מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן רה
שאלה על דבר ראובן ששכר לשמעון שילך למצרים וישב בחנות שם ויעשה סחורה בסחורו' שיש לו שם ובמה. שישלח לו מכאן לשם וקצב לו בשכירותיו ובתוך הזמן מת ראובן ובא שמעון ותבע מן היורשים הסך שקצב לו ראובן כל שכירותו משלם בטענה שבאו לו כמה פסידות בסבת שכירות זה והיורשים טוענים שלא יתנו לו רק שכ' טורחו עד זמן המיתה של ראובן אביהם הנזכר לעיל כתב החכם הרש"ו נר"ו שהדין עם שמעון שיש להוכי' דין זה ממה שכתוב בהגהת האשרי פרק האומנים בשם ר"י וזה לשונו וההיא דספינה שטבעה לה בחצי הדרך ופריך ואם לא נתן אמאי לא יתן ופירש ר"י דפריך מכל השכירות אע"ג דבעל היין אנוס כיון שעל ידי זה הפסיד הספינה חייב לשלם כל השכירות עכ"ל וכתב שכן כתבו בעלי התוספות וכן בהגהות מיימוניות ולמדנו מדבריה' כי כל המשכיר שכיר ואירע אונס למשכי' באופן שנתבטל השכירות בתוך הזמן ובאו פסידו' לשוכר בגרמת השכירות כהאי דטביעת הספינה חייב המשכיר ליתן כל השכריות אעפ"י שהמשכיר אנוס שלא פטרו למשכיר כאשר אירע לו אונס אלא אם הפסידה שאירע לשוכר הוא ביטול מלאכה לבד שמתבטל הוא ממלאכתו מעת שאירע האונס ואילך אז אינו נותן לו רק שכרו עד שאירע האונס לבד אבל אם באו לשוכר פסידות אחרות זולת ביטול המלאכה אז חייב המשכיר לשלם כל השכירו' עכ"ל וכתב עוד החכם הנז' שיש חילוק בין ההגהה ובין מה שכתוב רא"בן שמשלם שכירות כפועל בטל מעת שאירע האונס ואילך ולא כל השכירות כמו שכתב ר"י וכן בנדון שלפנינו שטוען שבאו לו פסידות הרבה על ידי משכי' זה זולת ביטול המלאכ' משמת ואילך חייבים היורשי' לשלם דכיון שאם היה המשכיר בחיים ואירע לו אונס כזה היה חייב המשכיר לשלם למר כל השכירות ולמר כפועל בטל גם עתה היורשים חייבים לשלם והרי הוא כחוב שחייב המת שהיורשים חייבים לשלמו עכ"ל של החכם הרשו הנזכר נר"ו. ואני אומר שאין להוכיח מכאן לנדון דידן כלל ולדעתו שיש הוכחה כמו שכתב שחייב לשלם למר כל השכירות ולמר כפועל בטל היה לו לומר גם כן ולמר לא יפרע אלא עד שעת המיתה כמו שטועני' היורשים ולא כמו שטוען שמעון שהרי כתוב שם בתו' שפי' ריב"ם דאמאי לא יתן לא פריך אלא אחצי הדרך שכבר הלך אבל שכר חצי הדרך שלא הלך פשיטא שלא יתן כיון שהוא אנוס והיינו כטענת היורשים בנדון דידן אבל אני אומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי על ספינה סתם ויין זה דכיון דאמר זה אינו יכול לקיים תנאו שהתנה שהרי יין זה אינו בעולם והאונס בא לו מצד מה שהתנה ובמה שהתנה ומשכיר דאמר ספינה סתם יכול לקיים תנאו וכמו שכתבו שם בעלי התוספות והיינו משום דיש לזה טענה טובה בתנאי יותר מזה אבל בנדון דידן לא בא לו אונס המיתה מצד התנאי ואין לזה טענה טובה יותר מזה בתנאי שעשו והוי כספינה סתם ויין סתם שחולקי' שאם קבל כל השכירות יחזיר החצי ואם לא קבל יתנו לו החצי אפי' שלא בא לו האונס אלא לאחד מהם והכא נמי יקח עד זמן שמת: עוד אני אומר דלא דמי לספינה ולא הוי נדון דידן אלא כפועל ובעל הבית ששכר בעל הבית לפועל להשקות לו שדהו ואתי מיטרא הוי פסידא דפועלי' שכל אונס שאירע לבעל הבית שלא היה לו לידע יותר מן הפועלי' הוי פסידא דפועלי' כמו שכתבו בעלי התוספ' וכיון שלא אבדו הפועלי' כלום רק שנתבטלו אין נותן להם כלום ובנדון דידן נמי לא הפסיד שמעון כלום רק שנתבטל אבל בספינה שהפסיד ספינתו כפועל בטל מיהא אית ליה ואפי' לר"י שכתב שיפרע הכל אפי' מה שלא הלך היינו משום שעל ידו הפסיד הספינה מה שאין כן בנ"ד אינו) הפסד אלא ביטול מלאכה וכל שכן לריב"ם דאפי' בספינה כתב דאין לו אלא חצי הדרך שהלך כמו דין הפועלי' כיון שהוא אנוס וא"כ לכ"ע בנדון דידן אינו חייב אלא עד זמן המיתה: מ"ש החכם הרשו' נר"ו שאם באו פסידות לשוכר בגרמת השכירות כההיא דטבעה הספינ' חייב המשכיר ליתן כל השכירות אעפ"י שהוא אנוס שלא פטרו מצד האונס אלא כשהפסידה היא ביטול מלאכה לבד אבל הפסידות אחרות חייב לשלם כל השכירות: אשאל ממנו פסידא זו מה היא שאין לשמעון פסידא אחרת אלא ביטול מלאכה כמו הפועל ואינו כמו בעל הספינה שהפסיד על יד השוכר ספינתו שמלבד מה שנתבטל הפסיד כלי אומנות' מה שאין כן בפועל שלא הפסיד אלא מה שנתבטל וכן שמעון זה הוא כפועל בטל ממש שלא הפסיד אלא ביטול מלאכתו שהיה שולח לו ראובן סחורות שישא ויתן ויפרע לו שכר טורחו ועתה הולך ובטל שאין מי שימציא לו הסחורות ואם מצד בטלותו הפסיד אתה דבר אחר משלו הוי גרמא בעלמא כי אפי' בזמן שהי' עוסק בסחורת בעל הבית והפסיד איזה דבר משלו או הוזק בגופו כשהי' מתעסק בסחורה אין בעל הבית חייב בזה ולא אמרו בספינה שיתן כל השכירות או כפועל בטל אלא כשהפסיד הספינה על ידו שהית' דבר עצמו שהיה הוא עושה בה מלאכה שהתנה עמו כמו שכתבתי לעיל: ולא תימא כי אונס זה של מיתה היה לו לבעל הבית לידע דמיתה שכיחא ואמר לעיל שכל אונס שלא היה לו לידע הוי פסידא דפועלים משמע שאם היה לו לידע אינו פסידא דפועלים שהרי כתבו שכל אונס שאירע לבעל הבית שלא היה לו לידע יותר מן הפועלים הוי פסידא דפועלי' ואונס דמית' שכיחא לפועלים ולבעל הבית דמצודה פרוסה על כל החיים ולא היה לו לבעל הבית לידע יותר מן הפועלים שיודעים גם כן שימותו וכמו כשהיה מת הפועל לא הי' פורע לו אלא הזמן שעשה עמו כמו כן כשמת בעל הבית לא יפרע לפועל מנכסיו מה שעשה עמו עד שעת מיתה: והרי זה כמי ששכר אומן אחד שילמדהו אומנות ידוע ונדר לתת לו סך כך לשנה אחת כמו שאם קרה אונס לאומן שמת לא יפרע ליורשיו כי אם כפי הזמן שעשה עמו כפי התנאי כן אם מת הוא לא יפרעו לו היורשי' כי אם כפי הזמן שעשה עמו ומה שהביא החכם הרשו' הנז' נר"ו ראיה לדבריו ממה שכתב שפטרו את היורשים ממה שיהיה חייב אביהם מצד קנס הא אם היה חייב מצד הדין היו פורעים היורשי' במחילה מכבודו לא דמי כלל הנדון לראיה משום דהתם קודם שמת היה כבר חייב בכל הנזק שהזיק אבל הכא הוא עצמו עדין לא היה חייב לפועל מה שלא עשה וכשמת הוא נתבטל כמו שכתבתי למעלה בארוכה והנראה לעניות דעתי כתבתי שנת השל"ג ליצירה נאם המבי"ט: