מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה לא
המלך יר"ה היו לו שני בתי ריחיי' שלמי' ונעשה בטאניש שכוטשים בהם הבגדים ומאז השכירם המלך והשוכר האחד החזיק בהם זמן מה ואח"כ מכר חזקתו לאחרים ואחר לאחרים זה נ' שנה חזקה זו לבעליה גם לא היה רשות לשום אדם לעשו' בטאן אחר שהיו מבטלי' שכירו' הבטאניש הנז' והוציאום מיד היהודי המחזיק בם והיו מצירים לישראל בעלי הבגדים בכטישה שלא היו עושי' המלאכה טובה כאשר בהיות הבטאניש ביד היהודי' כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו עם שבהשתדלו' והוצאה רבה הוציא היהודי בעל החזק' הבטאני' מיד התוגרמי' ונפל הפרש בינו ובין בעלי הבגדים על ההוצאות ועל זה נתפשרו בתנאי שרירין וקיימים בקנין ושבועה וחומרות שקבלו עליהם ועל הבאים אחריהם וא' מן התנאים שהתנו ביניהם שלא יוכלו הטראפיריש לעשות בטאן אחר באי הזה בהיות הסדר הזה קיים ביניהם ועתה קמו שמעון ולוי אומרי' שהם אינ' מכלל הטראפירו' ובפרט שמעון שהוא גר מארץ אחרת וקנו מקום באי הזה לעשות בו באטאן חדש וראובן על חזקת הבאטאניש בזמן זה מעכב על ידם יודיענו רבינו אם יוכל לעכב מדין תורה או מדינא דמלכותא או לגרום העיכוב בדין על ידי האומות בכל אופן שיוכל לבטל הבטאן החדש ואם יוכלו אז שמעון ולוי לומר למלכות שהם יפרעו כל מה שהיה פורע ראובן כדי שלא יגיע נזק לממון המלך ויסגרו הבטאניש הראשונים ויעשו בחדש אפילו שיאמר ראובן למלכות שהוא מסתלק מן הבטאניש כיון שהם נותנים רשות לעשות אחד מחדש ואם יוכל ראובן למחות ביד הטראפירוש שלא יעשו מלאכ' בבאטאן החדש על מה שנתחייבו לו בשטר ואם נתינת המלך רשות הוא דינא דמלכותא או דגזלנותא מאחר שהשכיר לראשון על מנת שלא יהיה באי הזה באטאן אחר כלל ועל כל זה נותני' טענות רבות ראובן לשמעון ולוי והם לו כל א' טוען לזכותו: תשובה ראיתי מה שהטיב החכם השלם כה"ר חיים בסאן נר"ו לחלק בדין זה שלשה חלקי' אי עכוב ראובן הוא מצד חייתו אם מטעם חזקה ואם מטעם מה שנתחייבו לו הטראפירוש בשטר כמו שכתוב למעלה: ועל החלק האחד האריך להוכיח כי מטעם פסקת לחיות אינו יכול לעכב על לוי כי בר מתא דיליה הוא וכמו שכתבו כל הפוסקים אשר הביא אבל על שמעון שהוא גר מארץ אחרת יוכל לעכב ואינו פורע מס גלגלתו למושל העיר ההוא יוכל לעכב בדין תורה דלאו בר מתא הוא אפי' שירצה עתה לפרוע מכאן ולהבא כמו שהוכיח מדברי רש"י והרמב"ם ז"ל במה שהאריך בזה ואני אומר כי אם שמעון זה שהוא גר בארץ ההיא אינו דר במלכות אדוננו המלך יר"ה אלא בארץ אדום נק' שאינו בר מתא ולא שייך בכרגא דמתא כי כל מה שכותבים הפוסקים האחרונים על זה הוא באותם הארצות שיש מושל לכל עיר ועיר או מלכי' קטנים שכל אחד מושל בעירו ויכול למחות במי שאינו בן עירו שלא ידור בעירו אבל במלכות אדוננו המלך יר"ה אפילו שהוא מחלק מדינותיו ועיירות ביד עבדיו פאשייש וביגיש כולם תחת ידו לעשות בהם כרצונו וכסף הגוגלתא של כל איש ואיש מן הדרים במדינות ובעיירות אין לשרים של אותם המקומו' שום זכות בהם אלא המלך יר"ה שולח מעבדיו בכל שנה לגבות כסף גולגולתא בכל עיר ועיר ושולחים לגנזי המלך והרי שכל ישראל הדרים במדינות ובעיירות של המלך יר"ה כולם חייבים בכסף גולגלתם למושל אחד והוא המלך יר"ה הגדול על כל השרים ואין שום אחד מן השרים הגדולים או קטנים ממדינות או מעיירות שיוכל לעכב את שום אדם או יהודי או ארמאי שירצה ללכת ולדור ממדינה למדינה או מעיר לעיר כי כלן הם למושל אחד והוא המולך על כלם כי הם עבדיו והמסים והסחורות אחרות מלבד כסף גולגלתא הבאי' מאת המלך לפעמי' במדינות או עיירות מיוחדות כמו עבאריש ונזוליש וכיוצא בהם אעפ"י שאינו כולל לכל מלכות המלך אינו נקרא שאינו בר מתא מי שבא לעיר שפורעי' אלו הדברי' מעיר שאינם פורעים כי ברשות המלך הם כל המקומו' ואין שום אחד יוכל למחות בשום אחד שהו' דר במלכות המלך שלא יפתח חנות או לא יסתחר בעירם וגם שיש מסים ג"כ השייכים לשרי המדינות ולא למלך לפעמים יש מס בעיר אחת ולא באחרת לא בשביל זה יוכלו לעכב לבני עיר אחת שאינה פורעת באותו המס שלא יפתח חנות וכיוצא בעירם כיון שבני כל המקומו' שוים לכסף גולגלתא למלך כי עיקר המניעה היא על כסף גולגלתא וגם מה שלוקחים השרים בכל מדינה או הוא גזלנו' או הוא חק שיש להם מן המלך יר"ה בכל עיר ועיר כפי מה שהוא מנהג שם באותה העיר לפרוע הן מועט הן הרבה אין מעככים אחרים מלבוא שם שכל המלכו' של מלך הוא כמו עיר אחת שכלם שייכי' בכסף גלגלת' של המלך יר"ה והם כמו בני עיר אחת כמו שהארכתי ודין זה מסתבר ומצאתי בחזה התנופה שכתב ובארץ שכלם לשר אחד שכלם פורעים לו מס המוטל עליה' בני עיר א' יכולים לעשות עסקא בעיר אחרת אעפ"י שאינם דרים שם סברא ע"כ בח"מ קנ"ו וכתוב בב"י ג"כ בסי' הנז' וכל אלו הדינים במי שאינו פורע מס גלגלתו למושל העיר הזאת אבל מי שפורע מס גלגלתו למושל העיר הזאת אין יכולי' בני העיר לעכב עליו וכמו שנתבאר כו' ע"כ ואם כן אם זה שמעון הוא דר בעיר שהיא תחת ממשלת המלך יר"ה אינו כבר מתא אחריתי אעפ"י שאינו שוה למיהדר בחודש עצמה כמו שאפרש אחר כך בע"ה לדעת קצת פוסקים: כתב עוד החכם הנז' שמה שאינו יכול לעכב היינו ב"ד כלו' שאין ב"ד מונעין את לוי לעשות הבטאן אבל יוכל ראובן למנעו ולבטלו על יד המלכות או באיזה צד אשר תשיג ידו ופשיטא דהרשות בידו ושכיוצא בזה כתב מהררי"ק ז"ל שורש קצ"א על הבא לדור בישוב חברו על כרחו וראיתי כל אותה תשובה שהאריך להוכיח ולהפליג דבר זה בפשיטות דהאי דאמרינן דלא מצי מעכב היינו על ידי בית דין אבל אם יוכל לסגור הפתח לפניו שלא יבוא פשיטא ופשיטא שהרשות בידו והביא ראיה מפירקא קמא דמציעא ממה ששנינו ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה מי שהחזיק בה זכה ואף לכתחיל' מותר לעשות כן מדתנן בריש פאה נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לה בו כלום נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותה הימנה והלא דברים ק"ו התם שכבר זכה במקצת וגם קדם הוא לזכות אפ"ה יבא השני ויעביר אותה הימנו כיון דהוי מילי דהפקר הכא שזה רוצה לזכות בהפקר זה לפי דבריהם שאו' שהוא עדיין לא זכה בו כלל אלא אדרבא בני העיר קדמו וזכו ביישוב העיר לא כל שכן שיעבירו אותו מן הבא לזכות בו אם יוכלו מי הוא החסר דעת שיטעה בזה וכו' הא למה זה דומה למי שפירס טליתו על הפאה ובא אחר להעבירו ממנו שהרי יכול לעשות כן מפני שהוא הפקר ומ"מ וכו' פשיטא שאם הא"ה שפירס טליתו עליה בתחלה יכול לעכב ולהתגבר וכו' ויקדים ויטלנה בידו ממש דבר פשוט הוא שהוא זריז ונשכר ע"כ ואין משיבין את הארי אחרי מותו ועכ"ז נראה קל וחומר פריכא דכתב התם שכבר זכה במקצת וגם קדם הוא לזכות אפי' הכי יבא הב' ויעבר כו' אם זה שכתב שזכה במקצת הוא על נטל מקצת פאה היה יכול השני להעבירו ממנו כדין אלא שאנסו אותו להעביר את כלה ממנו ואם מה שכתב שזכה במקצת הוא על נפל לו עליה דמתניתין דמציאה ומתניתין דפאה נפילתו עליה אינה זכיה כלל כיון שאם החזיק בה אחר זכה ואיך כתב שזכה במקצת וכן מה שכתב וגם זכה הוא לזכות הא לא זכה אכתי כלל במה שנפל לו עליה וא"כ כוונתו לומ' שזכה במקצת בנפילתו עליה רצה התחיל לזכות ולא שוה לו וקדם לזכות ר"ל שקדם בכוונה לזכות בה אבל עדיין לא זכה כלל וכיון שכן דין הוא שהשני שהחזיק בה זכה כיון דהוי מילי דהפקר שמה שנטל ראשון הרי הוא כמי שלא נטל כיון שקנסוה אבל בנדון דידן דלא מצי מעכב לו בבית דין מלבוא בעירו נרא' שכבר יש לו זכות לבא בעיר כמותם ולמה יהיה לו רשות לסגור לו הפתח על ידי המלכות כיון שבדין תורה אינם יכולים לכופו שלא יבא לעיר לפתוח חנות כו' ואינו דומה אלא למי שזכה כבר במקצת פאה ולא זרק על השאר במה שנטל הוה בדין שלו ואין כאן קנס שאם בא אח' ליטלו ממנו אינו יכול ואינו דומה למי שפירס טליתו עליה ובא אחר להעבירו ממנו כמו שכתב הרב ז"ל שיכול לעשות כן ופשיטא שאם הראשון שפירש יכול להתגבר על הבא להעביר אותה הימנו והיה חזקה ויקדים ויטלנה הוא זריז ונשכר ע"כ שהרי קדם הוא לזכות כיון שגבר על האחר אבל בנדון דידן כיון שאין יכול לעכבו על פי בית דין הרי הוא כמי שזכה ולמה יסגור לו הפתח על ידי המלכות כמו שכתב אחר כך וגם על תשובת הרא"ש שהביא בח"מ סימן קנ"ו שכתב שאין בני העיר יכולי' לעכב עליו כתב מהררי"ק דפשיטא דעל פי ב"ד קא"ט אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור הפתח על ידי השר כו' הרשות בידם ולו תשובת הרא"ש שכתוב בה וכי קנו אותו הראשונים בחזקה ע"כ דמשמע מלישניה שאין להם שום זכות להעבירו מן העיר כיון שאין יכולים ע"פ ב"ד וכן על מה שהביא ממה שפסקו כל הפוסקי' דמאחר דמספקא לזה לרב הונא בריה דר"י ובר מבואה אבר מבואה מצי מעכב ונשאר בתי"קו שאין יכולי' לעכב עליו מספק כתב דאי אמרת בשלמא דהאי לא מצי מעכב היינו דלא מצי בדין שאין ב"ד מונעין אותו מלבוא ולעשות אותו אומנות משום הכי דין הוא שכיון שנשאר בספק אין להם לבית דין לכופו לזה ולמונעו מלעשות שם אומנותו שהרי כלל גדול בדין שהמע"ה וזה הוא כמוציא מחברו כיון שרוצים לכופו שלא יבא והוי דינו כל דאלים גבר כיון דלא שייך כאן תפיסה מידי דהוה זה אומר של אבותי וזה אומ' של אבותי דפרק חזקת אלא אי אמרת דלא מצי מעכב שאמרו דינו אפילו אם יגבר אדם לבוא ב"ד מעכבים על ידם מלמונעו תימא על עצמך דלמה ימנעו ב"ד מבני ביתו שאפילו מלעכב על ידו של זה אם תגבר ידם כיון דסלקא בתיקו הוה לן למימר כל דאלים גבר כדפיר' אלא ודאי כל הני דאמרן דלא מצי מעכבי אין הכוונה לומר שאם תגבר ידם לא יעכבו עליו מקל וחומר דנפל לו עליה וכו' כדפי' לעיל אלא הכוונ' היא דלא מצי מעכב ע"פ ב"ד שלא יבא אם תגבר ידו ומשום הכי דין הוא דכיון דסליק בתיקו אי בר מבוא' אבר מבוא' אחריתי מצי מעכב או לא דמספקא לא יעכבוהו ב"ד אלא כל דאלים גבר וכדפר' על פ"ד ועל האי דכתב אלא אי אמרת דלא מצי מעכב שאמ' דהיינו אפילו אם יגבר ידם למונעו מלבוא ב"ד מעכבין עליו מלמנוע תימא על עצמך דלמה ימנעו ב"ד מבני ביתו מלעכב על ידו של זה אם תגבר ידם כיון דסלקא בתיקו הוה לן למימר כל דאלים גבר כדפי' ע"כ אני אומר כן דלא מצי מעכב שאמרו היינו אפילו אם יגבר ידם מעכבי ולא יהיה תימא על עצמי כלל דכיון דמשום ספקא אי מצי מעכב או לאו כתבו המפרשים שאין יכול לעכב כיון שנשאר בתיקו המע"ה והרי זה שרוצה לכופו שלא יבא הוא כמוציא מחבירו וכמו שכתב הרב ז"ל עצמו למעלה ומוציא מחבירו בלא ראיה מוציאין מידו כמו שכתב בהג"ה סימן פ"ט מטוען ובסי' מ"ט בתשובו' של ספר משפטים שכל דבר שתחלת דינו המע"ה אם תקפו המוצי' אין תקפתו כלום ומפקינן מינייהו וכו' ואינו זה דין דכל דאלים גבר כי כל דאלים גבר משמע גבר על חברו וזוכה במה שמתאבק על חברו שחברו עדיין לא זכה בו אלא שהיה רוצה לזכות ובא חברו וגבר עליו ואח' שגבר הא' וזכה בו חברו יכול לחזור ולהתגבר עליו לזכות בו וכמו שכתוב בהגה' ספ"י דטוען ד"י מפסקי ה"ר חזקיה דאפי' הא' גבר ונטל אם יכול השני לחזור ולתקפה זוכה וכבר מבואר כיון שנשאר תיקו אי מצי מעכב מלבא אבר מבואה שלו או לא וכתבו המפרשים ז"ל כיון שנשאר בתיקו דלא מצי מעכב הרי כשהוא בא למבוא' הוא כמי שזכה ואם יבא האחד להתגבר עליו הרי הוא כמוציא מחבירו שאין לו רשות בזה ומוציאין אותה ממנו ומהררי"ק ז"ל ארכיב דין זה אתרי ריכשי זה נגד זה כל דאלי' והמע"ה: ועוד שאינו דומה ביאת בר מתא אבר מתא למציאה ופאה וכל דאלי' גבר דאיתמר גבי ספינה וכיוצא בה דהתם שניהם משתדלי' ומתאבקי' לזכות ולתפוש בחפץ א' ידוע ומי שיקח ויזכה בו זכה אבל בר מתא הבא למתא אחריתי לפתוח חנות וכיוצא בו הם מתאבקי' על דבר שאינו בעין והוא עתיד לבא ואין בו ממש שהוא ריוח ההלואה או הסחורה ההתגברות יהיה כשיבא א' לקנות או ללוות מא' מהם יתגבר א' על חברו למכור או ללוות ומשיגבר בכל פעם יזכה אבל להתגב' על ידי המלכות קוד' שיגיע הדבר שחולקים עליו והוא הריוח של הלואה או מכירת סחור' מבר מתא לבר מתא אחריתי אין שום סברא שיגזר כן כיון שאין יכול לעכב על ידי ב"ד ומפלפולו חדש סברא זו שלא הוזכרה בשום פוסק אפי' ברמז סברא זו הפשוטה למהררי"ק ז"ל והחכם הפוסק בענין הבטאן ראה גוזמת הפשיטות שכת' הרב מהרי"ק ז"ל וכתב הוא גם כן בנדון של הבטאן דפשיטא ופשיטא שאעפ"י שאין ראובן יכול לעכב על לוי בדין שיוכל לבטלו על ידי המלכות וסמך על סברא זו: ואפילו מהרי"ק ז"ל לא כתב סברא זו אלא על מי שבא לדור בישוב חברו על כרחו והחכם יצ"ו למד ממנה ללוי גם כן שהוא דר בעיר של ראובן שיש לו כח ממה שיש למי שבא מעיר אחרת וכיון שבדין כת' שאינו יכול לעכבו מלעשות בטאן אחר מטעם דפסיק חיותיה פשיטא שאין יכול למונעו על ידי המלכות שיבואו שניה' לידי מסירה ומלשינות זה על זה ולידי הפסד מעות ואני אומר כי על שמעון שהוא בן עיר אחרת אפילו שפורע כסף גולגלתא למלך ולא הוי כבר מתא אחריתי כמו שכתבתי למעלה יוכל לעכב מלעשו' בטאן אחר ממה שכתב בח"מ סי' קנ"ו וזה לשונו ואפי' בן עיר אחרת אם הוא פורע מס עמהם בעיר הזאת הרי זה כבני העיר ואין יכולי' לעכב עליו בני העיר ובלבד שלא יכנס במבוי שיש שם בני אומנותו ע"כ שנראה שאפילו שכשנותן מנת המלך שם כיון שאינו דר באותה עיר יכול ליכנס אפי' במבוי שיש שם בני אומנותו כמו שכתב למעלה שאם הוא מזאת העיר אינו יכול לעכב עליו אף על פי שאינו דר עמו במבוי ואין צריך לומ' שאם א' מבני מבוי יכול לקבוע חנות כו' שאינו יכול למחות בידו וכיון שיכול למנוע את בן עיר אחר' שלא יכנס במבוי לפתוח כו' גם בנדון דידן בענין הבטאן יכול ראובן למנוע את שמעון שלא יעשה בטאן בכל אי רודאש כי לענין זה הרי הוא כמבוי א' כיון שאין אלא שני בטאניש כמו אם היה בטאן אחת תוך העיר אפילו שיעשה אחר רחוק ממנו במבוי אחר הוא כמבוי אחד שהו' ידוע שבעשיות בטאן אחר ימעיט את הבאים והרגילים לכטש בבטאן האחד שאינו זה כשני מבואות שיש חנויות בשתיהן והפותחים חנות במבוי זה אינו פוסק חיות מן המבוי האחר כי בני המבוי האח' יקנו מחנויות שבמבוי שלהם אבל בבטאן אינו כן כי לא היה שם אלא בטאן א': ומה שכתבתי למעלה שכל מי שדר במלכות המלך יר"ה ופורע גלגלתא למלך הוא כפורע מס בעיר ההיא שרוצה לפתוח בה ושאינם יכולי' לעכבו היינו שאינו כבר מתא אחריתי אבל אין דינו כבר מתא ממש שבר מתא יכול לפתוח למבוי שאינו שלו לעשות אומנות שבאותו מבוי ובר מתא אחריתי אינו יכול אלא במבוי אחד כשפורע מס המלך ההוא שאם אינו פורע שם ואינו דר שם אינו יכול לפתוח בשום מבוי ומה שכת' אם הוא פורע מס עמהם בעיר הזאת אינו יכול לעכב עליו ובלבד וכו' ה"ה נמי אם פורע כסף גולגלתא למלך כמו שפורעי' בני מתא זו כי היותם שוים בכסף גולגלת' למלך א' הוי כמי שפורע שם מס באותה עיר וכמו שבפרעון מס באות' עיר כתב ובלבד שלא יכנס במבוי שיש שם בני אומנותו כן כשהם שותפים בפרעון כסף גולגלתא למלך א' כמו המלכות שלנו לא יכנס במבוי של בני אומנותו אבל יכנס במבוי אחר ולפ"ז הם שלש דינים מי שאינו דר באותה העיר ואינו פורע שם מס ולא כסף גולגלתא למלך של אותה עיר יכול לדור בעיר ואינו יכול לפתוח שום חנות באותה עיר ואם פורע שם כסף גולגלתא ואינו דר שם יכול לפתוח חנות במבוי שאין שם בני אומנותו ואם פורע ודר יכול לפתוח אפי' במבוי שיש שם בני אומנותו אפילו הוא דר במבוי אחר זהו למה שכתב בח"מ ולתוס' ומ"מ הביא גם כן ענין זה בשם המפרשים ז"ל ואם כן יוכל ראובן שהוא מוחזק בעיר למחות בשמעון שאינו מוחזק עדיין ויוכל לומר קים לי כהני מפרשים ז"ל כיון שהוא מוחזק בבטאן שלו לעשות בו כל הבגדים בעיר ההיא כיון שאין לבעלי הבגדי' בית מנוס לעשו' בגדיה' הרי הוא כאלו הם ברשותו ובחזקתו וזה שמעון בא מחדש במבוי שלו לפסוק חיותו ולכטוש הבגדים שהם בחזקתו שהיה הוא רגיל לכתוש דהוי כמבו' א' כמ"ש: החלק השני מצד החזקה אינו יכול לא לוי ולא שמעון לערער על הבטאן של ראובן כמו שהם מגזמים עליו שיפרעו למלכות מה שהיה הוא פורע על הבטאן שלו כדי שיסגרו אותו מה לי שיקחו אותו הם חזקתו של הבטאן לעשות בו או סגרו אותו בין כך וכך מבטלים חזקתו ואם הם רוצים לעשות אחר שאינם נוגעים בחזקתו כבר כתבתי למעלה כי שמעון אין לו רשות לפתוח בטאן אחר לא מפני חזקת הנהיגה אלא שפוסק חיותו אשר הוא מוחזק בה אבל אם התנה עם גזברי המלך יר"ה שלא יוכל שום אחד לפתוח בטאן אחר גם לוי שהוא מבני העיר אין לו רשות לפתוח בטאן אחר כל שכן שמעון שאינו דר שם ונראה לי שצריך שיהיה תנאי זה מדעת הקהל ומרצונם שאם לא כן יוכלו לומר לו ולמה תסתור הפתח לפנינו כמו שאתה רוצה לעשות בטאן לתועלתך גם אנחנו רוצים ואם עשה שלא מדעתם יש להם רשות אם יוכלו לבטל תנאו וליקח גם הם רשות לעשו' בטאן אחר ואם התנה תנאי זה מדעתם ומרצונם אינם יכולי' עתה לבטל התנאי וליקח מן המלך בטאן אחר וכמו שנראה מתשובת מהרי"ק ז"ל שהביא החכם הפוסק משורש קל"ב שכת' על ראובן שפזר מעותיו לעשו' תנאים עם הצבור ועם אדוני הארץ להחזיק שם חנות ולהלוות והלך גם שמעון ולקח רשות מהם שיכול לעכב עליו והביא מההגהות גדולות מסמ"ק בשם התוספות פרק האומר שכתבו מכאן מדקדק ר"ת שאם קנה אדם עיר אחת מן השר על מנת שלא יבא שם שום יהודי לדור עמו בעיר שיוכל לעכב עליו שהרי יורד עמו לחייו ועל זה כתב מהרי"ק הרי לך בהדיא שאם קנה אדם הישוב מן השר שיכול לעכב עליו והכריח גם שם בראיו' וכת' החכם הפוסק יצ"ו אם כן בנדון דידן שאם על מנת כן השכירו יכול לעכב על כל הבא לבטל זכותו אפי' שיעשה ברשות המלך ואני אומר שאינו יכול לעכב אלא א"כ היה התנאי בדעת הקהל ואעפ"י שר"ת לא הזכיר צבור היינו מפני שלא היה שם עדיין שום ציבור אבל כשיש שם ציבור דרים בעיר שיכולים גם הם או אחד מהם ליקח מה שהוא לוקח לא יוכל הוא להתנות עליהם כ"א ברצונ' ובנדון דידן כתוב בשאלה שאחר שהתוגרמי' היו רוצי' לבטל הטראפירו' נתפשרו עמו שיקח הוא הבטאן כמו שכתוב בשאלה שנראה כי הטראפירוש לבד נתחייבו ואם יתברר שהקהל נתרצו ונעשה התנאי מדעתם גם כן הוא יכול לעכב על כלם: החלק השלישי כתב החכם שהוא מכח השטר שיש לו עם הטראפירוש שנתחייבו שלא לעשו' בטאן צריך לבאר אם מחמת קנין שנטלו אם מכח השבועה אם מכח ההסכמה ואם מכח הקנין כתב שנראה שהוא קנין דברים וכן הוא אבל מכח השבועה כל אותם החתומי' שנשבעו חייבים לקיים שבועתם כמו שכתבו בשטר ואינ' רשאי' לחייב את אחרי' בשבועת': אמנ' מצד ההסכמ' שהסכימו כל הטראפירוש כמו שכתו' בהסכמה איך כל בעלי אומנויו הבגדים קבלו עליה' לקיים כל מה שיצוו עליהם או יתקנו הממוני' בחומרות ואלות ויש פוסקי' שסוברי' כי הסכמת הרבי' אפילו בלא קנין קיימת אבל אחר שכתוב כי כל הטראפירוש קבלו חומרות גדולות לקיי' וט"ו מהם נשבעו וחתמו פשי' כי אליבא דכולי עלמא הדבר קיים כמו שכתוב בהסכמה: ובענין המנטירוש אם הם נכללי' בשאר הטראפירוש בהסכמה זו או לאו נראה לי כי אם באותו זמן הטראפירוש היו ידועי' וניכרי' שלא היו עושים מאנטי"ש והמאנטירו"ש היו ידועי' וניכרי' שלא היו עושי' בגדי' אם המנטירוש אינם חתומי' ואונס נזכרי' בהסכמה אינ' חייבי' הם לקיימה אבל אם הטראפירוש הם רבי' מהמאנטירוש וגם כן היו עושי' מאנטא"ש אפילו שעיקר מלאכת' היה בגדי' והמנטירוש שהיו מועטי' היו גם כן עושי' בגדי' אלא שעיקר מלאכת' היה מאנטאש כמו שהוא רגילות פה צפת תו"בב וגם המנטירוש היו מיעוט בערך הטראפירוש שהמאנטירוש הם נגררי' בכלל הטראפירוש כי גם הטראפירוש הם מחוייבי' לקיי' ההסכמה אפילו במיעוט המאנטאש שלה' וגם המנטירוש היו מחוייבי' לקיי' ההסכמה אפילו במיעוט הבגדי' שלה' ואם כן כל' נגררין ונאחזין בהסכמה וכיון שהרוב היו טראפירוש כל' מחוייבי' לקיי' ההסכמה כמו שהיא כתובה: ולענין אם חל חיוב על אותם שנעשו אחר כך טראפירוש כיון שהי' בימיהם אדם חשוב שבעיר והוא ב"ד העיר שכתוב בהסכמה בהיות שענין זה נעשה בפנינו ב"ד ח"מ יקויי' זה בכל הזמני' הבאים לפני ב"ד בין מן הטראפירוש בין הנמצאי' אתנו פה היו' הן מהטראפירוש שעתידין להיות בארץ הזאת לא ישתנ' זה כלל ע"כ נמצא שכל הטראפירוש אפי' אותם שלא היו אז טראפירוש הם בכלל ההסכמה וגם המנטירוש כפי מה שכתוב למעלה: ולענין אם אחרים שאינם נכללים בכלל ההסכמה יעשו בטאן אחר אם יוכל אח' מאלו הנכללי' בהסכמה לכטש בגדיהם בבטאן ההוא נראה דבר פשוט שאינם יכולים כל עוד שבטאן זה קיים כי גם שאינו כתוב בפירוש בהסכמה שלא יוכלו לכטש בבטאן אחר כיון שבעלי הבגדים הצריכום לבטאן והיו רוצים לעשותו נשבעו שלא לעשות נראה להם כי לא יקום שום אחר לעשות בטאן ולכן לא כתבו תנאי זה בפירוש כי כל כוונת ההסכמה שלא יעשו בטאן אחר היה כדי שלא יתבטל בטאן זה מלעשות בו מלאכתם והולכים אחר כוונת ההסכמה כמו שכתב החכם הפוסק יצ"ו ממה שהביאו מתשובת הרי"בש ז"ל והרי כתוב בהסכמה שלא יוכלו לעשות בטאן אחר באי ההוא ולא פרשו לעשות בטאן אחר לכטש בו כי עשיית הבטאן ולא יכטשו בו אינו מעלה ומוריד לראובן שיעש' אלא הכוונה היתה שלא יכטשו בבטאן שיעשו אף על בי שלא נכתב בפירוש וכן היתה הכוונה שלא יכטשו בשום בטאן שיעשה שום אדם אף על פי שלא נכתב בפירוש: גם מה שכתבו בשאלה הארוכה מטענותיהם על ראובן אם יסתלק מן הבטאן שלו לגזם על המלכות שיבטלו בנין בטאן חדש אם יוכלו שמעון ולוי לקבל עליהם שכירות הבטאן ההוא למלך כדי שלא יפסיד מה שהיה נותן ראובן כתב החכם הפוסק יצ"ו שאם שמעון ולוי אינם עושים דבר שלא כדת ושלא כדין מן הטענות שכתב למעלה שיכולים הם לקבל עליהם כל ההפסד דאיהו אפסיד אנפשיה: ואני אומר כי אפילו לדעתו אינם שוים בזה שמעון ולוי כי לוי הוא מתושבי העיר ואינו יכול למונעו שלא יעשה בטאן ואפילו הכי כתב החכם יצ"ו שיוכל ראובן למונעו ולבטלו על ידי המלכות כמו שהאריך למעלה והביא תשובת מהר"יק ז"ל ראיה לדבריו ואם יכול למונעו ולבטלו לדעתו בקום ועשה כ"ש בשב ואל תעשה שמסתלק מהפרעון הבטאן כדי לגזם למלכות שיבטל הבנין החדש ואם כן איך כתב החכם יצ"ו שראובן איהו הוא דאפסיד אנפשי' ויכולין שמעון ולוי לקבל עליהם כל הנזק ואם לדעתו הוא יכול לבטל הבטאן ע"י המלכות איך כ' באיהו אפסיד אנפשי' ושהם יכולים לקבל עליה' כל הנזק והרי נותן להם מקו' שיבטל חזקתו כי הנהוג בחזקות הוא כי אפי' שיניח בעל החזק' את חזקתו על אי זה סבה שרוצה כגון להעלות השכירות או לאי זו סבה כיוצא בה שאין שום אדם יוכל לקחת אותה מן הגוי וזה ראובן שמסתלק מחזקת בטאן שלו לא מרצונו הוא מסתלק אלא מפני שמחדשים בטאן אחר והוא סיבת ביטול הריוח שהיה לו וגם לא יוכלו לומ' כי אינם לוקחים חזקתו כיון שאין עושים בו מלאכה אלא שיהיה סגור כי סוף הם מבטלים מלאכתו וחזקתו שלא יעשה מלאכה אם הם יקבלו עליו ההפסד ושמעון שהוא גר במדינה ולדעת החכם הנז' יכולים למחות בו שלא יעשה בטאן אחר כ"ש שאין שמעון יכול לקבל עליו הבטאן וכל הנזק ואין שום מקום לשמעון לדעת החכם שלא יעשה שלא כדין שכיון שיכול ראובן למחו' בו שלא יעשה בטאן בשום אופן הרי הוא עושה שלא כדין לקח' בטאן חדש כ"ש הבטאן שהוחזק בו ראובן מכמה שנים אפי' שמסתלק ממנו ראובן כיון שאינו מסתלק אלא מפני שרוצים לבטל חזקתו בעשות בטאן אחר מחדש: ולמה שכתבתי אני כי שמעון אפילו שאינו דר בעיר רודאש כיון שהוא פורע כסף גולגלתא למלך יר"ה כמו שפורעים בעיר רודיש ובכל מקומות מלכותו דלא הוי כבר מתא אחריתי ואפילו הכי אינו כבר מתא זו כמו לוי שהוא דר שם כדרך שכתבתי למעלה ויכול ראובן למחות בו שלא יעשה בטאן אחר שם שהוא כמו מבוי אחר כמו שכתבתי למעלה פשיטא שאם יסתלק ראובן מן הבטאן יש לו מפני שיבטלו הבטאן החדש שרוצים לעשות הרשות בידו בדין ולא יוכל שמעון לקבל עליו כל הנזק כמו שכתב הוא כי ראובן יכול למחו' בשמעון שלא יעשה שום בטאן חדש כ"ש שלא יקח שלו וגם לוי שדר בעיר אפי' שיוכל לעשות בטאן מחדש אינו יכול לקבל עליו הבטאן של ראובן כמו שכתבתי למעלה כי גם שלדעתי אין ראובן יכול לגרום היזק ללוי ע"י הערכאות כמו שכתבתי למעלה מה שהוא מסתלק מן הבטאן הוא בשב ואל תעשה ואין יכול לוי לקבל עליו הבטאן כמו שהארכתי: ועל הטענות שטענו זה על זה טענו שמעון ולוי שלא היה ראובן בטוח בחזקתו דשמא יוציאנו המלך וכת' החכם כי אפילו שיוציאנו המלך לא הפסיד חזקתו וכדין כתב ועל מה שנשאל אם עובר הבונה הבטאן משום ולפני עור לא תתן מכשול כשיבואו המושבעים עם הבטאן הראשון לעשות מלאכתם בבטאן החדש כתב החכם כנז' שאין כאן משום ולפני עור שאינו דבר ידוע שיעברו המושבעים על שבועתם כ"ש שאין כאן הושטת יין לנזיר בבנין הבטאן שהרי אינו קורא למושבעים שיבואו לכטש בבטאן שלהם ע"כ: ואני אומר כי מה שאינו דבר ידוע שיעברו הוא קודם שיבאו לכטש ובענין הבטאן אין משום ולפני עור לא תתן מכשול אבל אחר שיהיה עשוי אעפ"י שהוא לא יקראם כיון שהוא מקבל עליו לעשות מלאכתם ועושה אותה כ"ש אם יקרא אותם לא לבד נותן מכשול אלא ג"כ הוא בכלל מחטיא את הרבים שאם הוא לא היה מקבלם לא היו עוברים כלל כי לא היו מוציאים מי שיכטש להם ולא היו עוברים על שבועתם משא"כ בהושטת יין לנזיר כי אפילו שיהיה בתרי עברי נהרא היה יכול הנזיר ללכת שם ולשתות ואפ"ה אם הושיטו הוא עובר ובנדון דידן אין למושבע דרך לעבור על שבועתו אם בעל הבטאן החדש לא יעשה מלאכתו אם לא שילך מעבר לים לכטש בגדיו מה שהוא דבר רחוק: ועל מה שטענו שמעון ולוי כי התנאי שלא יעשו בטאן אחר היה מן המלך שנפטר ובנו שמלך תחתיו יחדש גזרותיו השיב החכם יצ"ו כי אינה טענה כל זמן שלא חדש חקי אביו גזרותיו קיימים וכו' הכל כמו שכתב הוא: ומה שטענו שהוא תועלת רבים ובשביל יחיד לא נדחה תועלת הרבים הרי אלו הרבים הסכימו וקבלו עונש על הסכמתם והחזיק ראובן כמה שנים ואינם יכולים לבטל חזקתו.