מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק טו · הלכה כז
יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עכו"ם כו' עד מספק: כתב הראב"ד ז"ל מצאנו במסכת סנהדרין כו': ואני אומר אמת שכך היא שנויה פרק שני משנה שביעית ממסכת מכשירין מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם אם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין ופירש הר"ש משאנ"ץ ז"ל אחר רוב המשליכין דהיינו עכו"ם ואע"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספתא רבי יהודה אומר אם היתה שם עכו"ם אחת חשודה להשליך עכ"ל. ומיהו ר"מ ז"ל חס ושלום שפסק הלכה כרבי יהודה דהא פ"ק דכתובות (דף ט"ו) משמע איפכא בסוגיין וכן פרק עשרה יוחסין (דף ע"ה) גמרא מתניתין דכל האסורין כי פסיק הלכה כרבי אלעזר ור"מ ז"ל פירש מפורש במשנה דמסכת מכשירין שאין הלכה כרבי יהודה אלמא טעמא דידיה בכל אלו הסברות כמו שפירוש בפירש המשנה דמספיקא אזלינן בה לחומרא להכא ולהכא ועוד דבשילהי גמרא ההיא משנה דכל האסורין פרק עשרה יוחסין (דף ע"ז) גרסי' להדיא גבי גזירת הכותיים כו' עד ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהם ושיילינן איסורא משום מאי ומהדרינן משום שפחה ומהדרינן ניתני חדא ופרקינן מעשה שהיה כך היה עד כאן וזו ראיה גמורה ופשוטה וכך דעתי נוטה:
וכן יראה לי שהשתוקי כו' עד סוף הפרק. הכל מפורש פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) :