מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ז · הלכה טז
האומר (לאשה) [לחבירו] אם ילדה וכו' עד הרי זו מקודשת. פרק האומר:
כתב הראב"ד ז"ל לפי ההלכה וכו' ולית הלכתא כוותיה: ואני אומר דברי רבינו הראב"ד ז"ל הם לאביי דגרסינן פרק האומר גמרת ההיא משנה אמר אביי ראב"י ורבי ור"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וקי"ל דלית הלכתא כוותיה לגבי רבא וכ"ש לגבי רבה רביה וסתם התלמוד דגרסינן התם להדיא הכי בתרי לישני לישנא קמא גרסינן אמר רבה לא אמר ראב"י אלא בשחת כו' עד כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לא אמר כלום ואמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין ומהדרינן אי כרבה כשהוכר עוברה אי כרב יוסף אע"פ שלא הוכר עוברה ובלישנא בתרא גרסינן איכא דאמרי אמר רבה לא אראב"י אלא בשחת דבי כיבשא וכו' עד כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואמר ר"ח לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין כמאן בשהוכר עוברה ודברי הכל ע"כ. הנה עיניך רואות כי דברי ר"מ ז"ל מוסכמים לאיכא דאמרי כדברי הכל שפוסקים כן בכל התלמוד ואפילו ללשון ראשון פסק כרבה דהלכתא כוותיה לגבי דרב יוסף בכוליה תלמודא בר משדה ענין ומחצה ואין בזה ספק כלל ונ"ל בלי דופי גם סברתו זאת מוסכמת לדברי הכל: