מגדל עוז על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ד · הלכה ח
מנה לי בידך והרי עד אחד עד וישבע על כפירתו. בשבועות פ' שבועת העדות (דף ל"ב) ופ' כל הנשבעין (דף מ"ז) :
לפיכך שטר שיש בו עד אחד כו' עד ואינו יכול להשבע ומשלם: כתב הראב"ד ז"ל משלים הוא ממשל וכו': ואני אומר אטו דידיה היא והלא ר"י אלפס כתבה בשערים שלו ועוד אטו הני משלים נינהו דמיונות נינהו וכל דיני ממונות מדמינן מילתא למילתא ולכך אמרו הרוצה להתחכם יעסוק בדיני ממונות ובפרט בהאי נסכא דר' אבא אמרי' פרק חזקת הבתים גמרא מתני' דזה אמר של אבותי ובכמה דוכתי לאו היינו נסכא דר' אבא וכו' והכא נמי נימא הכי דיינינן לה היכי לידיינוה דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע הא קא מודה בשטר שכתבו והא קאי שטרא ונהי דהויא מלוה על פה מ"מ מודה הוא שלוה ואינו נאמן לומר פרעתי הואיל והוחזק כפרן וממילא קושית הראב"ד ז"ל מתורצת כי היאך ישבע להכחיש העד והרי הוחזק כפרן וזה לא היה ולא נברא ובתשובת הגאונים נמצאת גם כן והדין דין אמת:
מעשה באחד שחטף כו' עד וכן כל כיוצא בזה. בשבועות פ' שבועת העדות ופ' כל הנשבעין: