מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה קלד
ראובן נתן מתנה לארבע בנותיו הנשואו' חנות אחת והתנה במתנה זו ד' תנאים בשעת המתנה כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי הא' שלא ימשלו להוציא מתחת ידו החנות הנז' לא למכור ולא למשכן ולא להחליף ולא לתת אלא שתעמוד בחזקתן ותחת רשותן ותתננה לו פירות החנות כל ימי חייו והן ובעליהן ישלחו לו פירות החנות מדי שנה בשנה וכו': תנאי ב' שאם יפקד בבן או בנים שהחנות תחלק לב' חצאין חצי לבן אשר ישאיר אחריו וחצי להן: תנאי ג' שאחרי מותו תתננה בנותיו י' אלפים לבנים לנכדו מצד החנות ולקרובו ח' אלפים בהיותו בחיים תנאי ד' שלא תצא החנות לעולם מתחת ידן וחתניו לאיש זר שאם איזו מהן תרצו למכור חלקה לא תמכרנה לאיש נכרי אשר לא אחיה הוא כי אם לאחותה הקרובה אליה או ליותר מא' מהם ואפי' שתצא החנות מיד שלשתן תשאר ביד א' מהן עכ"פ וזר לא יקרב אליהן למשול בחנות הנז' ולא יכרת החנות הנז' מזרעו וכו' וחומר וחוזק וכו' וקנינ' מראובן וכו' ומבנותיו וכו' יורינו מורינו אם מתה א' מן הבנו' בלי זרע אם יירש בעלה חלקה כדין נ"מ או אם תחזור הירושה לאביה כי לא זכתה הבת בחלקה עד אחרי מות אביה וגם שכתוב שלא תצא החנות לאיש זר וכו': תשובה לא אביה ולא בעלה יורשין אות' אלא אחיותן זוכות אביה פשוט הוא שאינו יורשה שהבעל קרוב ממנו לירש וגם אינו זוכה שתחזור לו מתנת בתו שמתה בלי זרע כיון שנתן החנות להן מתנה גמורה מעכשיו ולא נתבטלו התנאי' שהתנה והמתנה קיימת ובעלה היה קרוב ליורשה שהבעל יורש את אשתו בפרט בנ"מ שאינם בכלל תנאי החזרה כנכסי צאן ברזל כפי מנהג המקומות בחזרה אלא האחיות זוכות שבתנאי הד' כתיב שלא תצא החנו' לעולם מתחת ידן וחתניו לאיש זר וכו' ואפילו שתצא מיד שלשתן תשאר ביד א' מהן עכ"פ וזר לא יקרב אליהן ולא יכרת החנות מזרעו וכו' שנראה שתנאי המתנה היתה שלא תצא החנות מזרעו ואם היה לה זרע זרעה שהוא זרעו של אב היה יורשה ולא בעלה שהוא זר אצל חנות זה שהתנה וכו' שלא תצא לאיש זר וזר לא יקרב וכו' כי מה שכתוב מתחת ידן וחתניו הוא שחתניו יש להם זכות בחנות לענין מכירה שאינן יכולות למכור שלא ברשות בעליהן כי יש להם זכות בפירות אחר מיתת אביהן אבל בגוף החנות אין להם זכות לא בחייהן ולא במיתתן אלא תרען וזו שמתה בלי זרע זוכות אחיותן בחלקה כי אביהן התנה שלא תוכלנה למכור ולא למשכן וכו' והתנה אחר כך שלא תמכור לאיש נכרי כי אם לאחותה וכתב אחר כך ואפילו שתצא החנות מידי שלשתן תשאר ביד א' מהן עכ"פ לא כתב ואפילו שתמכרנה שלשתן תשאר וכו' ביד א' מהן שכבר כתב והתנה שלא תמכור אלא לאחותה אלא כתב ואפי' שתצא החנות וכו' תשאר ביד א' מהן ויציאה זו היא אם תמות א' מהן שתשאר לאחרות שענין המכירה כבר כתוב למעלה שלא תמכור וכו' כי אם לאחיותיה ועתה כתב שלא תצא וכו' והיא המיתה שתצא מידה יהיה לאחיותיה כי לשון יציאה נופל על מה שיוצא מיד א' ממילא לא במכירה או משכנתא שאינו יוצא מתחת ידו אלא מדעתו שמוכר או ממשכן או נותן כמו שכתוב יצא לחפשי שהוא יוצא מעצמו בלי רשות האדון ולא תצא כצאת העבדים בראשי אברים שיוצאים גם כן שלא ברשות הבעלים ויצאה חנם אין כסף וכו' וביובל יצא וכיוצא בזה וכן יציאת החנות הכתובה כאן היא יציאה מרשותה במיתתה ממילא לא בתורת ירושה שאין האחיות יורשות זו את זו כשיש להן אב או בעל ובנ"ד שאין האב והבעל יורשים כמו שכתבתי למעלה האחיות זוכות מכח מה שהתנה ולא יכרת החנות מזרעו שהן בנותיו. וגם שלא התנה מקודם אלא מכירה וכו' ולא כתב שלא יירשנה בעלה וכו' הרי פי' שלא יכרת החנות מזרעו וזהו משמעות יציאה כמו שכתבתי שלא יירשנה בעלה ודומה לזה כתב הרא"ש ז"ל בכלל פ"ו על מי שכתב לאשתו שתירשנו שאינו מועיל לה לשון ירושה ונ"ד עדיף טפי שכת' לא יכרת זרעו ולשון יציאה שהוא המיתה שתצא זכות החנות לאחיותיה שהן זרעו נאם המבי"ט: