מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יח · הלכה ט
אשת כהן שאמרה לבעלה וכו' עד כחתיכה האסורה: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שאמר דבר חכמה כו' אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל: ואני אומר עד מתי יעשה דבריו של ר"מ ז"ל סברא ואינן אלא גמרא ובאמת שאמר דבר חכמה שלמדה מדין תרומה והוא מפורש סוף מסכת נדרים (דף צ':) גמרא מתניתין דבראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כו' עד חזרו לומר שלא תהיה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה (אלא) האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ובגמרא גרסינן עלה איבעיא להו אמרה לבעלה טמאה אני לך מהו שתאכל בתרומה רב ששת אמר אוכלת שלא תוציא לעז על בניה רבא אמר אינה אוכלת אפשר דאכלה חולין אמר רבא ומודה רב ששת שאם נתארמלה (או נתגרשה) אינה אוכלת כו' הנה עיניך רואות שזה מפורש ולפי שלמדה ר"מ ז"ל משם סמכה לה בסידור ההלכות וזה ברור: