מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ט · הלכה ו
מה בין כתם הנמצא על בשרה לכתם הנמצא בבגדיה וכו' עד על שלש: כתב הראב"ד ז"ל אין זה מחוור וכו' ומונה לה מאותה שעה ואינו כן עכ"ל: ואני אומר דבר זה קבלה היתה בידו של ר"מ ז"ל מרבותיו וכן קבלנו אנחנו מרבותינו הצרפתים ז"ל מפי רש"י ז"ל ומפי רבותינו נ"ע וכן פי' סוף שמעתין קמייתא דפרק הרואה כתם (דף נ"ח) [לא מצאתי הרש"י הזה אלא בד"ה לדברי אין קץ נמצא מקצתו ולא כולו] כי פסק הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס שהיה אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול ופירש"י ז"ל שאילו נמצא בבשרה לא היתה תולה אלא אפילו כחרדל היתה טמאה עכ"ל ויש לי כמה ראיות על זה חדא דלא אשכחן בכוליה תלמודא שיעור לדם הנדה וקי"ל התם ובכמה דוכתי דכולהו שיעורים הלכה למשה מסיני ועוד שלא הוזכר זה השיעור אלא בכתם הנמצא על בגדיה בלבד שבו יכולה לתלות אבל בבשרה שאינה יכולה לתלות טמאה ואפילו כחרדל וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל גבי על חלוקה טהור דאי מגופה אבשרה איבעי ליה לאשתכוחי ועוד איתא התם ומעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה בך כו' עד וטיהרה רבי עקיבא ראה תלמידיו [שהיו] מסתכלין זה בזה אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם לא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה בבשרה ולא כתם וה"נ איתא בירושלמי דפרק כל היד ומסיק לה רבינא בגמרא וכתמים עצמן דרבנן ואילו בבשרה תניא התם על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא אלמא חמיר בשרה מכתמה ועוד דמלשון רבי עקיבא למדנו כי דם נדה וזבה וטומאתן אחת הן ולגבי זיבה לא מצינו בה שיעור תדע דהא קא דאין התם בירושלמי ק"ו מזבה שצריכה מים חיים לנדה שאינה צריכה ואם היו חלוקין בשיעורן או לא הוה דאין מינה או מהדר למיפרך מינה ועוד דהא תנן ריש פרק דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין כו' ואמרינן להדיא בבבלי ובירושלמי דכל שהיא חייבת קרבן בעלה לוקה עליה משום נדה ומוכח לה נמי בגמרא דשוו אהדדי ועוד דהא ריש גמרא פירקין דהרואה כתם אמרינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה אלמא בהרגשה תליא מילתא מן התורה ולא בשיעורא ועוד דהא בסוף פירקין תנן העד שהוא נתון תחת הכר אם עגול טהור ואם משוך טמא דברי רבי אליעזר בר צדוק ע"כ ופסקינן בגמרא כותיה ומפרש דמשוך טמא בכל שהוא ומפרש בתוספתא טעמא מפני שהוא דם הקינוח אלמא היכא דהוי כתם כי האי שיעורא הוא דאיכא למיחש אבל בבשרה אפילו כחרדל וכן סמכו רבותינו בעלי התוספות על זאת התוספתא והסכימו כדברינו זה ועוד דהא פ"ק דנדה וריש פרק תינוקת לגבי דם בתולים אמרינן בירושלמי יש לה ראיה ואין לה כתם ואי ס"ד חד שיעורא נינהו מאי נפקא מינה וכ"ת לשאר מילי דאיכא בינייהו הא לאו בהכי מיירי שמעתא ועוד דהא פרק המפלת תנן המפלת כמין קליפה וכמין שערה כו' עד תטיל למים אם נמוחו טמאה ואמרינן עלה בגמרא שאלו לרופאים ואמרו שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות ובירושלמי גרסינן שומא ויש מכה שממנה משרת כמין שערה אדומה ומפני שיש בה מכה ושומא הא אין בה מכה ואין בה שומא לא ע"כ דוק מינה לגבי שיעורא דכחוט השערה מטמא ומה שהקשה הראב"ד ז"ל שהרי שאל רבי ירמיה על כתם שבבשרה טפין טפין מהו אם אין לו שיעור מה שאל עכ"ל אני משיב שכבר קדמוני רבותינו בעלי התוס' ז"ל להקשות ולתרץ זה גבי אותה בעיא פרק הרואה כתם מתני' דעל אשה דגרסינן בעי רבי ירמיה כשר מהו כשורה מהו טפין טפין מהו לרוחב ירכה מהו ופשיטנא תא שמע על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על בשרה לאיתויי מאי לאו לאיתויי כה"ג ומהדרינן לא דילמא דעביד כרצועה ע"כ ופירש"י ז"ל כרצועה כמין שורה ופרשב"א ז"ל לפירוש כרצועה כמין שורה אחת כזה וכשורה דקא מיבעיא ליה היינו הרבה שורות כזה ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו כרצועה דהיינו טפין טפין כזה וא"ת היינו טפין טפין דקא מיבעיא ליה ותירצו ופירשו דבעיא מיירי שעשויין בשינוי ורצועה דקא מתרץ הכא בשאין עשויין בשינוי עד כאן ולקמן אני רואה בסוף שמעתין כי מותבינן אפלוגתא דרב הונא ורב חסדא מהא דתניא היו עליה טיפי דמים למעלה וטיפי דמים למטה כו' ולמדתי ממנה לחזק דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל כי שנוי הטיפין מורה שאינה מגופה אלא שתולין בהטייה וכיוצא בה ואעפ"כ הואיל והוא בבשרה ספיקו טמא כדפשיט תלמודא וכדכתיב טעמא לדברי ר"מ ז"ל כי בבשרה דאורייתא ולפיכך ספיקו טמא וכתמים דרבנן ולקולא ולפיכך תולין ולשון הגמרא מוכיח לעיניך כי בעיא דרבי ירמיה בגופה וברייתא דלקמן בכתמים שעל בגדיה דרבנן ותולין. מעתה התבונן מה מעולה דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב כאן לגבי צירוף וכתם הנמצא בבגדים זה הלשון ולפנינו בזה הפרק כתב בעיא דרבי ירמיה עם הברייתות וכמו שכתבתי וז"ל הכתם הנמצא על בשרה שהיה ארוך כרצועה או עגול או שהיה טפין טפין או שהיה אורך הכתם על ירכה או שהיה נראה כאילו הוא מלמטה למעלה הואיל והוא כנגד בית התורפה הרי זו טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה שכל דם שנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק עכ"ל. הנה עיניך רואות כי דברי ר"מ ז"ל וקבלתו עם דברי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וקבלתנו ודברינו אחד הם אות באות ומה שהקשה עוד ממה שנשנה שם בדרך אחר במשנה חילוק למטה מן הצואר ובשרה כנגד בית התורפה ועל כולן אמרו תולה בכל דבר עכ"ל אני משיב אלמלא שאני מתירא מגדולתו הייתי מעתיק לשון המשנה עד אשר תראה כי לא נזכר שם צואר וגם שאין שם תלייה בבשרה כלל וכל בבא ובבא באנפי נפשה מתניא בה טמאה וטהורה ולאו בחדא מחתא מחתינהו ומתניתין שנייה דבכל תולה אבבי בתרייתא מתניא דשייך בהו תלייה כדאוכחנא מכמה טעמי בס"ד ומה שהקשה עוד שקראוהו כתם אני משיב לא כתם סתם קראוהו אלא מפורש הרואה כתם על בשרה ולברר דיניה וחלוקיה לפי שנוייה כמו שכתבתי נשנה כל הפרק ההוא ואתה המעיין אם תרצה ללון בעמקה של הלכה נדד שינה מעיניך ותמצא דברי ר"מ ז"ל נכונים ועמוקים: