אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזירות· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק ו · הלכה ח

הלכה ו

מי שנדר והוא בבית הקברות כו' ואם התרו בו כו' עד קרבן טומאה: כתב הראב"ד ז"ל ואם התרו בו שלא יזיר א"צ שהייה עכ"ל: ואני אומר זו בעיא היא פ"ג דמס' נזיר (דף י"ז) גמרא מתני' דמי שנדר והוא בבית הקברות ואיפשטא ולא סליק בתיקו אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דבעי רבא נזיר והוא בבית הקברות מהו מי בעי שהייה למלקות או לא ושיילינן ה"ד אילימא דא"ל לא תנזור למה לי שהייה נזיר טהור מ"ט לא בעי שהייה דקא מתרין ביה ה"נ דקא מתרין ביה אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה וכי גמירין שהייה בבית המקדש אבל אבראי לא או דילמא ל"ש תיקו ע"כ. ובאמת כי לכאורה היה יכול להתבונן ממנו דעת הראב"ד ז"ל אבל ר"מ ז"ל העמיק לשאוב מבור עמוק והיגע בתלמודו ידלנו ודין שהייה כתבה פ"ה כראוי כמו שרמזתי מקומו וגם בזאת הבעיא כתב בסמוך נכנס לשם בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו את המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה שם אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות אם שהה עכ"ל. עתה עמוד והתבונן כי מלקות אינו מיחייב כלל וזה מבורר לו מכח הירושלמי דגרסינן עלה דמתני' מי שנזר והוא בבית הקברות ר"י אמר מלקין בו על היין ועל התגלחת ר"ל אמר מאחר שאין מלקין בו על הטומאה אין מלקין בו על היין ועל התגלחת ויס"ג מתרין וחדא נינהו ושקיל וטרי עלה טובא ודכוותה פליגי בשמעתין דבבלאי שמעינן מינה דלכ"ע אין מלקין אלא על הטומאה וכדאוקימנא בשפרע עליו את המעזיבה ואפילו תימא דר"ל כמאן דמתמה קאמר ופליג עליה סוגיין לא אזלא הכי ואפילו תטיל בדוחק ותעייל פילא בקופא דמחטא דתלמיותא מ"מ לית הלכתא כר"ל לגבי ר"י אלמא דלא לקי ואע"ג דשהה. ומעתה תמה על עצמך מאי קא בעי רבא אם צריך שהייה למלקות דהא ליכא מלקות כלל כיון דליכא התראה ואין מלקות בלא התראה ותלמודא נמי אמאי לא קא מהדר ליה מהא להדיא ולמחי ליה אמוחא אתמהה מי שייך ביה מלקות והאמר ר"י אין מלקין בו על הטומאה. וא"ת מפשט התלמוד משמע דלית ליה כר"י מדקאמר ה"ד אי דאמרו ליה אל תנזור כו' זה אינו דההיא דמשום דנדר הוא מדעתיה אבל הטומאה דאתיא ליה בע"כ והוא אנוס ודאי כר"י קי"ל והדרא קושיין לדוכתא מאי קא מבעיא ליה לרבא אלא על כרחין אית לן לפרושי במלקות דרבנן דהיינו מכת מרדות וכדאוקימנא בשפרע מעליו המעזיבה וכן פירשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בשמעתין גבי פירוקא דפרקינן בקלקוליה לא קא מיירי דאיסורא מיהא אינה לטמויי וכיון דסלקא בתיקו ופ"ב דשבועות נמי כולהו בעייתא סלקן בתיקו וקי"ל בכל דוכתא סתם נזירות להקל דיינינן בהאי תיקו לקולא ובעינן שהייה למכת מרדות אבל מלקות ליכא כלל ואפילו לר"י וכמ"ש ר"מ ז"ל בדקדוק גדול. ואחר שתשכיל בזה יפה יפה בוא וראה מה אשיב שואלי דבר על לשון הראב"ד ז"ל שהשיג עוד על הפיסקא השנייה וז"ל אין דרך הסוגיא כן אלא הבעיא כך היא נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע מעליו את התקרה ונטמא מי בעי שהייה או לא וכו' אלמא היכא דשהה ליתא בה ספק דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספיקא עכ"ל. ואתה המעיין עשה אזנך כאפרכסת וכיון דדלאי לך חספא תשכח מרגניתא תותה ותעמוד על הפרק לחזק כל בדק:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה