מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א · הלכה יט
כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק. פ' שלשה שאכלו (דף מ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה טעות גדולה וכו' למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ"ל: ואני אומר כי רש"י ז"ל פירש כן בפירוש המשנה דר"פ שלשה שאכלו כדברי ר"מ ז"ל וכתב הטעם משום דהויא ברכה הבאה בעבירה וגם רבותינו בעלי התוספות ז"ל הסכימו כן משום דלא חשיבא אכילה ויש לי ראיה לשתי הלשונות, ללשון התוספות מדתנן פרק שבועות תניין שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר וק"ל כר' שמעון אלמא לא שמה אכילה ומהנך בבי דלקמן לא תיקשי לן דהא בגמרא דשמעתין מקשה מינייהו ומתרץ לה, וללשון רש"י ז"ל יש לי ראיה מדתנן פ"ק דסנהדרין ר"א בן יעקב אומר הרי שגזל סאה חיטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' ומייתי לה בהדיא ריש פרק הגוזל קמא ואסיקנא טעמא לענין ברכה משום דהויא לה ברכה הבאה בעבירה ואע"ג דאמר לה תלמודא בלשון דילמא דוקא הוא כדאשכחן טובא בתלמודא וכ"כ רבותינו בעלי התוספות ז"ל בפ"ק דסנהדרין וג"כ מצאתי שמסכים הירושלמי שמוסיף והפריש ממנה חלה והאכיל את בניו אלמא לענין ברכת האכילה נאמרה ובזה עמדו דברי ר"מ ז"ל על עמדם. ומסברא נמי יש לי לתמוה על הסכמת הראב"ד ז"ל שמחלק בין זימון לברכה אי אכילה הויא לברך עליה בתחלה ובסוף אמאי לא הויא אכילה לזימון ואי לזימון לא הויא לענין ברכות נמי לא הויא וכיון דסתם לן מתניתין לענין זימון נידוק מינה לענין שאר ברכות כדעת ר"מ ז"ל וכד"ן: