מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק טז
הלכה א
החוב באחריות הלוה עד משלם הלוה מחצה. בגיטין פרק הזורק:
הלכה ב
היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון וכו' עד שיגיע ליד שמעון כל חובו: כתב הראב"ד ז"ל אחריות לוי השליח וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו סוף פ"ק דגיטין (ד' יט) והיא פלוגתא דרב ושמואל ותניא כוותיה דרב דאמר הולך כזכה ואם בא לחזור אינו חוזר וכן פסקו כל הפוסקים וכתב ר"י אלפס ז"ל כי במלוה ופקדון הולך כזכה ואם בא לחזור אינו חוזר לפיכך אם מחזירו בלא דעת המלוה פשע ואם העני ואין לו ממה שיגבה ממנו השליח חייב כמ"ש ר"מ ז"ל בעצמו בסמוך ואני מוסיף אם כפר או מת או הלך למדה"י וכיוצא בזה נמצא השליח חייב באחריותו:
הלכה ג
ראובן שהיה חייב לשמעון מנה וכו' עד קיים שוברך והפטר. פרק מי שמת בבלי וירושלמי:
הלכה ד
כבר ביארנו בהלכות מקח וממכר וכו' עד השאר מראובן. הביאור פ"ו מה' מכירה ועיקר ההלכה בירושלמי:
הלכה ה
חנוני שהיה נותן עד שניהם ליטול. בשבועות פרק כל הנשבעין (דף מה) :
לפיכך אם מת החנוני עד נשבע היסת ונפטר. מתשובת הגאון ז"ל:
הלכה ח
שטר שהיה ביד שליש עד סוף הפרק. בסנהדרין פרק זה בורר (דף לא) ובמציעא פ"ק (דף כא) :