מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יב · הלכה ח
חבית שנסדקה לארכה עד ואם עלה עכו"ם חי אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שהרי אם זרקה בחמתו וכו': ואני אומר זה כתב הראב"ד ז"ל ממה שבפ' ר' ישמעאל (דף ס') כשנשנית משנה זו דנטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירוהו א"ר אשי עלה וכל שבזב טמא בעכו"ם עושה יי"נ כל שבזב טהור בעכו"ם אינו עושה יי"נ ואותבינן עלה מדיוקא דמתני' דקתני בחמתו דמשמע בחמתו אין שלא בחמתו לא ופריק התם דאזיל מיניה ומיניה ובודאי לכאורה הכי משמע כדבריו. אלא שאני רואה זאת צריכה לפנים ולדקדק בה יפה דע"כ האי התירוה בהנאה בלבד הוא תדע דהא האי משנה רבנן תנו לה ולא ר"ש דאי ר"ש הוה תני לה לא הוה קבעינן לה בהלכתא פסיקתא דהא לעיל בההיא שמעתא פסיק תלמודא דלית הלכתא כר"ש כיון דרבנן תנו לה התירוהו בהנאה קאמר תדע דבההיא שמעתא גופה (דף ס':) אמר רב אדא בר אהבה ינוחו לו ברכות לר"ש על ראשו כשהוא מתיר מתיר אפי' בשתיה וכשהוא אוסר אוסר אפי' בהנאה מכלל דלרבנן התירוהו בהנאה בלבד קאמר וקי"ל כרבנן וסתמא מתני' וליכא לאפלוגי בין אזיל מיניה בין לא אזיל מיניה וההוא פירוקא שינויא בעלמא ולא סמכינן עליה אלא כפשטא דמתני' פסקינן וכן דעת ר"י אלפס ז"ל שהשמיט מימרא דרב וכולה סוגיא בר ממתני' ואותו לשון עצמו חיבר ר"מ ז"ל והרוצה לדקדק בגמ' יוכל לדקדק בר"מ ז"ל כמו שידקדק בגמ':