מגדל עוז על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ז · הלכה ב
כיצד הרי שטימא אוכלין עד שעבר והזיק. פ' השולח (דף מ"ד ע"ב):
אבל היורש שלא עשה כלום לא קנסו אותו. שם:
וכן המזיק היזק שאינו ניכר וכו' עד להזיק מדעתו. בגיטין פ' הניזקין (דף נ"ב:) :
הכהנים שפגלו וכו' עד פטורין: כתב הראב"ד ז"ל במאי דאמר במזיד חייבין לשלם שיבוש הוא כו' עד ומש"ה לא קנסו בו מזיד עכ"ל: ואני אומר פליאה דעת ממני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל כי זה דבר פשוט ומבורר במס' גיטין פרק הניזקין גמרא מתני' דהמטמא והמדמע וכך היא הצעה של משנה דגרסינן (דף כ"ג) אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו ואקשינן אי הכי אפילו במזיד נמי ומהדרינן השתא לאזוקי קא מיכוין אודועי לא קא מודע ליה ור"י אמר אחד שוגג ואחד מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני ואקשינן עליה דחזקיה ממתניתין דתנן הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מבעי ליה ופרקינן ה"נ קאמר מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם והדר אותביה רבי אלעזר מהא העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק בידי אדם נמי ליחייב ומהדרינן הוא מותיב לה והוא מפרק לה בפרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש ומי חטאת ששקל בהן משקלות ושקלינן וטרינן עליה טובא עד דאיתותב חזקיה וקיימא דר"י ובתר הכי גרסינן נימא כתנאי המטמא והמדמע כו' ושקלינן וטרינן בהכי טובא עד דמותיב מהא דתניא אכל תרומה טמאה משלם חולין טמאים כו' עד ואמר רב אחא בריה דרב איקא הכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מפלגי ומהדר עלה תלמודא הכי השתא התם גברא לשלומי קא מיכוין אנן ניקו ונקנסיה ותו מותיב ת"ש דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ומהדר התם גברא לכפורי קא מיכוין ואנן ניקום וליקנסיה תו פריך ת"ש המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומהדר התם גברא לתקוני קא מיכוון אנן ניקום וליקנסיה תו פריך ת"ש המטביל כליו בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד לא ישתמש בהן ומהדר הכי השתא התם גברא לטהורי מאני קא מיכוין אנן ליקום וליקנסיה ע"כ סגנון הצעת הסוגיא לשם. מעתה ראה גם ראה דמתניתין פריש ואוקמה חזקיה דה"ק הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין וכלשון ר"מ ז"ל והא דיוקא דפשיטא הוא וכ"ע מודו בה וכי פליג ר"י עליה בטעמא ועיקר דינא הוא דפליג ואמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד כו' וכלשון ר"מ ז"ל ואם איתא דטעמא דר"י משום דפטור מדיני אדם אמאי לא פריש ליה כדמפרש לחזקיה מפני תיקון העולם ולר"י שלא יהא כל אחד כו' ועוד אמאי לא מפרש טעמא בגוה כדמפרש גבי העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת כו' פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כמו שהעתקתי בלשון הסוגיא שראית וגם ר"מ ז"ל כתבה כן בסמוך וכ"ת ברייתא אורחה לפרושי ומתני' לאו אורחה לפרושי ליפרשה תלמודא כי פריך מינה לחזקיה ולימא התם כי קתני פטור פטור מדיני אדם אלא ודאי ליתא ועוד אי הוי טעמא הכי משום דפטור מדיני אדם דקא חשיב התם וכן נמי אי טעמא דר"י משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו ומש"ה לא קנסו אמאי לא מפרש ליה או אמאי לא מוקי לה תלמודא כי פריך מינה כדמפרש ומוקים שלהי סוגיין ותלי טעמא בכוונה אנהי דאכל תרומה כו' ודם שנטמא כו' והמעשר בשבת וכו' והמטביל כליו בשבת וכו' דמוקים ומפרש טעמא דכולהו משום כוונה אלא ודאי טעמא דמתני' טעמא דברירה הוא וכדר"י בעיקר דינא ובטעמא וכמ"ש ר"מ ז"ל ממש עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:
וכן העושה מלאכה בפרת חטאת כו' עד חייב בדיני שמים. פרק הכונס (דף נ"ו ונ"ח):