מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה קנו
ראובן שלח את שמעון שיקנה לו בית ידוע מגוי והלך שמעון ונתפשר בסך מעות ובין כך וכך נתחרט ראובן מלקנותו והגוי הוליך את שמעון לערכאות וטען שהוא היה אמצעי בין ראובן ובינו ושהיה שלוחו וגם שלא היה ביניהם כי אם דברי' בעלמא והגוי נתחזק והביא עדים שבעדו היה מדבר ושלא זכר איש אחר וגזר הדיין שיקח שמעון הבית ויפרע לו המעות לגוי ועתה תובע השליח ההפס' שהגיע לו מראובן וראובן טוען שמזלו גרם יורינו אדוננ' ורבי' הדין עם מי: תשובה בתשובות להרמב"ן המיוחסות להרשב"א תשובת ב' כתב אין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח שלא מצינו תשלומי נזק אלא בנזקי עצמו או בנזקי ממונו וכו' לפי שפשע בנזיקין בשמירת ממונו אבל בנזק שהגיע לשליח מה הזיק המשלח וכו' וכ"ש אם השליח שכיר שהרי הלך בשכרו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ודרשינן שעל שכרו עלה בכותל או נתל' באילן וכו' ובמרדכי בהגהות כתוב נ"ל שאם ראובן הלך בשליחות שמעון בשכר ונתפס בדרך ולא בסבת שמעון שאין חייב לפדותו אם בחנם הלך בשליחותו חייב לפדותו בשאלה שייכא בגוף הבעלים ואע"ג דלא שייכא גניבה ואבידה כמו גבי אומנים מ"מ נראה כדפרישית כדאי' פ"ק דסנהדרין מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו עכ"ל ונראה לי כי מה שכתב הרשב"א שאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח היינו כשהוזק שלא מחמ' המשלח ולא מסבתו כמו אם נשבה בדרך שאם גם הוא היה הולך דרך שם שלא בשליחות מי ששלחו עתה אלא לצורכו היה נשבה גם כן וכשהלך בשליחות ונשבה אינו זה בסבת המשלח ולכן אינו חייב אבל אם דרך משל אלו השבאים היו שונאים למשלח וידעו כי זה היה שלוחו ועל כן שבוהו וכ"ש אם היה המשלח חייב לאלו השבאים איזה דבר והיה ביד השליח נכסים של המשלח ושבו אותו ואת הנכסים כי ידעו שהיו של המשלח שחייב המשלח לפדותו והוי כמו פושע בשליח כי מסבתו נשבה שאם לא היה הולך השליח בשליחותו אע"פ שהיה הולך באותו הדרך והיה פוגע בשבאים אלו לא היה נשבה וכן אם עשאו שליח למכור לו איזו סחורה ונמצא זיוף באותה הסחורה שלא ידעה השליח ומחמת כן העלילו עליו שזיוף באותה סחורה והפסיד והוזק בזה מלבד הפסד שבסחור' יתחייב המשלח בהפסד שלו כי בסבתו הוזק והפסיד וכן נר' מלשון הרשב"א שכתב אבל בנזק שהגיע לשליח מה הזיק המשלח והיינו בנזק שהיה אפשר להגיע גם כן לשליח אעפ"י שלא היה שלוחו אבל בנזק והפסד שהגיע לשליח בסבתו כי הני גווני יהיה חייב שהוא כמו פושע לשליח ונוכל לו' כי מה שכתב בהגה' במרדכי שאם בחנם הלך בשליחותו שחייב לפדותו דשאלה שייכא בגוף הבעלים כו' היינו בכי הני גווני שנשבה מחמת המשלח ולא פליג למה שכתב הרשב"א שאין המשלח חייב בנזק השליח דהיינו כשלא נשבה מחמתו כדפי' וא"כ בנ"ד שהגיע הפסד לשליח על שנתחרט ראובן המשלח מלקנות הבית הוי מחמת המשלח כי השליח עשה שליחותו ואח"כ נתחרט המשלח ומחמת כן הפסיד השליח הוא חייב לשלם ההפסד שאם היה מעליל הגוי על השליח שגדפו או גזלו והיה מפסידו על זה אז היה יכול המשלח לומר לשליח מזלך גרם אבל כשהפסי' בסבת שנתחרט המשלח הוא פשע וחייב בהפסד בין להגהה בין להרשב"א ז"ל אבל אם היה שליחות זה בשכר לדעת בעל ההגהה הוא חייב שכתב שאם הלך בשליחות שמעון ונתפס בדרך שלא בסבת שמעון שאינו חייב לפדותו נר' כי אם היה בסבת שמעון חייב לפדותו אפי' הלך בשכר וכן בנ"ד אפי' הלך בשכ' כיון שהיה בסבת ראובן שנתחרט חייב ראובן בהפסד ובפ' הגוזל במרדכי הביא תשובת מהר"ם ז"ל על מי שהעמיד חבירו ערב לגוי כו' כתב כי אפי' שהעליל שלא כדין אחרי שמחמת שהעמיד ערב באה לו הצרה הזאת כו' נאם המבי"ט: