מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה נ
ראובן שהי' חייב לשמעון מנה ונתן פתקא בידו שילך או ישלח למקו' פלוני אשר נכסיו שם ביד פ' שיפרע לו מנה שחייב לזה ושמעון שלח הרשא' ללוי למקו' פלוני עם הפתק' של ראובן כדי שיפרע לו מי שנכסי ראובן הם בידו והלך לוי והראה הפתק' של ראובן לפלו' וההרשאה של שמעון ופרע לו עשרי' מן המנה ואח"כ נתן לו סחור' שימכור אותה שהית' שוה שלשי' אחרי' וכתב לוי לשמעון גם אודיע לך איך מהפתק' ששלח' לא קבלתי כ"א עשרי' וסחור' פלוני שנתן לי שאמכור אותה ששוה שלשי' באופן שישארו חמשי' לכן תראה איך תעשה כו' ע"כ אח"כ כתב לו כי פלוני שנתן לו העשרי' פרחי' והסחור' למכור אחר שידע שנפט' ראובן הוא תובע לו הסחור' שנתן לו למכו' כי יש על ראובן כתוב' אשה וחובו' הרבה שהם קודמים לו: נראה שאין בטענתו ממש אחר שהתחיל לפרוע לו מכח הפתקא שכת' לו ראובן וההרשאה שהי' לו ללוי משמעון לתבוע ממנו מסתמ' מה שנתן לו הסחור' למכו' היה על כוונת שיקח המעות הסחור' בפרעון החוב וכן הבין מדבריו לוי כיון שכתב לשמעון שקבל עשרים והסחור' שנתן לו למכור שהית' שוה ל' ונשארו חמשי' נר' שהסחור' הית' לפרעון החוב וגם שמסר' הוא על הסתם הרי היא בידו ויכול לתפוס בעד החוב של המרשה אותו דאע"ג דאמרינן דהתופס לחברו לא קנה חברו היינו כשתפס שלא מדעת מי שהי' בידו אבל הכא בנדון דידן בהיתר בא לידו ותפיסתו אח"כ תפיסה בשביל שמעון אם לא גבה כל חובו ממקום אחר נאם המבי"ט: