מגדל עוז על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ד · הלכה ו
בד"א בשנתכוין לאשה וכו' עד ומשלם דמי ולדות: כתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא הא מלתא וכו': ואני אומר ח"ו אלא אקרא ואגמ' סמיך דפ' שור שנגח את הפרה (מ"ט) דייק באתמהתא תלמודא אמתני' דנתכוון שהעתקתי לפניך טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים כי נתכוונו לאשה נמי פטורין מדמי ולדות ופרקינן אמר לך רב אדא בר אהבה ה"ה דאפי' נתכוונו לאשה נמי פטורין והאי דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דבעי למתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו כדכתיב קרא תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו ע"כ. ור"י אלפס ז"ל הביא זאת הסוגיא בהלכות להשמיענו שהיא הלכה פסוקה ומכחה ושאר ראיות פסק כרב אדא וממילא פירוקא הלכתא היא והתם התלמוד גמרא גמיר לה ומשום דהכי כתיב קרא אלמא גמרא וגזירת הכתוב הוא וזה פשוט: