מגדל עוז על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה יז
תולעת הנמצאת במעי הדגים כו' אבל דג מליח שהתליע עד בתולעת שבתוכן: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שאף בשר מליח וכו': ואני אומר גם ר"מ ז"ל כך דעתו אבל הוא כתב כמנהגו הטוב הדין המפורסם בתלמוד ולא חידש להאריך בדרכי הסברות וכן הוא לשון הגמרא סוף פרק אלו טריפות והלכתא קוקאני אסירי דמינם ניימי ועיילי ליה באוסייה ויס"ג דמינם ניים כוורא כלומר הדגים ויס"ג מורנא דבשרא אסירי דכוורי שריין כו' עד מאי שנא ואסיקנא טעמא דבהמה בשחיטה היא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי דגים באסיפה בעלמא הוא דמשתרו והני כי גבלי בהיתרא קא גבלי ע"כ. וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ור"ח ור"ת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל ואע"פ שרבו בו הפירושין מ"מ ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע שחייב אדם לומר כלשון רבו ופירש קוקאני שהן תולעים הנמצאים בין במעי הדגים בין בראש הבהמה ואסורין בכולן כדמפרש טעמא דמעלמא קא אתו וכי ניימי עייליה באוסייה כלומר נכנסין בחוטמו ומורנא מדשני בלישני משמע שאינן לא קוקאני ולא תולעים ולכך פי' תולעים הנמצאים בבשר בהמה וחיה ועוף או בבשר הדגים שהן גדלין בין עור לבשר ולא חלק בין שגדלו מחיים בין שגדלו לאחר מיתה ולפיכך דבשרא אסירי כדמסיק טעמא בגמ' אבל בדגים מותרין דכי קא גבלי בהיתרא קא גבלי וכן פירש"י ז"ל. ומה שביאר ר"מ ז"ל בדג מליח ה"ה אפילו בלא מליח מיד שהוציאוהו מן המים אבל זה אינו נמצא לעולם ור"מ ז"ל השמיענו בלשון קצרה דפי' כוורי הדגים המלוחין שדרכן להתליע ולהמצא בהן תולעים הגדלים בהן אחר מליחתן ומותרין כטעם התלמוד לפי שגדלו בהיתר ודמו לפירות שהתליעו כו':
וכן המים שבכלים שהשריצו עד כמו שפירשנו. הכל פרק אלו טריפות (דף ס"ו ס"ז) :