מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כד · הלכה ח
המוכר קרקע ושייר אילנות וכו' וכן אם שייר שני אילנות וכו' המוכר את האילנות ושייר כו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין לו ואין לזה שרש מן הגמ' וכו': ואני אומר זה תלמוד ערוך הוא פ' חזקת הבתים (דף ל"ו) גמרא מתני' דאמר ר' ישמעאל בד"א בשדה לבן כו' דגרסינן זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא וכי מאחר שאין לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע וקי"ל הלכה כרב פפא וגרס עלה בתחלת המימרא פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא שייר לימא ליה עקור אילנך וזיל ע"כ. ולא תימא אילנות דהכא תלתא אינון דוקא אבל תרי לא דהא להדיא גרסינן ס"פ המוכר את הבית ריש גמרא מתניתין דהמקדיש את השדה כו' אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו ה"ז לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל גבי שני אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך שקול וזיל ע"כ. הנה עיניך רואות כי הבבא הראשונה שבזה הפסק הוא כרב פפא. ומ"ש בהשגות שלא נאמר דבר זה אלא במוכר לשנים כו' היינו זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו' דריש שמעתא וכדפסיקנא כרב פפא וכתבה רבינו משה ז"ל בסמוך לזה וכ"פ רבינו יצחק אלפסי ז"ל והבבא השניה שכתב רבינו משה ז"ל וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי לו כו' היא מימרא דרב הונא ס"פ המוכר את הבית ועדיפא מדחזקת הבתים בתחלת מימרא דאי מההיא ה"א ה"מ תלתא אבל תרי לא קמ"ל וכ"כ רבינו יצחק אלפסי ז"ל אות באות בהלכות שלהי פ' המוכר את הבית ומה שלא אמר שיש לו חצי קרקע הדין עמו שהרי שנינו במשנתנו פרק המוכר את הספינה שהקונה שני אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע כלל וכ"כ רבינו משה ז"ל בתחלת זה הפרק ולפיכך היה נראה לכאורה שלא יהיה לו לבעל האילנות בקרקע כלום אלא כי מעיינת בה שפיר יפה דקדק ואפי' כי ליתא לדרב הונא ויפה דן שהרי זה המוכר לא מכר האילנות אלא הקרקע ושייר האילנות לפניו ואיכא תרי טעמי חדא במכירת הקרקע דקי"ל כל לגבי נפשיה שיורי שייר לפי שדעתו של אדם קרובה אצל עצמו ואע"ג דבעלמא הלכתא כר"ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר כדפסיק שמואל פ' המוכר את הבית גמ' מתני' דלא את הבור כו' הכא בשייר האילנות לעצמו דקי"ל כל לגבי נפשיה שיורי קא משייר וזה תלמוד ערוך לפניך בשמעתין דפ' חזקת הבתים שהבאתי דגרסינן בתר מכר האילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן כו' עד לרבנן דאמרי בעין רעה מוכר לית ליה ואפי' לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי שני לקוחות דא"ל כי היכי דלדידך בעין יפה לדידי נמי בעין יפה אבל הכא מוכר בעין רעה הוא מוכר ע"כ וקי"ל הלכה כר"ע וכן כתבה ר"י אלפס ז"ל שם בהלכות וממוכר אילנות ומשייר קרקע נילף למוכר קרקע ומשייר אילנות כדכתיבנא הלכתא כרב פפא ומיהו למיתן ליה חצי קרקע לא אפשר דהא לא פשיטא ליה לתלמודא כההיא דתחלת המימרא שכתבתי ועוד שהרי הלוקח שני אילנות לא קנה קרקע ולפטרו בלא כלום א"א דא"כ א"ל עקור אילנך כדקאמר רב הונא להדיא בההיא דס"פ המוכר את הבית שכתבתי הלכך נותנין לו קרקע הראוי כדאיתא בשמעתין דהמוכר את הספינה וזה דעת נכון וכמעט הייתי אומר כי לשון ההשגות זה לא כתבו הראב"ד ז"ל:
מכר את הקרקע לאחד עד דבר ידוע. פרק חזקת הבתים (דף ל"ו):