מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ח · הלכה י
בירך על פירות כו' עד על היין. פרק כיצד מברכין (דף מ') ופ"ק דברכות:
לקח כוס של שכר בידו כו' עד אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו. סוף פרק קמא דברכות (דף י"ב) :
כתב הראב"ד כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עד כאן לשונו: ואני אומר אדרבא רוח אחרת עמו וימלא אחרי האמת ודקדק יפה לפסוק שהולכין אחר עיקר הברכה שהיא הזכרת השם ומלכות מדמקשה תלמודא בהדין שמעתא סוף פרק קמא דברכות הניחא למ"ד דכל ברכה שאין בה אזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא למ"ד כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר כלומר שאין בה מלכות גם כן דבעינן תרתי אלמא מדמקשי תלמודא הכי בפשיטותא מכלל דקיימא לן דעיקר הברכה המלכות והאזכרה וזה דעת נכון ומיושבת מאד: ותמיה אני על הראב"ד ז"ל שהוא פוסק ללכת אחר הפירוש שהוציא בפיו דאם כן היינו חיתום ברכה והא קמן דתלמודא לא פשיט ליה והוא ז"ל מנליה דמיפשטא. איברא במה דפשיטא ליה לתלמודא לית דינא ולית דיינא אלא בשינוי הגירסא ובמאי דבעי תלמודא היכא דנקיט כסא דשכרא וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי כתב רב אלפס ז"ל כיון דלא איפשיטא לקולא עבדינן ואין מחזירין אותו ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פסקו לחומרא ומחזירין אותו מ"מ היינו מספיקא אבל לפסוק אחר חיתום לעולם אין לו ראיה בעיני ולר"ם ז"ל יש לו ראיה לכן העמדתי דבריו וכד"ן: עוד ראיתי חכמי לוני"ל ז"ל שהסכימו כדבריו אלא שבאו לשאול ממנו מצד אחר בסגנון זה: שאלה יורנו רבינו ואם שכר של שעורים הוא היאך יצא ומרנא ורבנא ר"י אלפס ז"ל הולך על זה הדרך וחתרנו להוציא היבשה ולא יכולנו שהרי פירות השכר אינן יוצאין מן הגפן ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דלא יצא הראנו אתה רבינו את האור כי טוב: תשובה יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בשכר היוצא מן הגפן כמו בנזיר מיין ושכר יזיר ובאותן שכר של ענבים שאין אדם רואה בכוס אם שכר אם יין וכשיבוא אדם לטעום ויפתח על מנת שהוא שכר וסיים בפה"ג אבל בשכר של שעורים וכיוצא בו לא איירי רבנן בדבר זה כלל וכי יש מי שיאמר לקח תמרה ובירך על דעת לברך ב"פ העץ וסיים המוציא לחם מן הארץ יצא אטו בשופטני עסקינן מה מקום לשגגה זו אלא בשכר היוצא מן הגפן הן הדברים אמורים עכ"ל. וכמה האמת מורה דרכו ודרכו ופריו מתוק לחכי: