מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה קעג
ראובן הדר באנגור"א שולח קרמ"ז לשמעון הדר באאלי"ב שימכור לו על תנאי ידוע שיש ביניהם ושמעון הנזכר שותף ללוי אחיו עמו במכירת הקרמ"ז ונותן לו מחצית ממה שנותן לו ראובן ואירע שיום אחד לא היה לוי באנגאר"ה והיה שם שמעון ובא גוי א' כדמות סוחר וקנה משמעון עד ק"נ פרחים קרמ"ז ואמ' הגוי לשמעון בא אתה והסרסור והמשרת שלך להוגאר"ה שלי ואפרע לך והלכו עמו ומשרתו של שמעון טוען הקרמ"ז על כתפו והכניסם בבית א' על טילאריש בגדאדיש על גבי עליה אחרת של טילאריש גם כן והעלה את שמעון ואת הסרסור למעלה בעליה ומשרתי של שמעון ישב למטה בבית עם הקרמ"ז והגוי הנזכר הוציא לשמעון ולסרסור מאכל ומשתה למעלה בעליה והיו אוכלי' ועלה המשרת למעלה מעצמו לאכול ולשתות עמהם והניח הקרמ"ז למטה והגוי כשראה שעלה המשרת למעלה והניח הקרמ"ז ירד וטען השק של הקרמ"ז על כתפו והלך לו ולא נמצא עוד ילמדינו רבינו אדונינו אם המשרת הנז' הוא חייב לשלם אחר שהוא פשע בהניחו הקרמ"ז או לא מיקרי פשיעה ואם תימצא לומר שפשע וחייב לשלם אם אין לו לשלם אם יכול שמעון לכוף ללוי אחיו שיהיו אלו הק"נ פרחים בין שניהם כיון שהם שותפים או אם יוכל לוי לטעון אתה פשעת שראית משרתך עולה למעלה ומניח הקרמ"ז ולא חששת יורינו מורינו גאונינו איזה דרך ישכון אור ולאורו נלך ושכרו מן השמים מאת עוטה אור: תשובה שמעון ולוי אחים הם שותפים על ריוח הקרמ"ז הזה והם כמו סרסורי' עליו ואף על פי שהריוח הוא דבר שלא בא לעולם וכת' הרמב"ם ז"ל על הרצענין שנשתתפו להרויח דהוי דשב"ל הכא כיון שהקרמ"ז הוא בידם על מה שירויחו בו חשיב דבר שבא לעולם וכיון שזה הקרמ"ז היה ברשות שניהם בהוגארה שנראה שהיה ברשות שניהם כמו שנראה מן השאלה היה רשות לכל א' מהם למכור ולא הויא פשיעה מה שהוליך שמעון הקרמ"ז לבית הגוי כי אחר שכבר נתפשר עם הגוי על ק"נ פרחים ולא הוליך אותו אלא לקבל המעות מיד דבר נהוג היא בין הסוחרים להוליך הסחורה לבית הקונה לקבל המעות קודם מסירת הסחורה מה שהניח שמעון הקרמ"ז למטה ביד משרתו ועלה המשרת למעלה לאכול והניח הקרמ"ז אינו פשיעה משמעון כי אפי' שהיה מניחו שמעון למטה ולא היה המשרת כיון שאותה הבית היתה של הגוי הקונה והיו שם האומנים אם היה נגנב משם הקרמ"ז על ידי אחר היה אחריות על הגוי הקונה אפי' בדיניהם אחר שנקצב ערך הקרמ"ז והיה כבר בביתו של קונה והי' שם שמעון לקבל המעות כ"ש שהגוי הקונ' וגם אפשר שאחר גנבו כשירד הגוי וראה שנגנב ברח מפני שהיו מחייבים אותו לפרוע מה שנגנב בביתו ולפי זה אפילו שראה שמעון שהמשרת שלו עלה גם הוא והניח הקרמ"ז חשב כיון שהוא בביתו הגוי בעצמו ישמרנו ושעל זה ירד למטה וגם המשרת חשב כן ואם לא היו אומני' למטה המשרת פשע שהניח הקרמ"ז למטה אבל שמעון אפילו שראה שעלה המשרת חשב שהיו האומנים של הגוי למטה. ולכן שמעון חייב לפרוע לראובן קרן הקרמ"ז וגם לוי אשר נשתתף עם אחיו חייב בחצי הקרמ"ז כיון שהיו שותפים בריוח גם בהפסד והמשרת יפרע לשניהם אם הניח הקרמ"ז למטה ולא היו שם האומנים של הגוי. ולא דמי לההיא בקרא דפ' המפקיד דמסר לה אפטרופא דיתמי תורא דזבין להו ומסריה לבקרא ומית משום דלא הוו ליה ככי ושיניה ואמר רמי בר חמא היכי נדייניה נימא לאפטרופא זיל שלים אמר אנא לבקרא שלימתיה נימא ליה לבקרא שלים אמר אנא בהדי תורא אוקימתיה ולא ידענא דלא אכל וכו' ואמרי' מוסרי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני ע"כ והכ"נ נימא איבעי ליה לשמעון לעיוני ולחשוב שמא יגונב הקרמ"ז כשעלה המשרת למעלה דשאני הכא דהוי הקרמ"ז כבר ברשותו בבית הגוי הקונה אחר קציבת המעות ואפי' היו גונבים אותו היה אחריות עליו אפי' בדיניהם כמו שכתבתי. ועוד דאפי גבי בקר' דאמרינן איבעי ליה לעיוני ואמרי' דלשלם דמי בשר בזול היינו שהטיל רמי פשרה ביניהם משום דלא הויא כל כך פשיעה דמצי למימר בהדי דתורא אוקימתיה כמו שפי' רש"י ז"ל ובנ"ד לא היתה פשיעה כיון שהי' בבית הגוי שקנה והאחריו' עליו אפי' היה נגנב ע"י אחרי' והרמב"ם ז"ל פי"ו דמכירה כתב על המוכר שו' לחבירו ולא היו לו טוחנות והניחו עם הבקר שלו והיה מניח מאכל לפני כולם ואוכלי' ולא היה יודע שזה אינו אוכל עד שמת ברעב וכתב שמחזיר לו את הנבלה ויחזיר זה את הדמים ולא אמרי דאיבעי ליה לעיוני. וראיתי תשובה לה"ר שלמה בן הר"ש צמח ז"ל לשותף שמכר אצעדה לגוי מן השותפות ומנה לו המעות טובים ונתנם בכיסו והחזירם ליד הקונה ונתנם בכיסו לפניו וחזר ונתן הכיס למוכר ואמר לו תניחהו עד שאלך להראות האצעדה לתגר והלך ולא שב אליו עוד ואחר כך פתח הכיס ומצא שהקונה החליף המעות בעופרת ובקש את הקונה ולא מצאו וכת' דהויא פשיעה והביא ראיה מבקרא דהוה ליה לעיוניה ושגם זה הוה ליה לעיוניה שמא החליף ע"כ ולפי' רש"י ז"ל דאיבעי ליה לעיוניה לא היתה כ"כ פשיעה ודרך פשרה אמרו דלישלם דמי בשר בזול וגם הרמב"ם ז"ל לא חשיב ליה פשיעה גבי מוכר שור לחבירו שלא היו לו טוחנות כמו שכתו' למעלה ואפי' לדעת הרב גבי אצעדה דחשיב ליה פשיעה דהוה ליה לעיוני שלא יחליף שאני הכא דאפי' היה חושב שמעון שיגנב הקרמ"ז הרי היה הגוי חייב שהיה בביתו אחרי קציבת המעות ואפי' דגבי אצעדה ג"כ היה חייב הגוי אם היה מכחיש שהמעות עצמם שמנה לפניו החזיר לו ושהיודי החליפם לא היה חייב ובנ"ד אפי' היה מכחיש שהוא לא גנבם היה חייב שבביתו היו כמו שכתבתי ולכך לא הוי פשיעה וחייב לוי ג"כ בהפסד כיון שהיו שותפין והיה הקרמ"ז ברשות שניהם בהוגארה ומה שעשה שמעון כאלו היה ברשות לוי ולכן חייב שמעון לראובן ולוי חייב לשמעון החצי כי שניהם שומרי שכרו ומפני שכתוב בשאלה שימכור על תנאי ידוע שביניהם אם זה התנאי הוא דבר שסותר איזה דבר ממה שכתבתי התנאי קיים ככל תנאי שבממון נאם המבי"ט: