מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק טז · הלכה כח
יין שנתנסך לעכו"ם עד ראשון ראשון בטל: כתב הראב"ד ז"ל הא דלא כהלכתא ממתניתא דאגרדמים עכ"ל: ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל לכך קראו לזה החבור משנה תורה לפי שקיצר הארוך והרי הוא תלמוד ערוך וכן הוא זה הדין מסודר פ"ב דע"ז (דף ע"ג) דגרסינן כי אתא רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן המערה יי"נ מצלצול קטן לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ודוקא צלצול קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית דנפיש עמודה לא וכן פסקו רבותינו בעלי התוס' ז"ל והסכימו לומר דהוא הדין לרב דימי דאמר חבית לבור דדוקא חבית שקלוחה מועט אבל אם היה כלי גדול שקלוחו גדול לא זה הכלל אם יש בקלוח שיעור גדול שהוא יתר מששים לפי הסכמתם ז"ל שאינו מתבטל אסור ואם לאו מותר וכן הסכימו רבים וגדולים דלא פליגי רב יצחק ורב דימי ואין צריך לפרש דלא פליג רבין בהדייהו כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ורש"י ז"ל פסק כרבין שאמר יי"נ שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים תחלה מצא מין את מינו וניעור ועוד דאין הלכה כרב דימי דאתא רב יצחק והחמיר ואתא רבין והחמיר ורב דימי ורב יצחק ורבין פליגי מר אמר הכי אמרה ר' יוחנן ומר אמר לאו הכי אמרה ר' יוחנן אלא הכי אמרה ורב יצחק אסיר מאי דשרי רב דימי ורבין אסר אפילו מאי דשרי רב יצחק והלכתא כרבין וזה דעת הראב"ד ז"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי לכלם יש פנים בהלכה ומתוך לשון ר"מ ז"ל הבא אחר כך תבין בהלכות אלו:
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית: