מגדל עוז על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ח · הלכה כב
א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן וכו' עד מי שנתגרשה על תנאי וכו' עד צריכה גט משני כמו שביארנו. פרק קורדיקוס (דף ע"ד) ופרק האומר (דף ס"א) :
כתב הראב"ד ז"ל כמדומה לי שהוא מדמה זה הענין וכו': ואני אומר שלא דקדק ר"מ ז"ל הדין הזה אלא מצאו מפורש פרק קורדיקוס גבי מתני' דה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן וגרסינן בגמרא אתמר רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד רב הונא ואמר והיא תתן אינה צריכה הימנו גט שני רב יהודה אמר לכשתתן וצריכה הימנו גט שני ותנן נמי גבי קדושין כה"ג כלומר פרק האומר האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן ויס"ג ויתן ואתמר מאי ויתן רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר רב הונא אמר והוא יתן תנאה בעלמא הוא ומקיים תנאיה ואזיל רב יהודה אמר לכשיתן לכי יהיב לה הוא דהוו קדושין השתא (מיהת) לא הוו קדושין וצריכא וכו' ע"כ. וכתבו המפרשים ז"ל דהא דקאמר לגבי גט איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד ה"ה דהוה מצי למימר א"נ שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ולגבי קדושין נמי הוה מצי למימר איכא בינייהו שנתקרע או שאבד שטר קדושין אלא חדא מינייהו נקט וכן הדין שהרי מביא אותן התלמוד בסגנון אחד משמע שדינן שוה וגם ר"י אלפס הביא את שתיהן להשמיענו כן א"כ עלה דין התנאים שוה בשניהם ופסקנו הלכה כרב הונא דברייתא מסייע ליה והילכך הוו להו משפטי התנאים קיימין בהם כמ"ש ר"מ ז"ל בתחלת זה הפרק ע"פ ההלכה שבפרק האומר וכמו שפירשתי, ולכך הוצרך לומר כמו שביארנו כלומר בזה הפרק והנה הדין פשוט ודומה ממש וא"צ להרחיק עדיו אלא מיניה וביה ניחא ליה: