מגדל עוז על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ט · הלכה ט
התנה עליה שתתגרש כו' בד"א בשהתנה ואמר כו' עד פסול אחר השלשים. פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :
וכן האומר לאשה ה"ז גיטך עד שמא פייס. פ' כל הגט (דף כ"ט) ופ' קורדיקוס (דף ע"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי איני יודע מחילה זו וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה פ' קורדיקוס גבי מתני' דה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום דפרקא ר"י ותניא כותיה ה"ז גיטך כל זמן ויס"ג ע"מ שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה ה"ז גט ולא תנשא לאחר עד שיעברו ל' יום ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ואקשינן וליחוש שמא פייס ופרקינן אמר רבה בר הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא פייסתי ויס"ג שלא באתי ופר"ח ז"ל שמא פייס ובטל הגט ובשיטתו עמד הראב"ד ז"ל ור"י אלפס ז"ל פירש בתשובה שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי וז"ל, ודאי בכאן יש לחוש שאם התנה היא עליו שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי ובטל הגט ונמצאת אשת איש ונפיק מיניה חורבא אבל אם התנה הוא עליה שתתן לו מאתים זוז או שתשמש את אביו אם פייסה אותו ומחל לה התנאי הרי הגט קיים והרי היא מגורשת מאי איפכת להכי דניחוש לה ומאי חורבא נפיק מיניה הלכך ליכא למיחש ע"כ לשון תשובתו, ובשטתו עמד ר"מ ז"ל ויפה עשה שחייב אדם לומר כלשון רבו. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מה מקום למחילה זו יש לי לומר שאין לך מקום מחילה גדולה מזו שהיא מצטערת בעברו מכנגד פניה כדקי"ל רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות ומחלה לו צערה ודכוותה אמרינן בכתובות (דף ס"א) גבי עונות שיוצאין ברשות שהיא מוחלת לו צערה ואף כי פניה פנים ממש כדר"י ועלו דברי ר"מ ז"ל ואף כי רש"י ור"ת ז"ל פירשו בענינים אחרים אני ליישב דברי ר"מ ז"ל באתי: