מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה רט
אחר שכתבתי שני פסקי' בשם ראובן ושמעון ראיתי כתב חכמי מצרים שפירשו מי הם ומי אביהם שהם בני יעקב אבינו הא' מבני לוי מבני אהרן הכהן והב' מבני ראובן או שמעון או משאר שבטי יה הלא הוא הח' משה בירב יצ"ו בן החכ' השל' ה"ר אברהם בירב ז"ל בן הרב הגדול המוסמך מורינו כמה"ר יעקב בי רב ז"ל וכן אהרן הכהן הוא הגביר ושר כה"ר שמואל הכהן וכתבו החכמים יצ"ו בכתב' כי השר הכהן הנז' צוח כי כורכיא על כי הכריז עליו נידוי הח' יצחק בירב ואחיו הח' משה הנז' על כי חירף את אחיו הנז' ואת אביו הנז' שקרא אותו מלעון בן מלעון וגם שיש מי שמעיד שהזכיר את הרב הגדול אבי אביהם בגידוף ההוא ועל זה כתבו שנתקבלו עדויו' בפני החכמים החתומים בכתב ובפני חכמים אחרים כי הח' ה"ר משה הנז' מסר את הכהן הנז' בפני הבאשה ובפני הקאצ"י עסבר והדפתדאר בדברי מסירו' נוגעות לנפש שאמר לו שזייף החוגא שתובע ממנו כי דרכו כך שזייף בזוייפי אחרים וגם בפרוטות זייף ושעל זה חרה אפו של השר וכשיצאו משם חזרו להתקוטט והתחיל כ"ר משה ואמר לשר הנז' י"א מלעון ושהשיב לו השר את מלעון אבן מלעון ושהשיב ה"ר משה לעומדים שם תראו איך הוא מחרף את אבי ואת זקני זלה"ה ושענה השר אני לא הזכרתי את זקנך ח"ו אבל את אביך הזכרתי אן אל ולד אל נחש יגי"ב אל נעל' לאבוה ואמר מאחר שמסר אותי והוא רשע שמות' לקרותו בן רשע כפי הדין כמו שהביאו מבת כהן וכו' כי כן שמע מחכמים גדולים מימי קדם וכתבו החכמים שחתמו בכתב שרוב חכמי העיר הסכימו שאין חילוק בין רשע בן צדיק לרשע בן חכם וכתבו החכמים שחתמו בכתב בעדות נאמנה כי מה שהעידו לפניה' מעולם לא זכר את זקנו ז"ל ושח' ה"ר יצחק עשה שלא כדין כתבו עוד והנה עיניכם רואות כי הם גילו למעכ"ת קצת דברים כפי העולה על רוחם והסתירו מה שהוא נגדם לכן בבעו מנייכו רבנן מהיו' והלאה אל תשמעו דברי כת א' ולא תשיבו על דבריהם וכל שכן מלכתוב פסק עד שתשמעו דברי הכת השניי' פן תהיו ח"ו סיבה להחריב העיר הזאת ויהיו דברי חכמים כחוכא ואטלולא ח"ו כי פני הדור כחלמוש עז וקשה וירימו יד בתורת משה ח"ו גם האנשים האלה כותבי' למעכ"ת כל העולה על רוח' וכוונת' להבאיש את ריח השר ואפי' לנו שכולנו בני עיר אחת הם משמיעי' דברי שקר על השר ואנחנו חוקרי' על הדב' ומוצאי' שהכל שקר ושאחר אלו המריבות שני' או ג' ימי' הכו את ה"ר משה בפני הבאש' על סך שנשאר חייב למלך כמנהג שאר המעלמין שמכי' ומיסרי' אותו להציל ממון המלך וכתבו שאמיתות העניין בלי אומדנא אלא דברי' על בוריין כי השר אינו נוגע בזה ולא פוגע כלל אלא שהבאשה משתדל להוציא ממון המלך כי ג"כ אחר ב' או ג' ימי' הוכה פל"ו ופל"ו מכות עצומות וכו' יאמינו כ"ת לדברי' אלו ות"ל לחלוחית התור' קיימת בינינו וכסא מעכ"ת ירום וכו' הדך ונאנח ישראל יעקב תבון בצלאל אשכנזי' והנה המראה מזה הכתב שקבלו העדויות שלא בפני ה"ר משה בדב' של ממון מפרוטה ולמעלה אין מקבלין עדות וכל שכן לעשות רשע מוסר איש צדיק וחכ' שאם היה הוא נמצא בפני העדי' היה שואל מהם מה אמר השר בפני הבאשה כשתבע ממנו הב"ד אל ברחי' ואם הביאו ע"י גאוושי"ש לפני הבאשה ושאמר לו שהוא אכל כמה אלפי' פרחי' מנכסי המלך וגם החכמי' היה ראוי שיהיו מרבי' לחקור את העדי' ולומר להם שיאמרו האמת איך תבע השר מה"ר משה את המעות שאמר שהיה חייב לו ה"ר משה ומה דבר לו כי לא לחנ' דבר ה"ר משה אותן המסירו' גם כשיצאו משם שיצא בחרון אף השר כשחזרו להתקוטט ושהתחי' ה"ר משה ואמ' לו יא מלעין ואח"כ ענה לו השר אתה מלעון אבן מלעון לא יאמן כי יסופר שה"ר משה מסר כל אותן המסירות ושתק השר הכהן אלא שחרה אפו ושבצאת' חזרו ונתקוטטו ושהתחיל ה"ר משה ואמר לו יא מלעון נראה שהחרון אף של הכהן לא עשה שום רושם שלא דבר ושלא השיב שום דבר רע על מסירות שמסרו אותו וגם שנתקוטטו בצאת' ושהתחיל ה"ר משה על כל מה שמסר חזר וחירף ואחר שהעדות היה שלא בפני הבעל דין וגם הב"ד לא כתבו שחקרו אותם על כל הנז' אין עדותן עדות כל שכן שלא הזכירו העדי' מי הם לדעת אם יברר ה"ר משה עליה' כי הם נוגעים בעדות באיזה צד וגם החכמי' י"ץ ידעו כי המעל' כ"ר שלמה אלשקר נר"ו נמצא בכל מה שעבר ואין מי שיוכל להגיד האמת כמוהו ומה שכתבו החכמי' י"ץ שה"ר יצחק עשה שלא כדין להכריז על השר הכהן בב"ד הם יודעי' כי ה"ר נאמן לומ' ע"ה פלו' חרפני ויכול לנדותו וגם יצא הקול כי ה"ר יצחק הכריזו העיקר היה אחיו ה"ר משה אשר היה אצלו אז בשעת הכרזה כי הוא היה נאמן על עצמו שקראו רשע וגם על החי אביו כמו שכתבתי בפסק וגם על זקנו כי בבזיונו היה גם הוא בזוי מאד כל שכן שהכהן הוא מודה שהזכיר את אביו אלא שהחכמי' י"ץ נראה להם לתלות קולר העדות על העדי' ולקיי' עדות' על כבוד כהונה גדולה והגדולה ועל זה נראה שלא חתמו כ' החכמי' אחרי' שכתבו הם שנתקבל העדות ג"כ לפניה' בפרט החכ' גם שב גם ישיש בהם הה"ר משה דמוהי נר"ו נשמע שאמר בפרוש שלא היה רוצה לקבל העדות שלא בפני בעל דין וגם אעיקרא דמילתא פירכא נניח דברי הגידופין ונחזור לדררא דממונא שהולכת הכהן את כ"ר משה לבאשה תהיה המסיר' ממי שתהי' הפרי שיצא היה כי מיד נחבש ה"ר משה על תביעתו ונתגלגל עליו תביעה אחרת אם היה חייב שום דבר למלך וגם לאחרי' תמשך היזק שחבשו' ג"כ על חובות המלך והיה ראוי לחכמי' לשמוע צעקת הצועק והאומ' תשב לדין תורה כי גם הם נכסי המלך אין המלך רוצה ליקח מזה לזה אלא כל א' יפרע חובו ואם היה מתמרמר בפני החכמים י"ץ שהיה לו דין לשר על ה"ר משה אז היה לו רשות ללכת לבאשה מה שאינו כן במה שיש בין איש לחברו שאם חייב לו ואין לו אינו דין שיחבשהו בידי אומות העולם אבל בממון המלך אם הוא ידוע שראובן חייב למלך ותופש את שמעון עליו יוכל שמעון לומר אני איני חייב דבר ראובן שאו' שאני חי' הוא הוא החייב ועוד היום גדול שיכולי' החכמי' י"ץ לשמוע כל טענותיה' ולדון ולפשר ביניהם כפי מה שירא' להם בעיני חכמת' אלא שאינ' רוצים להטפל במה שיודעים שיצא הכהן חייב הרי נשאו פניו בהתחלת קבלת העדות שהזכירו את הכהן בשר ונעלה ואת האחי' הזכירום כא' הריקים כ"ר פלוני ויש בזה חילול התורה שהוא ידוע שהאחי' הנז' מלבד שהם בר אבהן הגדול הם בר אוריין וחכמים כיוצא בהם וראוים להתכבד בפני הקהילות כמוהם בפרט גדול האחים שהוא ידוע ומפורס' כא' מן החכמי' המפורסמי' ונתקיי' בהם עד עתה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכן יתקיים לעתיד להם ולכל חכמי ישראל: המבי"ט: