מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כג · הלכה ו
ומה הפרש יש בין המוכר קרקע כו' עד קניין עולם לעולם: כתב הראב"ד ז"ל איני מוצא מוכר לזמן קצוב וכו': ואני אומר דין האומר נכסי לך ואחריך לפלוני אינו דומה לראיה לנדון שלפנינו דההוא דאחריך איתמרא פרק יש נוחלין גמרא מתני' דהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כו' ושקיל וטרי בגוויה ופליגי ר"י ור"ל בקניין פירות ר"י אמר כקניין הגוף דמי ור"ל אמר לאו כקניין הגוף דמי דהיינו מוכר שדהו לפירות מדאקשינן עלה והא איפליגו בה חדא זמנא דאמר המוכר שדהו לפירות ר"י אמר מביא וקורא ורשב"ל אמר מביא ואינו קורא ר"י אמר מביא וקורא קנין פירות כקניין הגוף דמי ורשב"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לא כקנין הגוף דמי אלמא מדמקשינן להו להדדי ש"מ היינו האי והדר אקשי ליה ר"י לרשב"ל מהא דהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני כו' ואהדריה אחריך שאני אלמא מדמשני אחריך שאני ש"מ דלא דמיא ובתר שקלא וטרא אוקמא כתנאי כרבי ורשב"ג ואקשינן מדרבי לרבי ומדרשב"ג לרשב"ג ופרקינן דרבי אדרבי לא קשיא הא לגופא הא לפירי דרשב"ג אדרשב"ג ל"ק הא לכתחלה הא דיעבד ופסקינן להדיא כרשב"ג ור"ל דקניין פירות לאו כקניין הגוף וכדפסקא פרק החולץ תלמודא להדיא דהיא חדא מתלת דאינון הלכתא כר"ל לגבי ר"י ואם יש לי לדמות מדמינא לה לההיא דסוף פרק יש נוחלין דאסיקנא המוכר או הנותן ע"מ להחזיר קנה והוא יחזור והוא ודאי לזמן קצוב דהא הדרא ולמוכר שדהו ביובל בערכין פרק המקדיש דהא ודאי הויא מכירה עד היובל ואע"ג דהיא הדרא ביובל שהוא זמן קצוב הלכך איתא לחלוק דר"מ ז"ל ולזמן קצוב דהויא זבינתיה זבינא יבנה ויסתור ויעשה כרצונו כאדם שעושה בשלו אבל המוכר לפירות אין לו בגוף הקרקע קניין כלום לפיכך דין הוא שלא יבנה ולא יסתור בו כלום בלא רשות בעלים וזה פשוט: