מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ט · הלכה כא
המקדש אחת מחמש נשים עד ואבדה כתובתי: כתב הראב"ד ז"ל מפני שהסכימו בגמרא וכו' והתנה לי כתובה עכ"ל. ואני אומר אם באנו לדקדק ולפרט על גדולה מזו היינו אומרים שכבר הסכימו גדולי בעלי התוספות במסכת כתובות שכיון שנתקדשה האשה מיד זכתה לה תורה ואפילו בלא תנאי. אלא ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע ושמר דרכו שנהג בזה החיבור כמה פעמים שהוא נגרר אחר לשון הגמרא והרוצה לדקדק ידקדק על זה. והלשון שכתב ר"מ ז"ל בפסק הוא לשון המשנה ביבמות פרק האשה שלום (דף קיח:) במחלוקת ר"ט ור"ע ואוקימנא בגמרא אליבא דר"ש בן אלעזר דאמר לא נחלקו ר"ט ור"ע על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו מהן קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק על מה נחלקו על שבעל וכו' ע"כ. והשתא חזינן דלשון מניח כתובה משמע שכתב לה כתובה וא"כ היה לנו לומר נייתי כתובה וניחזי למי קידש ועל כן הוצרך לתרץ כגון שאבדה והוא תירוץ נכון. ואם הראב"ד ז"ל יתרץ כגון שהתנה ולפי שיטתו תבא עליו ברכה [ועלינו] אם אנחנו נתרץ שזכתה משעת קידושין לפי שיטתנו. וגם יש מתרצים במקום שנהגו שאין כותבין כתובה ואין בזה קפידא ותפיסה כלל שאני רואה פרק האיש מקדש (דף נ') בשמעתין דהשולח סבלונות שיש נוהגין לקדש קודם כתובה ויש שכותבין קודם קידושין ומ"מ צריך אתה לדעת שקידשה בעדים ולא ידעו למי מהן או שבא בהן דבר או מקרה או נולד ספק בעדותן כמו במקדש עצמו שאל"כ היה לנו לברר על פיהן וזה פשוט: