מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה י
וכן סוס שצנף כו' עד משלם ח"נ. בתר ההיא דרמי בר יחזקאל איתמרה בשם אמרי דבי רב דהיינו רב הונא או רב המנונא ואמרוה משמיה דרב דהוא תנא ופליג אברייתא וקי"ל כוותיה וכ"כ ר"י אלפס ז"ל בהלכות:
התרנגולין מועדין כו' היה חוט או רצועה כו' בד"א בשקשרו בו ואם היה לחוט כו' הצניע בעל החוט כו' עד שהרי אנוס הוא: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה איני יודע מהו וכו' ומה שאמר עוד שאם היו לחוט בעלים משלם ח"נ דהוה כבורו המתגלגל ומשמע ליה דתרנגול נמי משלם ח"נ שלא מצינו בבור ח"נ לאו מילתא היא דאי בתר דנייח אזיק בעל החוט נ"ש הוא דמשלם בורו הוא ובעל תרנגול פטור הוא איש בור ולא שור בור ואם ע"י גלגול נשבר בעל החוט פטור אנוס הוא ומה שאמר אף בעל החוט פטור דמשמע וה"ה לבעל תרנגול הא לא מיתוקמא אלא בשברו בתר דנייח ומשום דלאו שור דאי בהדי דאזלי בעל התרנגול אמאי פטור וא"כ בעל החוט אמאי פטור עכ"ל: ואני אומר אני הוא שאיני מבין דעתו וירד לסוף דבריו אבל הוא מבין ויודע ותמה אני על מעלת חכמתו מפני מה תולה דברי ר"מ ז"ל כאילו היו ח"ו דבריו אשר אין להם שחר וזו מחלוקת ישנה היא בפירוש שמעתין דהתרנגולין מועדין פרק כיצד הרגל בין רש"י ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ז"ל ור"מ ז"ל הולך כפירש"י ז"ל והראב"ד ז"ל בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל והנני אובין לפניך באר היטב דעת רש"י ז"ל ור"מ ז"ל על דרך הגמרא אבל דעת ראב"ד ז"ל לא אבאר הואיל והוא ביאר דעתו בלשונו ולא נכון לי להוסיף עליו. תנן פ' כיצד הרגל (דף י"ז) התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר ע"כ. והוא תחלת דברי ר"מ ז"ל אות באות עוד תנן היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס כלומר מרקד [ומשבר את הכלים] משלם ח"נ ע"כ. ופירש"י ז"ל כי כל דבר הנקשר ברגלי התרנגול קרוי דליל ואית דגרסי דלי וכ"כ הרב ר' נתן ז"ל בעל הערוך ערך דל והוא לשון ר"מ ז"ל חוט או רצועה ושקיל וטרי עלה בדברי רבא בתר הכי ואוקימנא לה בגמרא (דף י"ט:) בדאדייה אדויי ופירש"י ז"ל שזרק התרנגול הדלי ושבר בזריקתו כלים דהוי צרורות ואפי' קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם (בבורו) עכ"ל. והוא לשון ר"מ ז"ל היה חוט או רצועה קשור ברגליהן ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם ח"נ בד"א בשקשרו אדם וכו' וכתב נסתבך שכן דרך הנשברין בעת הזריקה וכתב נתגלגל משום בור מתגלגל דסוף המסקנא ראה כי מה שהקשה ראב"ד ז"ל תחלה אמאי פטור מ"מ צרורות התרנגולין הוא תירצו רש"י ז"ל בנקודה אחת שפירש והקושר פטור שלא נתקל בו אדם. נתרץ קושיא שנית שהקשה על ר"מ ז"ל מלשון רש"י ז"ל איתא שם בגמ' וכי איתמר דרב הונא בעלמא אתמר דליל הפקר אמר רב הונא נקשר מאיליו פטור קשרו אדם חייב ושיילינן משום מאי חייב ומהדרינן אמר רב הונא בר מנוח משום בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ע"כ. ופירש"י ז"ל ודרב הונא לא מיתוקמא אמתני' אלא בעלמא אתמר (והכי אתמר) דליל הפקר וכו' נקשר מאליו בתרנגול ונתקל בו אדם פטור דמאן ליחייב דליל לית ביה בעלים בעל התרנגול נמי איש בור (אמר רחמנא) ולא שור בור ע"כ. והבן דבעל החוט לא הזכיר משום דבשל הפקר אוקמא מילתיה דרב הונא וכפירש"י ז"ל אות באות ובזה נתרץ קושיא שלישית שכתב הראב"ד ז"ל אלא שאני בא עליהן על הסדר כמו שייעדתי ואיני צריך לפרש שאר סוגיא שהוא כלשון בור המתגלגל שכתב ר"מ ז"ל בסוף המסקנא שכבר ביארנו שהכל מודין בזו וגם תבין דע"כ בחוט של הפקר עסקינן גם בלשון ר"מ ז"ל ואחרי שפסק ר"מ ז"ל מה שלמדנו מן המשנה ומדברי רב הונא חזר לפסוק מה שלמדנו משקלא וטריא דתלמודא על מתני' ועל דרב הונא דאמר לא שנו אלא שנקשר מאליו דמיירי בחוט שיש לו בעלים והבן דשיילינן נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל היכי דמי אי דאצנעיה אנוס הוא פירש"י ז"ל נקשר מאליו דמתני' מאן חייב לשלומי (האי) חצי נזק אילימא בעל דליל שאין התרנגול שלו ע"כ. והוא לשון ר"מ ז"ל בסוף זאת הפיסקא שכתב ואם היה לחוט בעלים כו' עד הצניע בעל החוט את החוט ודרסו עליו התרנגולין והוציאוהו ונקשר ברגליהן ושברו את הכלים אף בעל החוט פטור שהרי אנוס הוא עכ"ל. וממילא שמעינן מינה דה"ה לבעל התרנגולין וטעמא משום דכי יכרה איש בור אמר רחמנא ולא שור בור והאי בירא תורא כרייה דהיינו תרנגולין וכמו שפירשנו למעלה מלשון רש"י ז"ל ונסתלקה קושיא שלישית שהקשה הראב"ד ז"ל ואע"ג דנייח ע"י תרנגול נייח וזה פשוט. עוד אקשינן בגמרא על דס"ד דאוקי רב הונא מתני' בשנקשר מאליו ולחיובי בעל החוט ומתמהינן היכי דמי כו' כדלעיל עד ואי דלא אצנעיה פושע הוא פירש"י ז"ל וכוליה נזק בעי שלומי שהרי בורו שהשליך בר"ה הזיק אלא חייב בעל התרנגול ומאי שנא כוליה נזק דלא דכתיב כי יפתח איש בור ולא שור בור ח"נ נמי איש בור ולא שור בור אלא מתני' דאדייה אדויי כו' כדלעיל ופירש"י ז"ל אלא דאצנעיה בביתיה והוציאו התרנגול חייב בעל התרנגול כי יכרה איש בור אמר רחמנא ולא כי יכרה שור בור והאי דליל תרנגול כרהו אלא מתני' לא מתוקמא אלא בדאדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר כלים בזריקתו דהוי צרורות ואפילו קשרו אדם כו' כדלעיל וכי דייקת בהאי לישנא (וכי דייקת) ומעיינת ביה שפיר כיון דאמר תלמודא לשון אלא סתר הא דהוה ס"ד למימר דחייב בעל התרנגול ואוקי חיובא בבעל החוט כמעיקרא ומאי דקא קשיא ליה פושע הוא וכוליה נזק בעי לשלומי אי דנייח ה"נ דבור הוא ולא אשכחן ח"נ בבור אלא מיירי דאדייה אדויי שבשעת זריקתו הזיק דהוה ליה צרורות וח"נ לחודיה דמיחייב והוא לשון ר"מ ז"ל שכתב ואם היה לחוט בעלים ולא היה החוט של הפקר בעל החוט חייב ח"נ שהרי הוא כבורו המתגלגל עכ"ל. ובזה לא נשאר מקום אף לקושיא השנית שהקשה הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל כי מה שחשב עליו תחלה שהתרנגול נמי משלם חצי נזק ובדנייח והצניע הכל בהפך כמ"ש וזה מבואר ולא יקשה עליך לשון רש"י ז"ל שפירש חייב בעל התרנגול דר"ל לפום מאי דהוה ס"ד חייב בעל התרנגול אבל על האמת שהוא מעמיד לעולם החיוב בבעל החוט דבעינן לדקדוקי טעמא דקאמר אלא כדברירנא וגם לא יקשה לך כיון דאסיקנא בחוט דהפקר היכי ילפינן מידי מהאי סוגיא דמדאמר אלא שמע מינה דסתר הכל דהא ודאי ליתא ברם כל אלא דסוגיין לאוקמי טעמא דמתני' ומאי דמתמהא תלמודא קים ליה דהלכתא היא וטעמא דמתני' לפום סוגיין לחוד וטעמא דרב הונא לחוד ותרוייהו איתנהו וסדר יפה לקח וכן הוא בירושלמי דגרסינן התרנגולין מועדין כו' רב הונא אמר בשנקשר מאליו אבל אם קשרו אדם משלם נ"ש ע"כ. ושמא משם למד או עליו סמך ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל על נכון ולמד מן הגמרא: