אור ברסלב
מביט חלק ב סימן קנח

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן קנח

סימן קנז

שאלה קנח יורינו מורינו יבם שמגלה דעתו בכל יום שאי חפצו ורצונו ביבמתו ואו' בפי' אם ייבם שלאן ישב עמה כי אם זמן מה ואח"כ יגרשנה ושאין רצונו לכונס' כי אם להנקם ממנה ובחיי אחיו ג"כ היה מתקוטט עמה ומגדף אותה ומכנה אותה כינויים רעים ואומר תבוא אותה זונה לביתי ואני אנקם ממנה ועל זה היא ממאנת מפחדה שלא יצערנה וגם יש לו אשה אחרת וכתובתה מרובה והוא אינו אמוד בממון ואם יכנסו דמי כתובתה בידו הפסיד כתובתה ואומרת שאם לא תוכל למאן בו לפחות שיקנו קרקעות מנכסי אחיו כמו שהוא הדין ושלא יוציאנה ממקומה ועל כל זה עשתה היא מורשה שיתפשר עם יבמה ונטלו ק"ג היבם והמורשה שיקיימו כל מה שיגזרו או יפשר פלו' החכם ביניהם בענין פרעון כתובתה הן כולה הן מקצתה הן במעות הן בחובות או במטלטלים כל מה שיפשר ביניהם החכם פלו' יהיה עשוי ומרוצה עליהם בביטול מודעות ועתה חוזר היבם ואו' שהוא רוצה ליבמה והיבמה או' שכבר נתחייב לפרוע לה הכתובה כפי מה שיגזור החכם על הקדמה שיחלוץ לה יורינו רבי' ושכרו כפול מן השמים: תשובה כתב הריב"ש סי' ש"ב שאפי' לדברי הפוסקים דמצות יבום קודמת אם היבם נשוי לכולי עלמא מצו' חליצה קודמת ולרש"י ואחרי' שפסקו שמצות חליצה קודמת כתוב שאם אמרה לא בעינא לי' דברים הניכרים אם יכולים להטעותו שיאמרו לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מנה מטעי' ליה ואי לא כייפינן ליה לחלוץ בכל אמתלאה שתתן לדברה כמו שהביא בח"מ סי' קכ"ח ואעפ"י שכתבו התוספו' והרא"ש דאין דבריו נראים במה שאמר שבשאר אמתלאות כופין דלא דמי למוכ' שחין ובורסי דאפי' מתחת בעלה כופין להוציא אלא שמטעין באמתלא ואין כופין והכי נמי בנדון דידן דאיכא אמתלאות טובא לשאינה רוצה שהוא נשוי וכתב הריב"ש ז"ל שחליצה קודמת ועוד שגלה דעתו והוא ידוע לכל שאין כוונתו ליבם אלא לצער אותה ולחרפה ולהכותה דאפי' מתחת בעלה כופין להוציא אם הוא רגיל לכך ואינו רוצה לחזור בו דלחיים נתנה ולא לצער ובהגהה מימונית סוף הלכות אישות הביא שנקרא עובר על דת מי שקבל עליו חרם שלא להכות אשתו ושלא להקניטה ועבר שהוא כלפי דידה שכופין אותו להוציא דמשמע דהקנטה והכאה לאשתו לאו מלתא זוטרתי שאם עבר על מה שנשבע שלא להכות' יוציא ואם נשבע על דבר אחר שאינו כלפי דידה לא יוצי' אם עבר אעפ"י שהוא עבריין שלא מנו רשע בכלל אותם שכופים כמו שכתוב שם ואפ"ה כשעבר על הכאתה והקנטתה יוציא שנר' שאפי' שיאמר מכאן והלאה לא אכה אפ"ה יוציא כיון שנשבע ועבר ובנ"ד שעדין אינו נשוי ומגזם עליה עביד הוא דמגזם ועביד כיון שידוע לכל כי מתחלה בחיי אחיו היה שונא אותה ועתה מגזם עליה במה שהוא נקל אצלו לעשות לה רעה אם ישאנה כי מה שאמרו עביד איניש דגזים ולא עביד היינו לאיש שירא שמא לא יוכל שאין לך אדם שאין לו שעה ועל זה יחזור בו ממה שגזם ויזם לעשות אבל באשתו הכפופה תחת ידו בביתו גזים ועביד כ"ש כשהוא ידוע שהוא שונאה כמו שכתוב בשאלה דאפי' למ"ד דמצוה יבו' קודמת הכא בנדון דידן היא ידיעה כי שלא לשם מצוה אלא לשם עבירה מיבם וכופין אותו לחלוץ ועוד שנטל קנין גמור לשלם לה כתובתה כפי מה שיצוה לו החכם הברור ביניהם ונניח ענין היבום והחליצה אם הדיין הברור יצוה לו שיפרע לה כתובת' כפי מה שיראה לו כבר פקע מן היבם כל הזכות שיהיה לו על נכסי אחיו בסך כתובתה שכבר מחל לה בקנין שנטל והיא תעשה מכתובתה מה שתרצה שאם ירצה הוא ויפייסנה שתתיבם לו ולא תרצה להכניס לו הכתובה שגבתה עתה במאמר החכם הברור הרשות בידה ואפי' שלא היו כופין אותו מן הטע' שכתבתי למעלה הי' יכולים לכוף אותו עתה שתאמ' לו או חלוץ או ייבם בלי שאתן לך שום כתובה כי כבר נתרצי' לפרוע לי כתובתי על הקדמה שתחלוץ לי והריני כאשה דעלמא שאם תרצה לישא אותי ערומה הרי טוב ואיני רוצה לתת לך שום דבר ואין לי עמך אלא זיקה של תורה אם תרצה תחלוץ או תתייבם לא יוכל להוציאה ממקו' דירתה בזמן אחיו ולא להושיבה בחצר שדרה בה צרתה. מה שכתבתי למעלה מצאתי תשובה להרשב"א ז"ל ואם הוא יבם שאינו הגון לה כגון שאינו בן דעת או מפסיד נכסיו וכיוצא בדברים אלו למראית עיני ב"ד אין כופין אות' להתיבם כדאמרינן מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנ' לא תחסום וה"ה ליבם כההיא דאתית לקמיה דר' חייא אמר לה ברתי וכו' אמר ליה אין ממונא הוא דחזי לה ובעי לאפסודי ואטעי' ר' חייא ואמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך וכו' ומיהו כתבו רבותינו המפרשים ז"ל שאעפ"י שאין חוסמין אותה ביבם שאינו הגון גם לו אין כופין ויעמדו עד שיעשו פשרה ביניהם וזו היא הסכמת כל האחרונים ע"כ לשונו ונסתייעתי מדבריו שאין כופין אותה להתייבם לשאינו בן דעת ומפסיד נכסיו וכיוצא בדברים הללו וכן שמטעין את מי שאינו הגון כמה שכתוב למעלה וגם כי כתב הסכמת כל האחרונים שגם לו אין כופים ויעמדו עד שיעשו פשרה וכו' אני אומ' כי בנדון דידן אם הוא ברור לכל מה שאומר עליה ומה שמגזים כמו שהוא למעלה כדאי הוא להיות כפוי אם סמכו ב"ד בדברים שהוא אמוד בכך שיעשה כל מה שמגזים לעשות לה וזולת זה כבר כתבתי למעלה שהיא יכולה לומר חלוץ או יבם בלי כתובה ואם לא ירצה כופים אותו על החליצה והראו לי חבירי בליקוטי תשובות שנמצא כתוב בתוכם ז"ל כתוב בתשובה יבם שנתן ליבמה כתובה משלם לפי שלא רצה ליבם וגם אין דעתה לינשא לא זכתה היבמה באותם הנכסי' אפילו הקנה לה הקנין בטעות חוזר וחוזר היבם ע"כ לשונו וסברא זו היא בלי טעמא ובלי ראיה ואם היא מגברא רבה דאית ביה טעמא וסברא אני אומ' שסובבת תשובה זו על יבום קודם חליצה וזה לא רצה לייבם ולא מפני שאינו ראוי ליבום לש"ש אלא מפני סיבה אחרת שהיה נשוי וכיוצא בזה וגם היא על זה לא רצה לינשא ולכן אם חזר היבם ואמ' שרוצה לייבם נאמר כי קניינו היה בטעות כי חשב שלא היה נאה לו לייבם לאיזו סיבה ועתה נראה לו שנאה לייבם אבל בנדון דידן שמתחילה אין הייבום עולה יפה וידוע כי אינו לש"ש ואפילו למ"ד ייבום קודם הכא חליצה קודמ' כמו שכתוב למעלה בשם הרא"ש ואם כן מה שנטל קניין על פירעון הכתובה הוא קיים ואם ירצה לייבם והיא אינה רוצה לתת לו שום דבר ממה שזכת' בכתובתה הרשות בידה והיבם אם כוונתו לש"ש או ייבם במה שתרצה היא לתת לו בכתובתה או יחלוץ לה ומצאתי להרא"ש בתשובות סי' י"א על ראובן שמת בלא זרע ונפלה קטט' עד שלבסוף נתפשר שנתנה לייבם הגדול סכום ומחל לה כל תביעו' ודין ונסתלק מממון אחיו לגמרי וע"מ כן יחלוץ לה תוך זמן פלוני ונשבע על זו שבועה בתורה ושוב נתחרט וכו' תשובה יראה שעל הממון אין להם עוד טענת כי נסתלק הייבם הגדול ומחל הכל חלקו וחלקו אחיו בהרשאת אחיו וחיי' לקיים שבועתו לחלוץ לה וכו' דלא מיקרי נשבע לבטל את המצוה וכו' וגם כי רגלים לדבר שבשביל הממון וכו' ע"כ לשונו הרי שהתנאי שעשו בממון קיים ולא יוכל לומר אני חוזר בי וקנין בטעות היה.

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה