אור ברסלב
מביט חלק ג שאלה קנ

מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

שאלה קנ

שאלה קמט

ראובן היה מוטל על ערש דוי ונפטר וחיי למר שבק והיה חייב חובת רבות מקומאש' ובגדים שהיה מוכר ולא עשה צוואה והיה כצאת נפשו תכף הלכו שמעון ולוי הנושי' בו בלילה עם חמותו לחנותו ושחדו שומר השוק עד כי הניח' לפתוח החנות והצילו כל מה שיכלו להציל לחנות אחרת והשאר נשאר בחנותו חתום בחותמ' ויהי כאשר הוגד ליהודה בעל חוב אחר ג"כ כי הלכו שמעון ולוי להציל ממונם ועשו מה שעשו באישון לילה ואפילה עלה עשן באפו כעשן הכבשן באמרו איך יכול לראות יחלקו בגדיו להם ועל שעבודו יפילו גורל כי שטרו מוקדם ומתוך כעסו וחרונו בהל על ממונו פתח פיו וגרונו ואמר בלשון ישמעאל ואמר מ"א באק"א דין א"ל אסל"אם אולי מתוך הדיבור הלז תתפרד החביל' לבלתי עשות נבלה עד יחדיו למשפט יקרבו על התורה ועל העבודה ובראותו יהודה כי הרע לדבר שב חרון אפו ממנו וגעה בבכיה על הדיבור שהיה מתוך שיחו וכעסו וקם במקהלות ושאל מחילה וסליחה ממוחל וסולח ישתבח שמו ומתורתו התמימה ומכל קהל ישראל ואף גם זאת עשה ונהג נידוי בעצמו לפני ב"ד ותעני' וצדקה ועתה יגדל נא כח מורה צדק להוציא לאור משפט ודרך תבונות ידיענו אי הני שמעון ולוי עבדו שלותא לאזוקי שעבודיה דיהודה ואי מהניא תפיסתיהו דאחר מיתה אי לא ותו יוליף לן מר אי ארמלת' דראובן גבייא כתובת' מתפיסת הבית לחוד מטלטלי ומקרקעי טובא או פורתא ולית לה זכו בנכסי' דאשתכחו בחנותא בגדים וקומאש' כיון דאינון בעיניהו למארייהו דחובת' דכל חד וחד משתמוד' זביניה ולא יאות דליחזי לתוריה דליטבחוה באפיה ולא ייכול מיניה וטפי מהאי איכא דכד אזלו שמעון ולוי לחנותא בלילא איגלאי מלתא ואכלו קורציהון לבי מלכותא ואתעביד להון פסידא כף פרחי' השתא לנהיר מר עיינין אי שמעון ולוי הוו אינהו גרמא בנזקין כיון דאינהו אזלו בלילא וחשוכא כגנבי' ואע"ג דשיחדו לנטורי דשוקא לית להו מהמנותא ואינהו דאכלו קורצי בי מלכותא או דילמא יהודה נמי הוה גמרא בפתגמיה דמליל כדדכירנא לעילא ואע"ג דיהוד' טעין ואמר כי דיבוריה כמאן דליתיה דמי דלא הוה תמן אינש כי אם הוא ושמעון ולוי ולגיזומא בעלמא בגיניהו מליל פתגמיא אינון ותו דמאן אנסי להון למיזל בחשוכא דלילא קדם נטורי שוקא (גם) [גבי] חנותא דקהווא דהוא מושב לצים ולית לך פרסום יתיר מדין וכד נימא דיהודה גרים בדבוריה הא אע"ג דהוה שתיק היזקא מימלא אתי דבריר לן ואומדנא דמוכח דגוים הללו לא הוו מצנעו ותו דאי לא הוה גזים יהוד' בדיבורי' הדין על שמעון ולוי הוו מורקי חנות ולא משארי עללתא ולא הו' יכיל למיזל לבי דינא בלילא כי במיזליה ובמייתיה הוו הנך מורקין לכולא חנותא והוה מפסידי חוביה כי היכי דאסיקו רבוותאי כעובדא דההיא גורגתאי ושלם עלך מלכא אסיתא דנחשא וביכנא דפרזלא רחמנא יוריך יומוי על כל ברכה ותהלה: תשובה ראיתי השאלה גם שמעתי טענות האלמנה חמות הנפטר שאומרת שיהודה הודיע ענין פתיחת החנו' לישמעאלים ששמעו קולו וצעקתו ושמעולם לא שיחדו לשומר השוק ולא ידע שום דבר ולא הלכו עמה אלא א' מהנושים (ברפתר) וב' אנשים שהוליכה להעיד על מה שתוציא מהחנות ולא הספיקה להוציא אלא בשני קריזיאש וחצי וצעק יהודה ואמרה לו שלא ירים קול כי כל מה שהוציאה הניחה בחנות יהודי אחר ושיהיה שם ולא תקחנו עד שיעמדו בדין ולא רצה יהודה ושאח"כ כשתפס אותה הסיבאס' אמר השומר שהוא לא ידע בפתיחת החנות אלא שיהודי א' ורמז על יהודה שהודיע לו הענין ועל זה אני אומר בענין המסירה אם יתברר כי כשאמר יהודה מה שכתוב למעלה מ"א באק"א וכו' היו שם גוים או שהודיע פתיחת התיחת החנות לגוים ואחר כך נודע מהם למלכו' ועל זה תפס הסובאשי' את האשה והפסידה היא או האנשים אשר עמה סך מעות חייב יהודה לפרוע כל ההפסד שאעפ"י שלא אמר להם לומר לסובאשיס ידוע הוא שיאמרו למצוא חן בעיניו אבל צריך שיתברר בירור גמור בעדים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' חובל אם תפס א' מהנמסרים אין מוציאין אותו מידו ואם לא תפס אין מוציאין אותו מידו אם לא בראיה ברורה עכ"ל ובמרדכי פ' החובל הביא ראיה מלשון זה של הרמב"ם ז"ל דגבי מסור אף על גב דאית ליה סהדי שכך וכך הוצרך להתפש' עבור המסיר' צריך הנמסר לישבע כמו כן אם לא שיהיה עדות ברור' דהוו בהדי משנמסר וראו שלא היה יכול להתפש' בענין אחר אלא בכך וכך וכן משמע מתוך לשון המימוני וכו' עכ"ל ובח"מ סי' צ' מבואר יותר וא"כ גבי תחלת מסירה ג"כ צריך שיהיה בה עדות ברור לחייבו בה שיעידו שהגיד לגוים פתיחת החנות או ששמעו ממנו ושהם או קצתם הגידו לסובאשי' אמנם מה שכתוב כי מתוך שיחו וכעסו ואדם בהול על ממונו דבר כך אין בטענה זו ממש לפוטרו וכמו שכתב במרדכי שלהי קמא על רבי יואל ורבי אפרים והביאה במימוני בתשובות דשייכי לספר נזיקין סי' ט"ו שאם הקהלות תקנו לפטור בשעת הזעם היינו שלא לנדותו ושלא להלקותו אבל מלשלם ההפסד דבר פשוט שלא פטרו אותו וכו' ע"כ אבל מצד אחד יש להקל בפרעון יהודה שלא יפרע כל ההפסד אלא קרוב כמו שיראה לבית דין אם הוא קרוב שהיה יודע הסובאשי ענין פתיחת החנות אעפ"י שיהודה לא היה צועק ולא היה מגיד לגוים כמו שכתוב בשאלה פרסומי מלתא קדם נטורי שוקא וחנות הקהווא כו' שהוא דבר מפורס' ואם כן קרוב הדבר שיהיה ידוע אחר כך לסובשי' אף על פי שלא ידעו אלא מן הגוים ששמעו מיהודה ואם כן יצטרפו פותחי החנות בהפסד עמו שכתב מהר"י קולון ז"ל שורש ד' על פורענות הבא על עיר א' והוציאו מעות בהצלתם שכל המקומו' אשר ראוי לחשוב וקרוב לודאי שגם עליהם יעבור כוס התרעלה אם לא היה הדבר מתוקן כפי האפשר שהדין נותן שישאו בעול גם כן מאחר שבהצלתם ניצולו גם הם ובהפך בהפך וכו' ע"כ ובנ"ד נמי אע"פ שהיה ידוע שהישמעאלים ששמעו מיהודה גלו לסובאשי' אם יראה לב"ד ולאנשי הקהל שיש להם חנויות שם ושיש להם עסק עם האומות כי גם שלא היו מגלים הגוים הענין לסובאשי' היה מתגלה הענין של פתיחת החנות יצטרפו שתי הכיתות בהפסד לפי ראות הדיינים: ולענין תפיסת האלמנה אפי' שתפסה לאחר מיתה הויא תפיסה שכתב הרא"ש ז"ל כלל ק"ו שהרי"ף פסק כן דתפיסה בזמן הזה מהניא לאחר מיתה ובהגהות המרדכי בב"ק פ"ק כתב גם כן ולדין סחורות החנות אותן שהן ידועות שקנאם הנפטר אחר שלוה מן שאר הבעלי חובות אם כתוב בשטרות כולם דאקני כו' כולם זוכים וחולקים ביניהם כמו אם היה זמן כולם שוה ביום אחד ואם תפס א' מהם תפס אפי' אחרון כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' מלוה פ' עשרים ואופן החילוק וכדעתו ז"ל אנחנו נוהגים בחלוקה ביניהם ולא כדעת הגאונים ז"ל שחולקים לפי ממון נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה