אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק ב · הלכה יג

הלכה יא

ואלו הן סימני סריס עד בחזקת גדול: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה היה שטף רוח כו' אע"פ שיש בו כל סימני סריס עכ"ל: ואני אומר נאלמתי דומיה מהשיב מה שלבי אומר על לשון השגה זאת אך אומר כי ר"מ ז"ל לא כתב במשנה התורה הזה מה שהוא מתוך דקדוק אלא מה שהוא תלמוד ערוך ובלשונו השכילנו מאין הוציא דיניו ופסקיו. ואתה תחזה בפסק הזה שהוא שנוי במשנה סדורה ומפורש בגמרא במסכת נדה פרק בא סימן (דף מ"ח) שנינו בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אע"פ שא"א ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכ"א או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו איפשר לתחתון לבא עד שלא יבא העליון אבל א"א העליון לבא עד שלא יבא התחתון ואקשינן אע"פ שא"א והלא בא ופרקינן בא לר"מ אע"פ שא"א לרבנן והדר אקשינן וליתני בא העליון ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכ"א או חולצת או מתיבמת ואנא ידענא דמשום דא"א הוא ופרקינן אי לא תנא אע"ת שא"א ה"א רוב תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון אתי ברישא ור"מ לטעמיה דחיש למיעוטא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וה"מ בסתמא אבל היכא דבדקו ולא אשכחו מודו ליה רבנן לר"מ דעליון קדים ואתי קמ"ל דא"א דודאי אתי ומנתר הוה נתר והדר שקלינן וטרינן כולה סוגיין ניחא לר"מ וקשיא לרבנן ומשנינן נמי לרבנן דוק מינה השתא להדיא דהיכא דהוי סתמא ולא בדקו מלמטה הלכה כרבנן דאינון רבים לגבי ר"מ וכ"פ ר"י אלפס בהלכות ביבמות פרק ב"ש ואפילו תמצא לומר מאן חכמים ר' יהודה הא קי"ל דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י וזהו לדברי הכל וכפשטות התלמוד שאמר וה"מ בסתמא וזהו סוף הפיסקא הזאת שכתב ר"מ ז"ל ומן הסתם מיחזי דודאי אתו ודינו כגדול אבל היכא דבדקו ולא אשכחו איכא למימר לא אתו ואיכא למימר אתו ונתור ותלמודא נמי מסתפקא ליה בה"א כו' וכי אמר קמ"ל אקשינן ומשנינן ולא איתברר לן דעתייהו דרבנן גופייהו אי מודו לר"מ היכא דבדקו אי לא הילכך ה"ל ספק קטן ספק גדול והם הם דברי ר"מ ז"ל בתחלת זאת הפיסקא דמיירי כשבדקו וסוף דבריו הוכיחו על תחלתן מדסופן בשלא בדקו מכלל דתחלתן בשבדקו ולא מצאו ולכך הוא ספק ושמא תאמר שכל הסוגיא מוכחת שאין כל אלו הדברים אמורים אלא בבת אבל לא בבן וכאשר חשב הראב"ד שלמדה מההיא שמעתא דפרק יוצא דופן (דף מ"ו) שהיא אמורה בבת בשמעתין דתוך זמן כלפני זמן וכן משמע מדמקשינן עלה דמתניתין ריש פרק בא סימן (דף מ"ח) בשלמא לר"מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח וכו' ועוד אקשינן בשלמא לר"מ היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעוריך כו' אלמא דבבת דוקא מיירי משיב אני הא חזינן דהנהו דיוקי דפרק יוצא דופן וריש פרק בא סימן אחד הם ואם בבת בלבד נאמרו תרתי למה לי ועוד שפיל לסוף סוגיין גופה דריש בא סימן דשיילינן בה לאלתר בתר דשני הני קראי לרבנן כמו לר"מ ואמרינן דכ"ע מיהת אתחתון סמכינן מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן א' אף אשה בסימן א' והדר אקשינן ואימא או האי או האי ומהדרינן כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון תניא נמי הכי אר"א בר' צדוק כו' למדנו כי עיקר הוא הבן והוא המלמדנו על הבת ומשנתנו נמי סתמא מיתניא בין בבן בין בבת וסוגיית הגמרא שייכא תחלה בבת ומשום דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה ואקדמה והדר אוכח לגבי הבן מעיקר קרא ובזה נתבררו דברי ר"מ ז"ל:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה