מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ד · הלכה ז
היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם וכו' ואם אמר לו כור בל' סאה בסלע וכו' עד ואע"פ שלא מדד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל ערבוב דברים אני רואה בכאן וכו': ואני אומר גם בזה אני אומר שלא יצא מפיו לעולם כי זה אינו ערבוב דברים אלא מחלוקת ישנה מפורסמת היא פ' המוכר את הספינה גמרא מתני' דהמוכר פירות וכו' וגרסינן עלה בגמרא (דף פ"ד:) א"ר אסי א"ר יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה א"ל ר' זירא לר' אסי שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא מודד לתוך קופתו מאי למימרא ושיילינן קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ושקלינן וטרינן עלה טובא וכולה סוגיא בעי למפלגי בין מודד לתוך קופתו למודד על גבי קרקע ולא קמה לה וגם ר"י אלפס ז"ל השמיט כל אותה סוגיא מן ההלכות לפי שאינן קיימות אלא הביא ההלכות פסוקות כולן עד שהביא הא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בל' כו' ומייתי עלה לאותובי הא דתניא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח והא דרב ושמואל הלכתא היא ואוקמה בסימטא כדמוקי לה תלמודא לאוקמא נמי בכליו של מוכר וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כך העמידוה והכריעוה כמו שהכריעה ר"י אלפס בהלכות ועל הדרך הזה הלך ר"מ ז"ל שהוא דרך רבותיו והביאה למעלה פ"ג והכותב על זה שהוא ערבוב נגרר אחר גירסת ר"ח ז"ל שגורס בה אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ואע"ג דלא נתמלאה המדה ופרקי' הכא במאי עסיקינן דא"ל הין בי"ב סלעים לוג בסלע וכדאמר רב הונא שנתות היו בהין הכא נמי שנתות היו במדה והוצרך להמשיך כל הסוגיא לפי זה, אבל הראשונים סומכין על הגירסא האחרת והעיקר אצלם אם פסק וכדמסיק תלמודא להדיא פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה והיא דעת מוסכם ופשוט דרך הגמרא כפשוטה וגם ר"מ ז"ל כתב כל פסק ופסק בפ"ע בכל זה הפרק מתחלה וע"כ ועל דרך התלמוד. ולפי שכתב הכותב שהן ערבוב דברים צריך אני לבררן כדי שיראה המעיין איך בירר ר"מ ז"ל הסולת והניח הפסולת ואוכיח כל אחת ואחת על סדר הכותב. הראשון שאמר שלא פירש לאיזה כלי עירה, דע כי עשה זה וסתם בחכמה ולגלות כי דעתו כדעת רבותיו נ"ע בין עירה על גבי קרקע בין עירה לתוך קופתו כמ"ש דכיון שהגביה לאחר הפסק קנה בכ"מ וכדמוקי בריש שמעתין הגבהה קונה בכ"מ. והב' שעוסק בכלי של מוכר וא"כ אפילו מדד כל הכור לא קנה ואפילו בסימטא אלא אפילו הכניסן לרשות לוקח, דע כי זה הכותב הלך אחר שיטתו שפרסמתי אבל ר"מ ז"ל כבר כתב למעלה שאם היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואע"פ שעדיין לא מדד עכ"ל. וזה מפורש בסיפא דהא ברייתא דקתני ארבע מדות במוכרין וכו' עד ברשות לוקח כיון שקיבל עליו המוכר קנה לוקח. השלישי שהיה לו לכתוב שאפילו מדד לתוך כליו של לוקח הואיל ואמר לו כור בשלשים לא קנה ראשון ראשון, דע כי זה הכותב הלך גם בזה לפי שיטתו אבל ר"מ ז"ל כבר כתב בתחלת זה הפרק כי כליו של אדם בכ"מ שיש לך רשות להניחו קונה לו והיינו דרב אסי דתחלת שמעתין בהניח על גבי קרקע דאי בקופתו מאי למימרא וכולה סוגיין נמי מוקמא לה הכי ומצינא למימר ליה כדא"ל ר' אסי לר' זירא דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא כליו של לוקח מאי למימרא והא כליו היינו קופתו ומסיקנא כדכתיבנא כמה זימני דלא שנא מדד ונתן בסימטא ולא שנה נתן בקופתו קנה אלא ודאי ליכא לאוקומה אלא כדאוקמה ואכרעה ר"י אלפס ז"ל והעומדים בשיטתו: