מגדל עוז על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א · הלכה א
ההפקר כל המחזיק בו זכה. זה מפורש בנדרים וכל התלמוד מלא על כל גדותיו בפשיטות מההפקר כל הקודם בו זכה ונעשה כזוכה מן ההפקר ודבר פשוט הוא וכבר כתב בספר הפלאה שהוא אחד ממיני הנדרים:
המדברות עד וכיוצא בהן: כתב הראב"ד ז"ל דוקא לאותו השבט עכ"ל: ואני אומר זה החילוק לא מצינו רק בחלקו של נפתלי כדאיתא פ' מרובה וכמה מקומות וכן לגבי ציידי חלזון כדאיתא פ"ק דמגילה וכמה מקומות אבל שאר דברים לא מצינו ומפורש אמרו בנזיקין פ' מרובה בשמעתין דעשרה תנאין התנה יהושע שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עשבים בכ"מ ומפרש להו ואזיל וגרסינן תו התם ת"ר בראשונה התנו השבטים זה עם זה שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה אבל צד הוא במכמורות ורשתות ועוד תניא בהדיא התם ר"ש בן אלעזר אומר תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים עומדין ומחוברין בחזקת אותו שבט ע"כ. אלמא כל השבטים שוים בהם. ובפרק חזקת הבתים בשמעתין דנכסי הגר א"ר יהודה אמר שמואל נכסי הגר הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם עוד אמרו בסנהדרין לגבי יואב בן צרויה ויקבר בביתו במדבר מה מדבר הפקר לכל אף ביתו של יואב הפקר לכל לומר שהיתה פתו מצויה לכל עובר ושב וכל הבא ימלא ידו כמו מן הפקר, וביער נמי אמרו במס' מכות פרק הגולין ובכמה מקומות ואשר יבא את רעהו ביער כו' מה יער הפקר לכל כו' ובפירותיהן לגבי פאה ומעשרות כל שהוא אוכל ונשמר כו' ונשמר לאפוקי הפקר בכמה מקומות: