מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א · הלכה ט
אנוס פטור מכלום מן המלקות ומקרבן ואין צריך לומר מן המיתה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר בד"א בשנאנס הנבעל אבל הבועל אין לו אונס שאין קישוי אלא לדעת. פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג) אמר רבא כו' אין קישוי אלא לדעת:
כתב הראב"ד ז"ל יש אונס שהוא פטור כגון שהוא מתכוין לאשתו ותקפתו אחת מן העריות והביאתו עליה או שדבקוהו עכו"ם עליה עכ"ל: ואני אומר הלכה זו ומחלוקתם פרק כל שעה (דף כ"ח) ובסנהדרין פרק בן סורר ומורה בשמעתין דבכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים עד דאמרינן כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה ה"ז בא ללמד ונמצא למד פירוש אף למד מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה וברוב הגירסאות גורס תהרג ואל תעבור וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ובשיטתו הלך ר"מ ז"ל וגם ביאר כי הבועל אין לו אונס כמימרא דרבא דאמר ביבמות פרק הבא על יבמתו אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת וכן גורס ר"ת ז"ל ורבים מרבותינו בעלי התוס' ז"ל ומה שכתב הראב"ד ז"ל הוא בשיטת ר"י ב"ר מרדכי ומקצת רבותינו בעלי התוספות ז"ל שגורסים יהרג ואל יעבור שהיא אזהרה לבועל דעביד מעשה אבל הנבעלת שהיא קרקע עולם אין לה למסור עצמה על כך כדאמרינן פ"ק דמגילה גבי אסתר ובפרק בן סורר ובכמה מקומות ומקצת ספרים גורסי' כן ואפילו יגרוס תהרג מפרשי לה שתמסור עצמה למיתה קודם שתעשה מעשה להביא עליה את הערוה וכי הא דאסיקנא התם אנוס דמתני' היכי דמי כגון שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו וכן פירשו מימרא דרבא במי שהביאוהו לכך שאי אפשר בלא שיתקשה ומאחר שאין קישוי אלא לדעת נחשב לו הקישוי כמעשה והסכימו שאם היה כבר מקושה ועומד ועכו"ם מביאין אותו על הערוה התם ודאי יש אונס וכדאמרינן התם שניהם אנוסין דאמרי דבי רבי חייא היכי דמי כגון שנתכוון לאשתו ותקפום עכו"ם ודבקום זה בזה וכזה כתב בעל המאור ז"ל ומ"מ יפה עשה ר"מ ז"ל שחייב אדם לומר כלשון רבו ורב רבו וגירסאות ספרדיות שלנו הדוקניות כך הן ופשט הכתוב מוכיח כן דהא בנערה קיימינן וטעמא דידה קא אמרינן ואין מקרא יוצא מידי פשוטו:
ואשה שתחלת ביאתה עד כופה אותה לרצות. גם זאת ההלכה שם פרק הבא על יבמתו (דף נ"ד) :