מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נדרים· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א · הלכה כד
אמר מנודה אני לך וכו' עד לוקה: כתב הראב"ד ז"ל ואפילו בד' אמותיו אסור וכן משמתנא מינך שלא אוכל עכ"ל: ואני אומר גם זה תלמוד ערוך ומחלוקת ישנה פ"ק דנדרים דתנן בסיפא דמתני' גבי מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר ובגמ' אפיסקא קמייתא דמתני' אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך וכולהו משום ידות ואפיסקא בתראה אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דא"כ ליתני ר"ע מחמיר אמר רב פפא נדינא מינך לכ"ע אסור משמתנא מינך דכ"ע שרי במאי קא מפלגי במנודה אני לך דר"ע סבר לישנא דנדויא הוא כלומר והוא יד לנדר ורבנן סברי לישנא דמשמתנא הוא כלומר הריני עמך כאילו אתה משומת דאורחא דאינשי לפרושי מיניה ולא נתכוון זה לאסור נכסיו בשום איסור אלא להרחקה בעלמא ואמרינן ופליגא דר"ח דההוא גברא דאמר משמתנא מנכסי דבריה דרב ירמיה בר אבא אתא לקמיה דר"ח א"ל לית דחש ליה להא דר"ע קסבר במשמתנא פליגין ע"כ. ור"מ ז"ל פוסק כמתני' וכדמפרש לה שמואל ואביי ואם אמר מנודה אני לך או משומת אני לך ולא הזכיר ולא פירש שאני אוכל שאני טועם דכ"ע אסור לישב בתוך ד' אמות שלו ר"ל ובנכסים כדרב חסדא דמעשה רב ולית דחש לדר"ע וסוגיין דשמעתא ה"נ משמע דבהכי מיירי רב פפא מדמייתי עלה דיני נדוי וכן נמי משמע בהאי פיסקא ופירושה בירושלמי דגרסינן ר"ע היה חוכך בזה להחמיר לאסור את כל נכסיו כמה דתימר יחרם כל רכושו והוא יבדל מה עבדין ליה רבנן חומר הוא בנדוי ב"ד ע"כ אלמא ר"ע היה חוכך בין בישיבתו בין בהנאתו ולית דחש לה בנכסים דמשומת או מנודה לחוד אבל ישיבתו אסורה וכמ"ש ר"מ ז"ל, והראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל יש להם פנים אחרים בהלכה ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כן כדבריו של ר"מ ז"ל מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:
אמר לו נדינא כו' עד חייב בשבועה. פ"ק דנדרים (דף י"ט) :