מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה ריב
אסתר נתקדשה לראובן ואח"כ ידעה כי היה לו חולי הנופל ולא היתה רוצה להנשא לו והפצירו בה קרובי' כי אמרו כי היה החולי הנז' נקל כמעט שלא היה נרגש בפני אנשי' שהו' מתעלף מעט ולא היה נופל ושיתרפא לימים כי בחור היה ועל זה השיאו' לו ועמד עמה כמו ג' או ד' שנים ובאלו השנים היה החולי הולך וגדל עד כי גדל מאד שהיה נופל על פניו פתע פתאום וגם היה אז עושה שטיות ואומרת אסתר שאינה יכולה לסבול אותו וכיון שהיא לא ידעה שהיה לו זה החולי ולא נשאת לו אלא עד שאמרו לה שהיה נקל ואדרבא הכביד עליו שאינה יכולה לסבול חוליו ושטותו יורינו רבינו אם כופין להוציאה: תשובה בפרק המדיר במרדכי הביא מה שכתב ראבי"ה דאע"ג דנכפ' לגבי אש' הוי מום משם אין ראיה להחשיבו מום גבי איש דאש' בכל דהו ניחא לה ותדע דלא תני נכפה גבי מומי דאיש ואין בידינו לכפות בלא ראיה ברורה וגם לא נכוף אותה להיות עמו כיון שבאה מחמת טענה וכך שמע ראבי"ה מעשה דאביו רבי' יואל ז"ל הלוי ע"כ הרי שאין נכפה בכלל אלו שכופין להוציא אבל כיון שאין כופין אותה להיות עמו כיון שבאה מחמת טענה שאינה יכולה לסבול אינה מפסדת נדוניתא שהמורדת שכתב הרשב"א ז"ל שהנכסים שהכניסה לו אין מוציאין מידו וכן כל מה שאבד מנכסיה שקבל (עליו) אחריות עליו אינו משלם לה כלום היינו במורדת כדי לצערו וכן באומרת מאיס עלי שאין בטענת' ממש כיון שאינה נותנת אמתלה לדבריה וטוענת הנרא' לחכמי המקום למה הוא מאוס עליה וכמו שכתוב בביג"ה פי"ד אבל באה מחמת טענה כמו שכתב ראבי"ה וטענה טובה היא כנ"ד שאינה יכולה לסבול עתה שנתחזק עליו חולי זה ולכך אינה מפסדת כתובתה ומה שתפס מוציאין מידו וכן כל מה שאבד מנכסיה שקבל הבעל אחריותן עליו ישלם לה מעות שנתנו לו בכלל הנדוניא חייב לשלם לה אפי' אכלן או איבדן וכופין אותו לשלם אם יש לו ואם מתוך כך ירצה לגרשה כדי שלא לשלם לה יהיה גט כשר כיון שבידו לשלם ולא יתן גט: ולפי מה שבא בשאלה שנתחזק לו החולי אחר שנשא נראה כי מחמת התשמיש היא שנתחזק ואם כן אפי' שהיא היתה סובל' לא נניח להם לישב יחד וכדתנן גבי מוכה שחין וחכמים אומרין מקבלת היא על כרחה פי' אם התנה חוץ ממוכה שחין מפני שהיא ממיקתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פר' אחרון אין שומעין לה אלא מפרישין אותה ממנו ופי' הרב (ז"ל) מישאינו ז"ל ונותן לה כתובה ובנ"ד אם סיבת חיזוק חולי הוא מחמת התשמיש לפי ראות הרופאים אפי' היתה רוצ' היא לא נניחם לישב יחד ופשיטא שלא היתה מפסדת שום דבר מכתובתה והרי כשאומרת אינה יכולה לסבול שבאה מחמת טענה טובה שאינה מפסדת מן כתובתה כלו' כמו שכתבתי למעלה ובלי טענ' זו הוא חייב () שכתו' למעלה נאום המבי"ט