אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק ג · הלכה א

פרק ג

הבא על אשת קטן עד הרי זה פטור. פרק ארבע מיתות (דף צ"ב) :

וכן הבא על אשת חרש כו' עד מכת מרדות. פרק חרש (דף קי"ב קי"ג) :

הבא על הקטנה כו' ואם היא בת מיאון כו' עד ואפילו היה כהן. פרק ב"ש ופרק ד' מיתות ופרק הנחנקין ופרק הנשרפין ופרק חרש:
כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי למה נאסרה על בעלה ישראל שהרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא עכ"ל: ואני אומר גם בפ"ב דהלכות סוטה ופ"ד מהלכות אישות השיגו הראב"ד ז"ל והקשה גם שם קושיא זאת וקושיות אחרות ורואה אני כי ר"מ ז"ל תלה פסקא זאת באותה דהלכות סוטה ואותה תלה במה שכתב פ"ד מהלכות אישות וביאר שם דבריו יפה ורמז שם בלשונו הצח מקום מוצאו למען לא יקשה על שום חכם דברו הטוב ועם כל זה לא הספיק לו כנגד הראב"ד וכבר הצלתיו שם בכל כחי כיד אלהי הטובה עלי וגם יעדתי שם פ"ד דהלכות סוטה להאריך כאן בבירור יפה כפי הצורך. והנני אומר כי אתה צריך לדעת כי שלשה דינין בקטנה חלוקין זה מזה. האחד הוא קטנה שהשיאה אביה וזאת דינה כאשת איש גמורה וכגדולה דעלמא שאינה יוצאה במיאון אלא בגט גמור וכמו שהוכחתי פ"ב דהלכות סוטה ממשנה קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כו' השניה ביבמות פרק ב"ש ודבר פשוט הוא בכל התלמוד כמו שהוכחתי שם ובפ"ד דהלכות אישות וגם מצאתי בירושלמי דגרסי' התם מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קידושיה וגירושיה תורה ועוד שנינו שם הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו זה הכלל כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אלמא כשהיא יוצאה בגט דינה אשת איש גמורה של תורה וגם למדנו מזאת על דין השני כשהיא בת מיאון שהקלו בה לחזור לו לפי שאינה כאשת איש של תורה אלא מדבריהם וכדמשמע ריש פרק חרש (דף קי"ב ע"ב) בפשיטות התלמוד דשיילינן מ"ש חרש דתקינו ליה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו [ליה] רבנן נישואין ומהדרינן חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו [ליה] רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו [ליה] רבנן נישואין ואקשינן והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין [ותקינו לה רבנן נישואין] ופרקינן התם שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר והדר שיילינן מאי שנא קטנה דממאנת ומאי שנא חרשת דלא ממאנת אלמא נשואי קטנה בת מיאון דרבנן והם אמרו והם אמרו תדע דגם בפרק ב"ש דיבמות (דף קי"ב ע"ב) שנינו בה איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה כו' עד דקתני סיפא רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה ובגמרא תניא רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואין יורשה ואין מטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון רבי יהושע אומר (מעשה קטנה כלום) בעלה זכאי במציאתה כו' עד הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר כו' ומסיק לטעמיה דאפי' מיאון לא היתה צריכה אלא כי היכי דלא תיפוק בכדי כלומר שתקנו לה חכמים מיאון כדי שלא תצא מבעלה בלא כלום דקא משמע לן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומש"ה כשתקנו לה נישואין כמו שהוכחתי תקנו לה גט מיאון כעין גט של תורה כדמוכח בפרק ב"ש דיבמות בהא שמעתא גופא ופסק ר"י אלפס הלכה כרבי יהושע ומיהו לדברי שניהם נשואי דרבנן אינון כדאוכחנא וכן כתב ר"מ ז"ל והוכחתי אני פ"ג הלכות אישות ולפיכך ביאר שמכין אותו מכת מרדות דרבנן. והדין השלישי דאפי' מיאון אינה צריכה כדתנן פרק ב"ש דיבמות כי השיאוה אמה ואחיה שלא לדעתה אינה צריכה למאן עוד שנינו שם רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן ואמרינן בגמרא א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ופירש דכמי שלא נתקדשה דמיא וגם ר"מ ז"ל פ"י דהלכות אישות ושם הוכחתי דבריו. ואחרי אשר עמדת על שלשה דינין הללו התבונן עיקר דברי ר"מ ז"ל מפ"ד הלכות אישות כי גם שם עיקר דבריו וגם התבונן כי קושיית הראב"ד ז"ל בשקדשה אביה למה נאסרה על בעלה ישראל מתורצת יפה שכבר הוכחתי גם שם גם כאן מן הירושלמי ומן ההלכות והתלמוד שקידושיה וגירושיה של תורה והרי היא אשת איש גמורה ודינה בחנק כדאיתא פרק ארבע מיתות ופרק הנחנקין ומה שאמרו פיתוי קטנה אונס הוא ברור הדבר שהוא בדין השני וכגון שהיתה יתומה או קטנה שיצאה מרשות האב והיתה פחותה מבת שש וחברותיה המבוררים פ"ד דהלכות אישות שנישואיה מדברי סופרים כמו שהוכחתי ואין לה דעת תאוה ורצון והנה לשון ר"מ ז"ל לפניך בג' מקומות הנזכרים שא עיניך וראה כמה ביארו והתירה אפילו לכהן שהוא כמו לא נתקדשה או כאילו לא נבעלה ועוד השכל ולמד מדברי רבי אליעזר שאמר אין מעשה קטנה חל במפותה ולמה לא נקשה עליו והלא פיתוי קטנה אונס הוא ואע"פ שאין הלכה כמותו למדנו מהם להוכיח דברי רבי יהושע שהן הלכה מתוך סכלותה הוי פיתויה אונס שאם היתה פקחת כבר אמרו בכתובות פרק אלו נערות (דף ל"ט ע"ב) גמרא מתני' דהמפתה נותן שלשה דברים כו' פקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער כלומר מרוב תאותה לזכר ומתוך כך אינה כאונס שיתחייב בצער דון מינה כשאינה בעלת תאוה וסכלה דוקא ולא פקחת היא כאנוסה ובה אמרו פיתוי קטנה אונס הוא ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה