אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק טז · הלכה ג

הלכה א

דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה