מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קעא
שאלה קעא עלינו לשבח לאדון הכל אשר השאיר לנו שריד ולא השבית גואל רם וגדול בישראל הלא הוא מורינו ורבינו הגאון מופ' הדור כמוהר"ר משה מטראני נר"ו לדון דין כל ישראל ולהאיר עיני כל שואל בתורת ה' תמימה משיב' נפש ומה גם לשום שלום אל ירבו במחלוקת תוך עדת ישראל ואיש על מקומו יבוא בשלום ולא יטו ימין ושמאל מכל אשר פי אדוני דובר על כל התביעות ושאלות האלה אחד לאחד קהל גדול אשר היה בעיר מתפללים כולם יחד בבית אחד ובסבת גלות האומות בעונות מיחה השופט בידם מלהיות להם נרות דולקות ולא מקום לשבת עליהם וגם להיות סמוך לבית תפלתם לבש קנאה באופן שפעמים שלש בא הרס ולא חמל והוכרחו לבטל מהבית ההיא והוכרחו היהודים להתחלק לשתי חלוקות ויעשו שתי בתי כנסיות ואחר החילוק ההוא בעונות השתדלו אלו ואלו מפה ומפה לזכות ותועלת העניים להיות כיס א' לכל העניים ולב א' מונהגים על פי מעמד א' ודיין א' יתמיד יעמיד השלום באהבה ואחוה תמיד ביניהם ובעוונות לא איסתייעא מילתא ובסבה מה או סבות באו לידי חילוק והפרש ונחלקו הלבבות ואף גם זאת בראות ששלום היחידים הוא להיות כל קהל בפני עצמו ומה גם לסתום פי האומות ולכל קהל חכם ודיין ומעמד בפני עצמו כן עשו והסכימו לזכות ותועלת העניים ופרנסתם אל ילכו מדחי אל דחו זיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ורצו ברצון נפשם השתי קהלות הנז' והסכימו לחלק פרס וחילוק העניים כפי העריכה מהקופה אשר פורעים היום מפה ומפה וכן כל עני ודל שואל שיבוא לשאול יתנו לו כפי הערך ההוא ובכן ממוני ואנשי המעמד מב' הקהלות יצ"ו נתקבצו ועמדו בחשבון אחר הדקדוק וראו הקופה מכלם ונמצא ג' חלקי' לק"ק א' וחלק א' לק"ק אחר: ועל הסכמה וחשבון זו כתבו וחתמו ביניהם כלם כאחד הסכמה שרירא על ככה כאשר יחזה עיני כ"ת טופס ההסכמה ושמות החתומים בה מפה ומפה והן אמת שאף שהעריכה הזאת נעשית על פי הקופה כאמור גם אם יעמדו השתי קהלות יצ"ו על חשבון ועריכה על הנכסים והממון כפי מנהג העריכות בכל הק"ק יצ"ו כמו כן יצא החלקים שלשה חלקים לזה וחלק אחד לזה: ועתה על פי כל הדברים והסכמות אלו היותם אמת באנו לשאול על התורה ועל העבודה ועל פי הרב נרו בענין כל חפצי הקהל הגדו' אשר היה בתחלה חפצי כסף וספרי תורה ושאר חפצים המתנדבי' בעם והם קדש מכמה זמן איך יחלקו אותם השתי קהלו' יצ"ו לערך הקופ' הנז' או לערך עריכת הנכסי' והממון ואיך יתנהגו ויעשו בדבר הזה על פי התורה והאמת. זאת ועוד ילמדנו רבינו על דבר קצת יחידים הקדישו לבית הכנסת הגדולה הנז' קצת חפצים על מנת שיהיו תמיד מופקדים תחת יד פלוני ואל יהיו ביד גבאי הקהל יצ"ו ואחר פטירת המקדישים היו החפצים ביד פלוני ההוא ובהמשך הזמן נשארו החפצים ביד הגבאים שבאותם הימים ולא חשש פלוני לקחתם מידם באמרו כי נאמנים המה ואין הפרש ביניהם ועכשיו בעונותונו אשר הקהלות נחלקו כאמור תובע פלוני המופקד החפצים ההם כי אומר שבידו נפקדו וע"מ כן נתקדשו ובהיות ק"ק א' לא חשש האמנ' עתה אין רצונו יהיה פקדונו ביד אחרים ולו האמין המקדי' ולא לאחרים יורינו הדרך ישכון אור אם יש רשות וכח ביד פלוני לקחת אותם אם לאו ויהיה יד המופקד על העליונה ובכל מקום אשר יתפלל שמה יוליך אותם. גם שאלנו ממעלת כ"ת אותה נבקש אחד מגדולי הק' הגדול יצ"ו שנפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ונמצא כתוב בפקנסו איך הקהל יצ"ו חייבים לו סך מה והן אמת שרוב ההוצאות מהק' יצ"ו או כלם היו נעשות על יד הנפטר הנז' והוא היה המוציא והמביא בידיעת ועצת גדולי הקהל יצ"ו ובהוצא' מהחוב הנז' אין לשום א' מגדולי הק' יצ"ו ידיעה וזכר וזכרון מרוב ההוצאה ולא ידעו על מה ועל מה ואיך ולמה הוציא אותם ילמדנו רבינו אם יכולים היורשים להתפרע מהק' החוב ההוא על פי פקנסו אף שאין לשום אחד מגדולי הקהל יצ"ו ידיעה בהם כלל: או אם אין אנו חיים מפי פנקסו וכתיבתו ודבריו בטלים מאחר שנעשים בלתי ידיעת ורשות שום א' מהק' יצ"ו גם אם היו ביד הנפטר ההוא חפצים וכלי קדש למשמרת ולפקדון להיותו גדול ורשום בקהל ונפטר והחפצים בידו ורשותו והיורשים טוענים עתה כי החפצים ההמה משכון הם ביד אביהם על סך מה ויחידי הקהל יצ"ו טוענים כי אינו רק פקדון ולמשמרת בלבד גם החוב שתובעים על המשכון הנז' אין לו ידים ורגלים ואין לגדולי הקהל ידיעה בהם כלל מה משפט החפצים האלה האם יצאו החפצים מרשות היורשים ויהיו בחזקת' חזקת הקדש ואח"כ אם היורשים יעמדו על תביעתם ויבררו הדבר על האמת ואם הקהל יצ"ו יצאו חייבים: לפדו' יפרעו להם או יעמדו החפצים ביד היורשים ועל פיהם נחיה עם היות החפצים נכרים וידועים ומוחזקים תמיד כי קדש הם. זאת ועוד ילמדנו רבינו אור עינינו בית הכנסת א' שנסגר ע"י האומות בעונותינו וערערו עליו פעמים שלש גם הרסו ממנו כל מקומות מושבותם והוא קרוב לבית תפלתם של הגויים וכראות הרע הגדול הזה הסכימו רוב הקהל יצ"ו שלא להתפלל עוד בבית ההוא כי בסכנה הם חו"ס אם יתפללו בו גם בסבתו ימשך נזק וערעור לשאר המקומות והמיעוט מכת האחר אומרים בו נתפלל בע"ה והם יקחו רשות מהאומות וברשותם יפתחו ויתפללו בו והרבים אומרים כי אין הדבר לעלם והסרים ושופטי' נעים ונדים ואינם קבועים לעולם וכשזה נופל זה קם ולעלוקה שתי בנות הב הב ותמי' יהיו למקר' ופגע כמטרה לחץ להוצאות וסכנות עצומו' לכן אין רצונ' להתפלל ולא לפתוח המקום ההוא כלל לא להם ולא לאחרים כי אין במקום ההוא מקום קדש משנים קדמוניות בנוי לשם בית הכנסת ובכל מקום אשר יזכירו את שם ה' יבוא אליהם ויברכם ילמדנו רבינו אם יוכלו המיעוט להכריח את הרוב ללכת ולהתפלל עמהם או לפתוח המקום לעצמם אה לאו ואם המיעוט יאמרו ויתחייבו על ההפסד ונזק שימשך חו"ס והרבים אינם חפצים בחיוב ההוא כי הנזק הוא בידם וההצלה היא ביד אחרים עד שיצולו מה תהא דינם זאת ועוד אם יאמרו המיעוט אנחנו נתפלל בו ואתם אל תכנסו בו והרוב טוענים שאפילו הכי אין רצונם שיתפללו שמה בשום אופן יען כי בהתפלל שמה תהיה הבית בסכנה חו"ס לסתור ולהרוס אותה ע"י הגוי' והבית ההיא היא מכלם ואין רצונם שיהיה הבית בסכנה הנז' יכולים הרוב למחות בידם או לאו אף שהמיעוט יקבלו עליהם כל אחריות שבעולם אין רצונם לסכן עצמם. ולא הבית ולא להזיק לאחרים כנז' גם ילמדנו אם הרוב חפצם ורצונם לעשות הבית ההוא מקום לת"ת שהוא מכל הקהלות יצ"ו אם יכולים המיעוט למחות בידם עוד ילמדנו יחידי הקהלות שיש בידם כתבים ואגרות מכתיבת גוים ויהודים והם לזכות ותועלת הקהלות יצ"ו ובעת הצורך צועקים, ומחפשים ואין עונה ואין קשב והסכימו הרוב על ככה יהיו כל הכתובים והאגרות מהקהלות יצ"ו מונחים ועומדים בארגז א' ביד א' מממוני הרוב לעת מצוא וגם יהיו כתובים כל הפרטים בפנק' הק"ק יצ"ו לעת בקש תמצא יודיענו אם יכולים המיעוט לעכב ולומר יהיו בידינו או נלך אחר הרוב גם בדבר הזה עוד שאלנו מאת אדוננו מחמד עינינו קהלות מלשונות מחולקות ייחדו כולם שלוחים שלוחי מצוה ילכו לפקח בצרכי הרבים ומסרו בידם סך מה להוצאה ופיזור ובלכתם בדרך נתעוררו קצת מיחידי הקהלות יצ"ו כי ראו עצמ' בסכנה וצער גדול סכנת נפשות ללכת להציל את נפשם ויצאו מהעיר וכתבו לשלוחים הנזכרי' ישובו לבתיהם לשלום וימסרו המעות לפלוני להגיעם לידם והגיעו המעות לידם ומלבד המעות ההם אשר לקחו עוד שלחו ידיהם בממון פדיון שבויי' שהושלחו ע"י ב"ד מהקהלות יצ"ו ליד איש נאמן יגיעם למצוה ההיא מהפדיון ופזרו הממון ההוא וכל מה שלקחו מהשלוחים על פי דיבורם הקל להציל אם נפשם ובצאתם מפה לא הודיעו הדבר ולא היה בעצת ראשי הקהלות יצ"ו ויהי היום נפטרו האנשים האלה ועתה היורשים תובעים מהקהלות כל אשר הוציאו על פי דיבורם מלבד כל מה שנטלו ושלחו יד והקהלות טוענים ותובעים מהיורשי' הממון שנטלו מהשלוחים על פי דיבורם מלבד כל מה שנטלו מהשבויים כי קדש הם ומעלו מעל והם להציל את נפשם הלכו ולא לצורך הקהלות יצ"ו וגם הלכו שלא בהסכמת' גם על הדבר הזה ישים לב ועין השגחתו: לא זו אף זו פלוני שהשתדל לפקח בצרכי הק' יצ"ו והעיר את לבו לזכות הק' יצ"ו לפחות ולגרוע מהגלייא"ש סך מה ממה שהיו כתובים בפנקס אח' והם עזרו ונתנו לחסד ולרחמים ופיחת סך מה ונכת' ונחתם ובא העומ' על הג"ילייאש ונתפר' בפני גבאי הגילייא"ש כפי מה שנרא' ובא האיש אחר שנתים שלש ואמר לקהל יצ"ו שעומד על הגיליי"ש תבע ממנו כל מה שגרע ונתפרע מהקהל השלם: ועתה נתגלה איך השר לא לקח רק כפי הגרעון ועל הסך ההוא נתן תמיד הרגע"ה וחוששים לדברי השר ושיהודי לקח לעצמו המות' ההוא: ילמדנו אם השר הוא נאמן הואיל וידים מוכיחות מהרגעא"ה אשר נתן וגם כי הוא מוחזק לאדם כשר ונאמן: ואם אינו נאמן לדבר הזה אם יהיה אמתלאה זו גילוי מילתא להרע חזקתו ונאמנותו של האיש ההוא אם לא ולא יהיה פנקסו נאמן לחייב לא ליחיד ולא לרבים אם לא על פי עדים ברורים על כל הפרטים ופרטי פרטי' יאיר כ"ת עינינו ויבוא דברו הטוב וכבדנוהו ושלום:. תשובה שתי הקהלות שנתחלקו וברצונם עמדו בחשבון על היחידים שפורעים קופה לפרו' לעניי' כפי מה שיגיע לכל קהל וכפי מה שהיו פורעים קופה הגיע לקהל א' שמו נוה שלום שלשה רביעים ולקהל שמו אהל מועד הגיע אחד לפרוע לעניים גרים ותושבים ועתה באו לידי ספק איך יחולק חפצי הקהל כסף וזהב שהם קדש וס"ת ופרוכות ומפות ושאר חפצי' אשר הם קדש מזמן היתה כולם קהל א' ואגוד' א' אם כפי הקופ' שחלקו ביניה' ג' רביעיו' ורבי' או על פי עריכת הנכסים והממון שיעריכו ביניה' לפירעון המס' והארנוניות ועל זה אני משיב לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אם יש חפצים ידועים שהקדישם א' מיחידי הקהל אפי' אמר בפי' שהקדיש לאותו הקהל שהי' כולם מתפללי' בו קודם אם עתה הוא מתפלל עם המתפללי בקהל נוה שלום יוכל להוליך את קדשיו או קדשי אבותיו שמתפלל הוא בו וכל אותם שנשארו בקהל אוהל מועד כל מה שהקדישו הם ואבות' אין לקהל אחר שום זכו' בהם והקדשי' אשר הוקדשו זה כמה שני' ונשתק' שם מקדישם או שנעשו מכלל נדבו' כל הקהל הקדוש אלו ההקדשו' יחולקו לפי אנשי' מבן י"ג שנה ומעלה שיש לכלם זכות בספרי תורה לקרות בהם ולהשתמש בחפצים של הקדשי' כיוצא באלו אם יהיו ד"מ ק' אנשי' בקהל א' ונ' בקהל א' יקחו הקהל של ק' אנשים ב' ס"ת והקהל של נ' ס"ת א' אם שלשתם כשרי' ושוי' יחלקו כפי הגורל ואם יש הפרש ביניה' אעפ"י שיהיו כשרי' כולם שקצת' הם חדשים וקצת' אינם כל כך יעלו' בדמי' עד שליש בהדור מצוה עד שליש במצו' משו' זה אלי ואנוהו כמו שאמ' לענין אתרו' ואם ישארו איז' ס"ת או חפצי' שאין מגיעי' לשלשה ואי איפש' לחלק' ישתמשו בהם לפי זמן ב' שני' מי שיש לו שני שלישי' ושנ' א' למי שיש לו שלי' זהו אם הוא ס"ת א' או חפץ א' ואם הם שני' ישתמשו הקהל של שני שלישי' בשניהם ב' שני' ושל שליש בשניה' שנה אחת או יהיה הס"ת א' לעול' בב"ה של שתי שלישי' והשני בב"ה של שליש א' ב' שני' ובב"ה של שתי שלישי' שנהא' כמו שאם הוא השתי ס"ת שתי שני בב"ה של שני שלישי' ושנ' א' בב"ה של שלי' היו משתמשי קהל של שלי' בשני ספרי' שנה א' כן כשיהיה ס"ת לעולם בב"ה של שני שלישי וס"ת הב' בב"ה של שליש ב' שנים שוה הוא ב' ספרי' בשנה אחת כמו ס"ת א' בשתי שני' ועל מה ששאלת' על קצת יחידי' שהקדישו לבי' הכנסת הקדו' לכול' קצת חפצי' ע"מ שיהיו תמיד מופקדים תחת יד פלוני ואחר פטירת המקדיש היו ג"כ ביד פלו' ובהמשך הזמן נשארו החפצים ביד גבאי הקהל ולא חשש פלו' כי באמונה עושי' הגבאי' ועכשיו אשר נחלקה לב' תובע פלו' המופקד החפצים ההם כי ע"מ כן הוקדשו שיהיו בידו אשיב על זה ממה שהשבתי קודם כי אם יורשי אותו המקדי' נשארו בקהל הקדוש הנקרא עתה אוהל מועד גם החפצים ההם ישתמשו בקדושתם שם במקום שמתפללים יורשיו ואותו פלוני יוכל לתובעם ממי שהם בידו עתה ע"מ שישלחם באהל מועד לעת שיצטרכו כיון שיש לו כח מן המקדיש שיהיו מופקדים בידו לא אב' זכותו על שהניחם זמן ביד הגזבר. גם על שאלה כי א' מגדולי הקהל נפטר ונמצא כתוב בפנקסו שהקהל חייבים לו סך מה כי רוב הוצאות הקהל היו נעשו' על ידו ואין לקהל ידיע' מזה שכתו' בפנקסו שחייבים לו הקהל והיורשים תובעים ע"פ פנקס מוריש' אשיב כי אם ימצא כתוב או עדות כי ראשי הקהל צוו לו או נתנו לו רשות שיפז' ויוציא על ענין מה שיראה לו והם יחשבו לו הוא נאמן בפנקסו כי כבר האמינוהו וחייבים לפרוע מה שנמצא כתוב וחייבים לו על מה שצוו לו נעשה הענין או לא נעשה אם כך התנו עמו ואם לא נמצא עדות כזה אינם חייבים כלל ואם הביא ציוויי' ומאמרי' מאת המלך יר"ה שהם תועל' לקהל יפרעו ליורשיו כפי התועלת שיגי' להם מן המאמרי' או כפי מה שיראו אנשים בקיאים שהיה הוא מוציא בהם יהיו חייבים לפרוע אבל אין היורשים יכולים ליפרע מן ההקדשות שנשארו בידם ממורישם כי אין כלי הקדש משועבדים למה שיתחייבו הקהל אח"כ כי המקדי' סתם הוא מקדיש שיהיו קדש לה' ולא ימכרו' ולא ימשכנו' והרי הם בחזקת קדשים לב' הקהלות על הדרך הכתוב למעלה ועל דבר בית הכנסת הנסגר שרוב הקהל הסכימו שלא להתפלל בו כי יראי' מהסכנה דבר פשוט הוא שאין יכולי' המיעו' להכריח את הרוב בשום דבר כי התורה אמרה אחרי רבי' להטות אם לא שהיה בענין דבר איסור כי אפילו א' יוכיח לכל על דבר איסור ולהזהיר' שיחזרו למוטב אבל בדבר של רשות אינו יכולי' להכרי' אפילו שיתחייבו הם על כל הפסד שיגי' מצד התפללם בבית הכנסת ההוא כי אולי יגיע להם היו' מהאומו' נזק בהתפללם שם ויתפשו אות' או יכום ולא יהי' לאל ידם לאלו להצילם מידי האומו' כפי האמת יראה להם שיש סכנה בהתפללם שם אינם חייבים אפילו היה קדום הבית הכנסת כ"ש שאומ' שאין קדושת בית הכנסת זה משנים קדמוניות אלא אחר שגרשום בעוונות מבי' הכנס' הקדמון ומקודש מאלף שנים באו לבית זו ועשו בית הכנסת והרוצים להתפלל בו אם ח"ו יבאו נזק או הפסד שם יהיה עליהם אחר שמעתה מוחים בידם ואומר' שיראי' להתפלל שם אבל אין הרוב יכולים למחות במיעוט שלא יתפללו שם מפני הסכנ' כיון שהמיעו' מתחייבי' על כל מה שיאר' ואפילו שהבי' הנז' היתה עתה הקד' כל מי שירצה עתה להתפלל בה לא יוכלו הרו' למונע' כי בית הכנס' של הרבי' הוא מי שירצה להתפלל בו יתפלל. ואם ב"ה זה הוא קדש לכולם והרוב רוצי' לעשותו בית תלמו' תורה אם אין להם מקו' אחר לתלמוד תורה לנערי' יכולי' הרוב להכרי' המיעו' על זה כי קדושת בית המדרש גדול מקדושת בית הכנסת שזה חיי שעה ובית המדרש חיי עולם ולכן עושים מבית הכנסת בית המדרש ולא מבית המדרש בית הכנסת גם כי בית המדרש קרוי מקום שלומדים: בו בכל יום בקבע ת"ח ד' אמות של תורה ג"כ מקום שלומדים הנערים בקבע שם שאינו מקום דירה אלא מקום למוד יקרא גם כן בית המדרש כי הבל פי תורת הקטנים עדיף שאין בו חטא וגם מהם מקום שלומדים הלכה ויש בו קדוש' תורה שבכתב ושבעל פה ועל ענין הכתבים שהם לתועלת הקהלות ראוי שיושמו ביד איש א' שליש נאמן לכל השתי קהלות או לרובם מזה ומזה כדי שיהיו מוכנות לעת הצורך ואם לא יסכימו על א' יהיו נאמנים ג' ב' מן הקהל שהם הרוב ואחד מקהל שהם המיעוט ויהיו ביד אחד מהם בגורל וחותם שלשתם: עליהם גם על מה שלקחו משלוחי הקהלו' שלא מדעת ראשי הקהל והוציאו להציל את נפשם בפרט מעות פדיון שבויים שהיו שולחים על יד השלוחים: חייבים היורשים במה שהוציאו מורישהם בהצלת נפשם ולקחו המעות מן השלוחים שלא מדעתם ובהסכמה הקדומה כתוב שכל מי שיוציא שום הוצאה, בלי ידיעת ורשות המעמד והממונים תהיה עליו אך אם מה שהיו בסכנה אותם שברחו היה מפני ענייני הקהלות והם היו ראשי הקהל ויתפשו מהם אז כל מה שלקחו מן השלוחי' יהיה על כל הקהלות וגם היורשים ישתתפו לפי ערכם בפרט במה שהוציאו מממון פדיון שבויים חייבים כל הקהל יצ"ו לחזור ולהתנדב לפרוע מעות פדיון השבויים ועל דבר פלוני שהשתדל לפחות הגילייש ועלה בידו ובבוא הגובה מאת המלך יר"ה לא גבה אלא ע"פ הגרעון אשר גרע פלוני ועל גרעון זה נתן להם חשבון הרגאעה ואחר כך בא איש ואמר לקהל שתבעו ממנו כל מה שגרעו באותן השנים ופרע הוא להם הוא צריך להביא ראיה שאנסו אותו והכריחוהו לפרוע על פי הפנקס הקדום עד כאן כתבתי וחתמתי ושלחתי לשואלי דבר ואחר כך לסבת יורשי הנתבע על שאלה אחרונה זו חזרתי וראיתי בשאלה זו עצמה הכתובה למעלה וראיתי כי מי שהשתדל לפחות הגיאלייש ועלה בידו הוא האיש עצמו שאמר לקהל שתבעו ממנו ופרע להם כי אני כתבתי למעלה ואחר כך בא אחר ואמר לקהל שתבעו ממנו וכו' וכן ראיתי בשאלה שכתוב שהעומד על הגילייש תבע ממנו מה שגרע, ונתפרע מהקהל משלם שנתגלה אחר כך כי השר לא לקח אלא כפי הגרעון ושהיהודי לקח לעצמו המותר ההוא ואם כן הקהל תובעים מיורשיו מה שפרעו לו הקהל הגרעון ההוא והוא לא פרעו לשר כפי מה שהאמינו הם לדברי השר ולכן אני אומר כי אין לקהל יצ"ו דין להוציא מיורשיו על פי השר כי הוא ידוע כי השר לא יודה שהוא לקח לעצמו הגרעון ההוא וכל שכן כי כן הוא דרך סופרי המלך יר"ה כשגורעים איזה דבר שלוקחים לעצמם הגרעון ההוא באותה שנה או שנים בשכר שגרעוה מפנקס המלך כי בבוא ממונה אחר על אותו ענין מאת המלך יר"ה לא, יגבה אלא כפי הגרעון הכתוב בפנקס וכשהוא אמר לקהל שלקח ממנו הגרעון ההוא ופרעו לו נראה בודאי שהאמינוהו וידעו שכך היה ואין יכולין עתה על דיבור השר להוציא מיורשי הנפטר כי לא ימצא בפיהם אלא עולה ולשון רמיה וכ"ש בהיות שעל ידו גרע השר הסך ההוא והוא הי' נאמן לומר כי על תנאי זה גרע כדי שיתנו לו הגרעון ושאר כתוב, בפנקס המלך יר"ה הגרעון כי לא יפרעו אלא על פי הגירעון הכתוב, כמו שעתה מסתמא פורעים על פי הגרעון הזה אחר שבא גובה אחד מהמלך ירום הודו: