מגדל עוז על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א
הלכה א
החובל בחבירו חייב כו' עד ושבת ובושת. ר"פ החובל (דף פ"ג) :
וחמשה דברים אלו כו' עד כדין כל המזיקין. בגיטין פרק הנזקין:
הלכה ב
נזק כיצד שאם קטע כו' עד או לחבלות יש כופר. פ' החובל:
הלכה ד
וכן זה שנאמר שם בחובל בחבירו עד ולכך נאמר לא תחוס עינך. בירושלמי דפ' החובל בב"ק:
הלכה ה
ומנין שזה שנאמר באיברים עין וכו' עד במבושיו. פ' החובל:
אבל המבייש חבירו בלא כוונה פטור כו' עד מן היפה שבנכסיו. פ' כיצד הרגל:
בד"א שהישן חייב לשלם וכו' עד הוא המועד שפשע. בירושלמי דפ' כיצד הרגל ור"י אלפס ז"ל הביאו בהלכות:
הלכה יב
מי שנפל מן הגג כו' עד ופטור מן הבושת. פ' החובל ומייתי לה פ' כיצד הרגל:
נפל ברוח שאינה מצויה כו' עד חייב בבשת. ביבמות פ' הבא על יבמתו:
הלכה יג
שנים שחבלו. פ' המניח:
הלכה יד
המתכוין לבייש את הקטן כו' עד בשת של עבד. פרק החובל (דף נ"ד):
הלכה טו
היתה אבן מונחת לו עד חייב בחמשה דברים. סוף פרק כיצד הרגל:
ואפילו נכנס לרשות חבירו עד שניהם פטורין. פרק שור שנגח את הפרה (דף מ"ח):
הלכה יז
המבקע עצים ברה"ר עד ופטור מן הבושת. פ' המניח את הכד (דף ל"ב):
הלכה יח
כשם שאומדין למיתה עד כמו שיתבאר: כתב הראב"ד ז"ל יפה אמר וכו': ואני אומר שפיר קנסיה וה"נ משמע במסכת שבועות פרק כל הנשבעין והביאור פ"ה:
הלכה יט
הברזל אין לו אומד עד ואין צ"ל להזיק. במסכת סנהדרין פרק אלו הנשרפין:
הזורק אבן ולאחר שיצא עד סוף הפרק. בב"ק פרק המניח את הכד (דף ל"ג):