מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יט · הלכה יב
אין הבנים יורשין עד כפי התנאים. ריש פרק אע"פ (דף נ"ה) ופרק נערה שנתפתתה (דף נ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הפלא ופלא וכו': ואני אומר אודיע תחלה מקום מוצא דברי ר"מ ז"ל בג"ה ואחר כך אצילהו. ואומר כי בשמעתא בתראה דפרק הנושא נחלק רבינו שמשון ב"ר אברהם עם מקצת רבותינו בעלי התוס' ועמד הוא ז"ל קרוב לשיטת הראב"ד ומקצת רבותינו בעלי התוס' כר"מ ז"ל ורואה אני גמרא מתניתין (כתובות דף פ"ח) דהוציאה גט ואין עמו כתובה דאוקימנא למתניתין אליבא דרב במקום שאין כותבין כתובה ואליבא דשמואל אף במקום שכותבין כתובה ואקשינן ולשמואל כותבין שובר ופרקינן אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה (והלכתא כוותיה דשמואל דאמרי) ואף רב הדר ביה וכו' עד דמהדר תלמודא בשלמא לשמואל מוקי לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי דאמרי' ליה אייתי ראייה ואי לא מייתי ראיה אמרינן ליה זיל פרעה וכו' ושקלינן וטרינן עד דאסיקנא אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן שובר למדנו מאותה סוגיא כי במקום שאין כותבין כתובה אין חוששין לדבריו כשיאמר פרעתי ואבד שוברי עד שיביא ראיה לדבריו אלא לעולם אומרים לו זיל פרעה כמסקנא דשמואל דפסיקא הלכתא כוותיה אבל במקום שכותבין חוששין שמא פרע וקרע הכתובה או הגט בשעת הפירעון וכדגרסי' בשלהי ההיא שמעתא א"ל ר"נ לרב הונא לרב דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעינן ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ומהדרי' דקרעינן ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן דקרענוהו לאו משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זמנא אחריתי ע"כ. והא ודאי דרב הדר ביה לגבי שמואל וילפינן מיניה והא קמן דכתובה וגט כהדדי נינהו וחיישינן לשובר כי ליכא כתובה או גט והא קמן נמי לגבי שהתה זמן מרובה ולא תבעה כתובתה דאמרינן מחלה מסתמא וה"נ תליא במחילה. שוב מצאתי זה לר"מ מקוצי ז"ל ומאחר שאנו חוששין לה למחלה גם נחוש לבנים שאין להן כתובת אמן דגרסי' פרק נערה שנתפתתה (דף נ"ג) אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה יש לה כתובת בנין דכרין מ"ט זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מ"ט אחולי אחילתא ע"כ. הנה כי במחילת האם הפסידו הבנים זכותם עוד גרסי' התם יתיב רבין בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר משמיה דר"א מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות והא אסיקנא התם דאלמנתו עדיפא ליה מברתיה לענין זילותא דמזונות וכיון דהיא אין לה כ"ש שהבנות אין להן ועוד דהא ס"פ מציאת האשה פליגי אמימר אמר בת יורשת הויא וכו' ורב אשי אמר בעלת חוב הויא והדר ביה אמימר לגבי דרב אשי ופסקי' כוותיה ושיילינן בת דבעלת חוב הויא דאבא או דאחי ואסיקנא דבעלת חוב דאחי הויא למדנו מזה כי אחר שהבנים אין להם כמו שהוכיחו כ"ש שהבנות שהן בע"ח שלהן אין להן. עוד אמרינן ריש פרק אע"פ (דף נ"ד) א"ר איבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נ"מ למוכרת ולמוחלת ע"כ אלמא כי נמחלה מעיקרא נמחלו תנאיה דהיינו ירושת הבנים ומזון הבנות ואע"פ שמצאתי הירושלמי חולק על זה דבריו נדחו מן הבבלי וכמו שידוע במקומות אחרים שהבבלי היה אחר הירושלמי מאה שנה ורבינא ורב אשי ראוהו ומה שהם חולקים עליו אחרונים הם ובתרייהו אזלינן: