מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק טו · הלכה יד
הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים עד הכל אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל אינו כן כו': ואני אומר במקצת יש לי לדקדק פרק התערובות ואינו ברור אמנם המציאה הברורה אשר הלך לבו לפי דעתי הוא פרק בתרא דע"ז (דף ע"ד) גמרא מתניתין דאלו אסורין ואוסרין בכל שהן דשיילינן עלה בגמ' תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבלה אי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח ומהדרינן א"ר חייא בר אבא ואי תימא ר' יצחק נפחא האי תנא תרתי אית ליה אית ליה דבר שבמנין ואית ליה איסורי הנאה ואקשינן וליתני אגוזי פרך ורמוני בדן דדבר שבמנין ואיסורי הנאה הן ופרקינן הא תני ליה התם הראוי לערלה ערלה והראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם ושקלינן וטרינן עלה עד דאסיקנא הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן דקתני בסיפא דמתני' למעוטי מאי ומהדרינן למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א"נ איסורי הנאה ולאו דבר שבמנין ע"כ. ועלה על דעתו לפרש דאתא למעוטי דלא יהו אוסרין עירובן בכל שהן אלא א"כ יהיה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכדמשמע מדרב חייא בר אבא כו' ולכאורה כך היה נראה לפרש לפני רבותינו בעלי התוס' ז"ל אך לבסוף העמיקו שאם יפרשו כך קשיא לן טובא דא"כ הוא פליגא הא אההיא דפ' גיד הנשה דחתיכת נבלה אינה בטלה משום דבר שבמנין אע"ג דלא הוו איסורי הנאה וכדמשמע נמי פרק אין מעמידין והוה ליה לתלמודא למפרכינהו אהדדי והוצרכו לפרש למעוטי דלא חשיב אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולא ירד במשנה לשנותן ואע"ג דאוסרין בכל שהן ודכוותא פ"ק דבבא קמא אמרינן למעוטי מסור ומפגל דמפרשים ליה נמי הכי דלא ירד לשנותם ואע"ג דמיחייב עליהו ובזה נתרצו כמה קושיות חקוקות על שיטותינו מרבותינו נ"ע ולזה הפירוש העמיק והסכים ר"מ ז"ל וכן פי' השר משנ"ץ ז"ל פ"ב דמסכת ערלה אשר שם שנוי עיקר זה הדין ומייתי לה נמי במסכת מעילה פ' קדשי קדשים ופ' בתרא דמס' ע"ז ובירושלמי וכמה מקומות. שוב מצאתי למורי הרשב"א ז"ל בתורת הבית שער א' בבית התערובת שהסכים כדבריו: