מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א
הלכה א
כל נפש חיה כו' עד אלא בהווה. פ' שור שנגח את הפרה (דף כ"ד):
הלכה ב
וכמה משלם כו' עד ומיטב כרמו ישלם. פ"ק דבבא קמא (דף ג' וז') ופ' הכונס (דף נ"ט) וריש פרק הנזקין בגיטין (דף מ"ח) :
ואם שינתה ועשתה כו' עד וחצו את כספו. פ"ק דבבא קמא (דף ב') :
שנאמר ומכרו את השור החי. כיצד שור שוה מנה שנגח לשור כו'. בבא קמא פרק כיצד הרגל (דף י"ד) :
לפיכך אם המית כו' עד וכן כל כיוצא בזה. בב"ק פרק המניח (דף ל"ד):
הלכה ד
העושה מעשה שדרכו כו' עד הרי זו מועדת לו. פ"ק דב"ק (דף ט"ו) וריש הכונס (דף נ"ה) :
אבל השן מועדת מתחלה כו' עד ואפילו היה בן תרבות. פ"ק דבבא קמא (דף ט"ו ט"ז) ופ' הכונס:
הלכה ז
כל מועד משלם נזק שלם כו' עד וביער בשדה אחר. פ"ק דבבא קמא (דף ט"ז וי"ז) ופ"ב (דף י"ט) ופרק הכונס ובערכין (דף י"ד):
הלכה ח
הזיקה בר"ה כו' עד ואם מועדת משלם נזק שלם. פ"א דבבא קמא (דף י"ד) ופ"ב (דף י"ט):
הלכה ט
היתה החצר של שניהם כו' על השן ועל הרגל. פ"ק דב"ק ופ"ב:
הלכה י
שלשה אבות נזיקין בשור עד משלמין נזק שלם. ריש ב"ק (דף ב' ג'):
הלכה יא
כשכשה בזנבה כו'. עד סוף הפרק. פ"ב דב"ק (דף י"ז וי"ט):