מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כב · הלכה ד
הנושא אשה שהיא אסורה לו עד תחתיו יירשנה. במסכת גיטין פרק הניזקין (דף נ"ה) :
אבל הפקח שנשא חרשת עד ממונה. פרק אע"פ (דף נ"ה) ופ' נערה שנתפתתה:
כתב הראב"ד ז"ל המחבר הזה למד ירושה מן הכתובה כו': ואני אומר בודאי מספר כתובה נלמוד שהרי אמרינן פרק אע"פ ופרק נערה שנתפתתה שתקנו קבורתה תחת ירושתה גם את זה לעומת זה עשה רמז"ל בהוראה שהרי אפילו פקח שנשא חרשת הוה להו לרבנן לתקוני כתובה אלא משום דא"כ ממנעי ולא נסבי לה כדאיתא להדיא פרק חרש (דף קי"ב) דהא קמן שאם כתב לה מאה כתובתה קיימת מפני שרצה ליזוק בנכסיו כדאיתא התם אלמא ברצון תליא מילתא והאי בר רצון הוא ואקשינן התם אי הכי פקחת שנשאת לחרש נמי לתקון לה כתובה דא"כ ממנעה ולא נסבה ליה ופרקינן יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא ע"כ. למדנו כי חכמים ראו תועלתן או רצונן ומאן דאית ליה דעת לאקנויי מקנה וכמו שפירש רמז"ל בכאן וגם פ"י ופי"א. ומה שהקשה ראב"ד ז"ל מלאחר מיתה לא ירדתי לסוף דעתו דהא אסיקנא ריש אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי ומאחר שהיא מקנה זכותה לבעל מה לי מחיים ומה לי לאחר מיתה והלא ירושה מן התורה היא וכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מה לי פקח מה לי חרש והא קי"ל דזכין לאדם שלא בפניו אלא ודאי דברי רמז"ל נכונים: