אור ברסלב
מביט חלק ג שאלה כג

מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

שאלה כג

שאלה כב

ראובן נתן לשמעון האורג מטוה לארוג ושמעון נתנו ללוי אורג אחר שלא מדעת ראובן וקצב עם לוי פחות ממה שקצב ראובן עמו ואחרי שארג לוי הבגד תובע ראובן משמעון כי הבגדי' שארג הוא לו לא נכנסו בהם כל כך ערב כמו שנכנס עתה שנתנו לאורג אחר וטוען שמ"ש לוי השאי' מן הער' אצלו וטוען לשמעון אותך הייתי מאמין ולא ללוי ועוד שפחתת לו מן השכירות שקצבתי עמך כי אם היה נותן לו כל מה שקצבתי עמך אולי לא היה משאיר אצלו מן הצמר שלי יורינו רבינו: תשובה תנן כל האומנים שומרי שכר הם וכמו שאין שומר מוסר לשומר ואין שוכר רשאי להשכיר כן אין אומן רשאי למסור לאומן אחר דטעמא שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר בכלהו איתא וכן זה נאמן אצלו לישבע וזה אינו נאמן שייך באומן וכמו שאם עבר שומר ומסר לשומר אחר חייב כשהיה חייב שבועה שיאמר בעל החפץ אתה נאמן אצלי לישבע וזה אינו נאמן כן באומן אם טען האחר דבר שהיה חייב שבועה ישלם לבעל החפץ שיאמר לו אתה נאמן אצלי בשבועה והוא יעשה דין עם האומן האחר שמסר לו וגם בטענה זו אף על פי שלא היה מחוייב שמעון שבועת השומרים שאין חיוב שבועות שומרים כי אם בטענה נגנבה או נאבדה או נאנסה וכו' אפילו הכי בשאר טענות שבין השומרים כמו השאלתיך או השכרתיך או הפקדתיך והלה אומר לא היו דברים מעולם נשבע שבועת היסת כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ב' מהלכות שכירות והטור בסימן רצ"ו וכיון שאם היה טוען בנדון דידן ברי לי שנשאר לו צמר משלי היה חייב שבועה לוי ואומר ראובן אותך הייתי מאמין ולא ללוי היה חייב שמעון לשלם והוא ידון עם לוי כן כשטוען ראובן כי בשאר הבגדים כמו זה כשהיה אורג אותם שמעון לא הי' נכנס לו כל כך צמר ערב ואם היה שמעון אורג בגד זה והי' טוען עליו ראובן שנשאר בידו צמר לפי מה שהיה נכנס בבגדים אחרים שהיה אורג לו אף על פי שאינה טענה וראיה היה חייב שמעון לקבל חרם שלא נשאר אצלו משלו כלום אף על פי שכתב הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות טוען כשטוען התובע שמא שפטור הנתבע אפילו משבועת היסת ולא כתב שחייב חרם סמך על מה שכתב על טענת שמא שחייב חרם כמו שכתב סוף פרק א' מהלכות שלוחים ובטור סימן פ"ח כתב על הטוען דבר שאפילו יודה הנתבע לא יתחייב מעות שאינו חייב לא היסת ולא חרם משמע שאם כשיודה על טענת שמא של התובע ויתחייב מעות גם כדמכחיש בטענת שמא יחייב חרם ובספר התרומה סימן ל"א כתב בפירוש שחייב חרם סתם ועתה שנתנו לאחר יוכל לומר לך הייתי מאמין כשהייתי מקבל חרם ולא ללוי כמו שהיה יכול לומר לו כך כשהיה חייב שבועה אפילו בשבועת היסת בין בחרם שאף על פי ששבועת היסת היא תקנת חכמי הגמרא והחרם הוא תקנת הגאונים סוף סוף הכל מדרבנן והחרם ארור בו אלה בו שבועה בו ואף על פי שכתב בטור סימן קכ"ג על מי שהרשה את חבירו לתבוע חובו מפלוני שהיה הנתבע חייב שבועה ואמר איני נשבע עד שאחרים בפני המרשה על מי שטוען עלי שקר אין שומעין לו שאין חרם זה אלא מתקנת הגאונים ואין מעכבין שבועה משום תקנה זו כבר כתוב שם גם כן וי"א שב"ד ישלחו כתבם לבית דין שבמקום המרשה ויחרימו בפניו ואחר כך ישבע זה הרי שמעכבין ושבועה משום תקנה שזה וזה הם תקנה וזו היא סברת הר"ם ב"ר יצחק ז"ל שהביא בעל התרומה ואפילו למה שכתוב קודם שאין מעכבין שבועה משום תקנה זו אפשר לומר דהיינו בשבועת של תורה המודה מקצת שכתב למעלה או כעין של תורה אבל בשבועת היסת יודה שמעכבין אותה משום תקנה כסברת הר"א ב"ר יצחק ז"ל וכן מצאתי אחר כך בתשובת הרא"ש כלל ס"ב שכיון שאין שמעון כאן לקבל החרם לא ימנע בשביל זה דין תורה נראה כי בשבועת היסת מיהא ימנע השבועה בשביל התקנה ואם כן בנדון דידן כיון שהיה חייב שמעון בטענה זו חרם סתם זה והיה צריך לענות אמן בב"ד כמו שכתב הר"מבם ז"ל יוכל לומר ראובן לשמעון כמו שמסרת הבגד לאחר לך הייתי מאמין כשתקבל חרם ולא ללוי ותחייב לפרוע מה שאמרו שני אנשים בקיאים אם יוכלו לברר שנשאר צמר ערב ביד לוי לפי מה שנכנס צמר הבגדים האחרי' שארג שמעון כיון שהוא עבר שנתן הבגד ללוי בלא רשות ראובן וגם אם קצב שכר אריגת הבגד עם לוי בפחות ממה שקצב עמו ראובן חייב להחזיר לראובן מה שיש בין שתי הקצבות שלא נתרצה ראובן לתת מה שקצב עמו אלא ע"ת שיארוג הוא הבגד ולא יתננו לאחר ואולי אם היה נתנן הוא ללוי כל מה שקצב ראובן עמו היה לוי עושה לו מלאכה טובה ולא יעשה הוא סחורה באריגת בגד חברו וכיון בפחות ממה שקצב הוא הריוח לבעל הבגד וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל על סרסור שאמר לו בעל החפץ אם יתנו לך חמשים בחפץ זה תמכור אותו שאם מכרו בששים הכל לבעל החפץ והכא נמי לא שנא:

תוכן העניינים

מביט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה