מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קלח
שאלה מי זה בא מאדום זה ספר כריתו' עמכם אשר שלחתם זה אומר בכה וזה אומר בכה זה יאמר לה' אני נכתב ונחתם ברצון בדבר ה' וזה יקרא בשם יעקב כי כל אח עקב יעקב במודעות ואונסין וזה יכתוב ידו לה' עוזרים בשם ה' וזה בשם ישראל יכנה כי לא יעקב יאמר שמו כי אם ישראל: מי חכם ויבן טענות אלה נבון וידע החכם כי כל העדה כלם קדושים וישרים דרכיה' ולכן נחכה לה' שיחננו ונוציא לאו' משפט גט זה ומעשהו וראיתי כי ממחלוקת הכשר ופיסול גט זה נמשכו בו כמה מחלוקו' בענין הדין ביניהם ענין ברירת הדיינים ומקו' ברירתם וההזמנ' שעשו לשם בחרמי' ונידוי שעל המגר' ושעל הב' חכמי' מתקנת חרם ר"ת ז"ל אי חלו או לא אשר כת חכמים מגידים היות כדין כל מה שעשו מסדרי הגט וכת אחרת כחדו מאבות רוב הפוסקים אשר הם מביאים ראיה מהם ואומ' אין משם ראיה ומחזיקי' סברות הפוסלים את הגט ואחר שהכל סובב על מחלוקת הכשר הגט או פסול. נבר' ענין זה אשר הוא תל שהכל פונים בו ואח"כ אם יצטרך נדבר בקצור בשאר הענינים וראינו סידור נתינת הגט וביטול המודעות שלם ונכון לדעת כל הפוסקים ז"ל ומה שאנחנו נוהגים פה לסדר בנתינת ג"ט א' פה בשני שטות סדרו החכמים מסדרי גט זה בכמה דפים מדפוס כדי לברר וללבן ביטול המודעו' על פיו ורצונו ובחתימתו וחתימת עדים ובגילוי דעתו מלבד דיבורו המור' על עצם כוונתו ודעתו שהיה נתינת הגט מרצונו בלי שום אונס כפי המורה ממעשיו שרצה לקבל מעות ליתן את הגט ודיבורו מסכים לדעתו וכוונתו בביטול המודעות ופיסול העדים כדעת הרשב"א ז"ל ומה להם לעשות יותר ולא עשו והרי כתבו ג"כ עדויות על גילוי דעת המגרש שנכספ' וגם כלתה נפשו לכסף וברר אנשים אשר כנפשו וגלה להם כי לא היה חפץ בבת הרופא אלא בכסף שבביתו ובזה נתבטלו כל המודעות אפילו שהיו נעשות קודם כתקנן והלכתן ואין קושי' לזה ממה שכתבו קצת החכמי' המורי' לעזרת הרב ה"ר משה רופא ממה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת תפ"ב וכל זה במי שלא ידענו שהוא אנוס אבל מי שידענו שהו' אנוס חליצתו פסולה ואעפ"י שבט' המודעו' והמודעא כאלו אינה כיון שבטלה האונס במקומו עומד ע"כ ובנ"ד האונס נסתלק בגילוי דעתו באמיתות שהיה מגרש ברצונו ושלא היה חפץ בה כי אם במעות והמודע' נסתלקה בביטולה שביטל ופסל העדים המעידים נגד קיום הגט וכמו שכתוב בדפוס מעשה הגירושין דף ו' ביטול המודעו' ופסול העדים בארוכה וקיום ב"ד על העדיות וכיון שפוסל העדים הוא גומר בלבו ומבטל כל מודעות שאינו מצוי לקלקלה בידי שמי' וכמו שכתב בשם הרשב"א ז"ל ונניח כל חלקי הסותר בענין האונסין ד' חלוקו' בדין וד' שלא כדין א' אנסוהו כדין לגר' ולא מסר מודע' וגירש הגט כשר ב' אנסוהו כדין ומסר מודע' פסול ג' אנסוהו כדין ומסר מודע' ובטלה באונס כשר ד' אנסוהו כדין ומסר מודע' ובטלה בלי אונ' כ"ש דכשר ד' כו' שלא כדין א' אנסוהו שלא כדין ולא מסר מודעא פסול ב' שלא כדין ומסר מודעא בטל ג' אנסוהו שלא כדין ומסר מודע' ובטלה באונס פסול ד' אנסוהו שלא כדין ומסר מודעא ובטלה בלי אונס כ"ש דפסול: וכן במסירת מודעא ד' חלוקות א' מסר מודעא וגירש בלי ביטול בטל ב' מסר מודעא וגירש בביטול כרצונו כשר ג' מסר מודעא וגירש בביטול באונס שלא כדין פסול ד' מסר מודעא וגירש בביטול באונס כדין כשר. עוד יש ב' חלוקות באונס והן אנסוהו כדין או אנסוהו שלא כדין לגרש ונסתלק האונס וגירש כשר והחלוקה הישרה למגרש הוא שלא נאנס ולא מסר מודעא וגירש כרצונו ומעתה נברר האונסין והמודעות שאירעו בנדון שאלה זו גם כי קשה הוא לבררם מפי כתבים אפי' שבאו דרך ארוכה בשני חיבורים שחבר כל א' מכתות החכמים המתירים והאוסרים ספר בפני עצמו והדפיסו בענין הצעת המעש' שהיה ומעש' הגירושין עם העדויות וביטול המודעות ומפלת המגרש שהכריזו עליו וצעקת הרועים רועי ישראל בכתבים אשר כתבו כת המתירי' לאוסרי' בפרט ששה רבני ישיבת מנטוו' והאוסרי' להם וקול ענו' גבורה אשר חבר הרב ה"ר ברוך חזקיהו נר"ו להשמיע ולהורות כשרות הגט בלי שום אונס כלל וכן האוסרים האריכו בספרם ג"כ בהמשכות הדברי' שהוצעו לפניהם ועל ידם והסכמת קהלה לסייעה וכותבים כתב כולל לכל קהלות הקדש שיהיו בעזרם לסייעם על הדין והאמת לפי דעת' ויצאו יותר מעשרה שליטים חכמי' אשר בעיירות להיות מעירם לעזור לכת האוסרי' וקצתם חזרו בהם אח"כ ומה שיצא מכלל פסק הרב ה"ר משה פרווינצא' נר"ו וחברו הרב ה"ר פנחס נר"ו האוסרי' שנתנו יד למגר' למודעותיו ועמודי התווך אשר זיווג הבית הנפרד בגט זה נכון וסמוך עליהם הם הרב המופלג בחכמה ושנים ה"ר ברוך חזקיטו נר"ו להכשיר הגט והרב הלוח' במלחמת' של תורה בשערים נודע שמו ה"ר משה פרווינצאל נר"ו לפסול הגט ומה שעולה בהכשר סדר נתינת כהלכתו בא בדרך ארוכה וברורה בספר המכשירי' ומה שבא בפיסול הגט לא נתבררו עדין בספר הפוסלים את הגט כי אם שכתבו שהיו ביד המגרש מודעות מספיקות לדעתם לפיסול הגט ושיראו אותם בהזדמן יחד החכמים במקום מיוחד אשר בזה נפל אש המחלוקת ביניהם ולא נודע איה מקום כבוד החכמים וב"ד היפה יהיה קבוע ועל זה גזרו על הרב נר"ו ה"ר משה יצ"ו וחברו ה"ר פנח' שיבטלו דבריה' ויראו המודעות והם השיבו ונתנו טעם לדבריה' איך ולמה לא קיימו גזרתם וכתבו על זה לכל הקהלות ובאו להם פסקים מרבנים ידועים רוב משא ומתן שלהם בהיותם נותנים טוב טעם ודעת לרב ה"ר משה וחברו שלא היו מחוייבים לקיים מה שנגזר עליהם והם פסקי הרב ה"ר יצחק מלאטש נר"ו אשר פסקו סובב על שלא היו נלכדים שני הרבנים האלה בחרם ר"ת שלא להוציא לעז על הגט ועל ברירת הדיינים ועל מה שבטלו הב' רבנים החרם שהטילו הרבנים המכשירי' על המגרש על הוצאת הלעז על הגט במודעות ועל מה שגזרו על ב' הרבנים שיחזרו בהם ממה שכתבו או יודיעו מה שראו בפיסול הגט על כל סעיפים אלו סייע הרב מלאטש את ב' הרבני' ובאו אחריו לקיים דבריו בחתימתם כמה"ר שמואל מפיסא וכמה"ר יצחק צרפתי וכמה"ר יצחק ממונצולינו ואחרי אלו בא פסק ארוך מהחכם ה"ר יוסף אמיגו יצ"ו בסיוע הב' רבנים הנז' על כל הדברים הנז' וגם על דבר פיסול הגט כתב כי ראה המודעו' וכתב שצריך לברר וללבן הדברי' כי אם יתברר טענת האונס הגט יהיה בטל והחכם ה"ר יהודה אדרוטיאל יצ"ו כתב ג"כ לקיים דברי החכ' ה"ר יוסף יצ"ו בענין פסול הגט על המודעות ופסק כמה"ר מיכאל קודוטו יצ"ו על כי לא היה בזה הוצאת לעז על הגט ושגזרת הרבנים לא חלה על הב' הרבני' ופסק כמה"ר משה פינצי מאריו יצ"ו ג"כ מוכיח כי לא יקרא זה הוצאת לעז ושלא נלכדו בשום גזרה ופסק כמה"ר משה חזקיה הלוי י"צו ג"כ מסכים ומביא ראיות לכל זה ופסק כמה"ר אהרן פינצי מארייו יצ"ו ג"כ שאין בזה משום מוציא לעז ופסק כמה"ר יצחק פינצי יצ"ו סובר ג"כ כל זה ואין גם א' מכל אלו הרבנים שיכתוב בפיסול הגט וקיום המודעו' רק החכם ה"ר יוסף אמיגו אשר כ' אם יתברר האונס (כנ"ל) וכן חברו החכם כה"ר יהודה אדרוטיאל יצ"ו ומדבריהם אין ראיה עד שיתברר האונס רק הרב כמה"ר יוסף טריוויש יצ"ו הוא שהאריך בפיסול הגט והזכיר האונסים והמודעו' וגזר אומר שהגט בטל ועל זה סלק מעל ב' הרבני' תלונות וגזרות הרבנים האחרים אבל מהרב פרובינצאל יצ"ו וחביריו אשר הם עמודי הוראת איסור בגט עדין לא מצינו ראינו ראייתם ולא עניני המודעות איך היו כי תלו הוראתם בהתוועד החכמים ולא רצו לגלות טעמם ולא האריכו למעניתם בכל מה שכתוב בספר' כי אם בבריר' הדייני' ודרישה וחקירה אשר נפלה מחלוק' ביניהם כמבואר בכתבם אמנם הר' המופלג ה"ר ברוך יצ"ו האריך ובאר וברר אופן סדר נתינת הגט בהכשר וסילוק האונסים והמודעו' גם על המודעות והאונסי' אשר כתבו הב' רבנים אשר פי' אותם הרב פרובינצאל שהיו ג' אונסים גם כי לא ראה טופס המודעות כתב והאריך בביטולם. ועל זה כדי שנוכל להוכיח ולהכריע ביניהם בענין הכשר הגט ופיסולו נראה במה שכתב הרב מטריוויש יצ"ו בביטול הגט ומה שכתב הרב החזק כמה"ר ברוך יצ"ו בהכשרו אי זה יכשר א' מן האונסים אשר כתב הרב מטריוויש אשר מחמתו כתב שהגט בטל הוא שכתב שחמיו בא עליו בעקיפים שהיה כובש שטר פסיקתא שביניהם שנתחייב לזונו כמה זמן ושכפר בתיבותיו ובגדיו וספריו וכיס מעות שבידו כדי לכופו שיבוא לידי מדה זו לגרש והביא ההיא דפרק איזהו נשך דההוא שמשכן לחבריה וכבש שטריה דהוה אונס והביא נמי אם זה לא היה מודה לחמיו לגרש היה כופר וגוזל הכל והבי' מהרמב"ם ז"ל שכתב פ"י מהלכות מכירה א' האונס את חבירו כשהכהו וכו' עד שמכ' או שהפחידו וכו' הרי זה אונס ובפ"ב מהלכו' גירושין כתב שאנוס הוא שנדחק ונלחץ לעשות דבר שאינו מחויי' וכו' והביא מפ' המדיר ומפ' הבא על יבמתו בההיא דאין מעשין אלא לפסולות ונשא אשה ולא ילדה י' שנים שיוציא ויתן כתובה וכו' וזה לא היה בו שום עביר' שיכופ' אות' לגר' וכל זה מפ' המדי' ופ' הבא על יבמתו (וזה) לא הי' לו שייכו' בענין אונ' ממון זה וגם הראיו' לאונ' ממון שהוא מביא אין מי שיכחיש כי אונס ממון לגרש הוי אונס אבל יש לחלק באונס הממון שאונסים אותו ומוציאי' ממנו ממון שלא כדין אם לא יגרש או ממון שהיה לו ביד אחרים ולא יתנו לו אם לא יגרש וכמו שחילק הרב החזק על אונס זה שכתב שחמיו היה מוחזק במטלטליו וספריו קודם על מה שהיה חייב לו קודם שתבוא סיבת נתינת הגט ולא החזיק בם על נתינת הגט והביא מתשובת הרשב"ץ ז"ל שכתב כשאנסוהו אחרי' אפי' שלא כדין בגוף או בממון ואומר' לו בפי' שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש לפלוני' אפי' שלא היה דינו לגרש שאין זה בכלל אונסי' וה"נ יכול חמיו לומר לו שלא יסלק האונס במה שהוא מחזיק בממונו עד שיגרש בתו וגם כי מסר מודעא הרי בטלה והרי הוא כאלו לא מסרה עוד כתב כי מה שחמיו מחזיק בשל חתנו אינו אונס כיון שהוא כדין שהרי חייב לו מה שהלוה לו עוד (כתב) שאפי' היה אונס גמור מה לו לארוס' ולצר' זאת יכולה לומר לו כנוס ולך עמו בדין או פטור ע"כ ואני חפשתי על לשון זה של הרשב"ץ בקיצור תשובותיו אשר קצרתים זה כמה שנים עם קיצור תשובות הריב"ש ז"ל קודם שנדפסו ומצאתי הלשון כך יש אונס אחר ולא מצינו דומה לו בגמרא והוא שאנסו את אחרים כדין או שלא כדין בגופם או בממונם ואו' להם בפי' שלא יסלקו אונס זה מעליהם עד שיגרש פלו' אשתו אפי' לא היה דינו של אותו פלו' לגרש אין זה בכלל אונס אפי' הוציאו להריג' (את) בנו שרחמיו עליו אם לא יגרש אשתו והוציאה להציל בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין עישוי אלא בגופו של מגרש עור בעד עור וכו' ע"כ קיצור לשון הר"ש ז"ל מכתיבת ידי אשר קצרתיו מתשובותי' שהיו פה ביד בעל תורה א' שהיו קרוב למאתים תשובות באותו הספר ואח"כ מצאתי יותר וחברתי עמהם וזאת התשובה היא הראשונה והיותר ארוכה מכל תשובותיו ולפי לשון זה אין ראיה מכאן למה שרצה הרב החזק יצ"ו כי משמעו' לשון זה הוא כי ראובן ד"מ קרוב או מודע לאשה א' אנס את שמעון קרוב לוי המגרש או אהובו בגופו או בממונו כדין או שלא כדין ואמר לו בפי' לא אסלק אונס זה מעליך עד שיגרש לוי קרובך או אהובך את אשתו שאפי' לא היה כדין שיגרש אותו פלו' את אשתו אין זה בכלל אונס אפי' הוציאו להריג' בנו וכו' והיא סברא נכונה כי אונס אחרים לא מיקרי אונס לגבי דידיה כי יש כמה אנשים אינם מקפידים ולא מצטערים על צער קרוביהם ואינם רוצים להפסיד ממון עליהם ולא לבטל רצונם מפניהם והרוצים מרצונם הם עושים וזה שגירש אשתו להציל את קרובו או אפי' בנו מדעתו ורצונו עשה ואין הגט מעושה כלל וא"כ אין מכאן ראיה לומר שהאונס שעושה חמיו לחתנו בממונו שאינו קרוי אונס שהרי מגיע האונס לממון המגרש ואינו דומה למה שכתב הר"ש ז"ל שהאונס הוא לאחרים ובחנם כתב הרב החזק יצ"ו וחזר הדין למקומו שיכול חמיו לומר לו בפי' שלא יסלק את האונס ממה שמחזיק של חתנו עד שיגרש את בתו כי אין מכאן ראיה כלל וגם אין הסברא נותנת שלא יקרא אונס מה שאונס חמיו את חתנו במקום בתו וגם כי הרב הנז' נתלה באילן גדול לשון זה שמצא בספר הרב כמה"ר יוסף קארו יצ"ו סי' קל"ד בשם הר"ש ז"ל ואינו כתוב שם שאנסו את אחרים אלא שאנסו אחרים כדין או שלא כדין וכו' שלכאורה נראה שאחרי' אנסו אותו ויקרא לחמיו אחרים והוא הוא האנוס ואינו כן כי מסגנון כל הלשון נשמע בפי' שהאונס לאחרים שהרי כתוב באותו הלשון שם סימן קל"ד ואו' בפי' שאונס זה לא יסלקהו עד שיגרש פלו' אפי' אותו פלו' לא היה דינו לגרש וכו' הרי נראה בפי' מלשון זה שהאונס הוא על אחרי' שכותב שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פלו' שהיה לו לומר אלא שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש למה הזכיר פלו' הרי הוא הוא האנוס וכתב אח"כ אפי' אותו פלו' לא היה דינו לגר' נר' שזה פלו' שלא היה דינו לגר' אינו אותו שאונסי' אותו וכמו שכתב מיד אפי' הוציאו בנו להריגה וכו' הרי שהאונס אינו עליו אלא על בנו אלא שבספרים דלגו תיבת את ובזה החליפו הכוונ' ואפי' בלא מלת את נשמע ומובן מכל הלשון שהאונס הוא לאחרים כמו שכתבתי ועוד שכתוב שאנסו אחרים ר"ל שאנסו לאחרים או את אחרים שאם הי' חוזר האונס לו היה כותב שאנסוהו אחרים כמו שהעתיק הרב החזק נר"ו אבל הלשון בסימן קל"ד הוא שאנסו אחרים סוף השטה דף ק"ע ונרא' שם באותו נדון שהאונס היה לאביו שלא הרשו אותו לצאת מאותו מקום כמו שהביא שם ובתחלת התשוב' כתב נראה ברור מה שעכבו האב מלצאת מן העיר אינו כפיה לגבי הבן חדא שאפי' היו חובטין האב עד שיגרש בנו לא מקרי עישוי כו' ונתבא' כי אין מכאן ראיה למה שהביא כי הבנת הלשון אינה אלא על אונס אחרים וזו היתה כשגגה היוצאת מלפני השליט והחזק כי כל אונס שאונסי' אחרים לבעל עד שיגרש וכ"ש אביה חשוב כאלו היא עצמה היתה אונסה אותו כי היא היא האונסת מדעתה ומכחה כי לא נקבה תסובב גבר ותכריחהו לגרש כי אם על ידי אחרים אביה וקרוביה ורעיה אשר לא יבגדו בה. כתב עוד הרב החזק שנית שמה שחמיו החזיק בשל חתנו אינו אונס כלל כי הוא מחזיק בו כדין וכו' וא"כ מה אונס ממון יש כאן שלישית שאף אם נאמר שהוא אונס מה לה לארוסה ולצרה זו וכו' ואני אומר שהוא אונס מה שמחזיק משל חתנו כדי שיגרש כמו שכתבנו כי זה האונס הוא נחשב כאלו היא עושה אותו ומאת הארוס' היא הצרה ואונס זה ואיך תצא ותאמ' לו עת' כנוס לך ולך עמוד בדי' על הנדונייא או על הפקדון או חוב אם הוא מחזיק בשלו מדעת' כדי שיגרש ומה שהיא אומרת לך כנוס הוא מן השפה ולחוץ שאם היתה רצונה להנשא עמו גם אביה לא היה מחזיק בשלו אבל לפי האמת אם היא היתה אומרת מרצונה אז בוא כנוס אם תרצה ותעמוד אחר כך לדין והוא לא היה רוצה לכנוס אלא לגרש כדי ליקח מה שיש לו ביד אביה לא היה בכאן שום אונס כיון שהיה יכול לכנוס וכל שלא אמרה כך והוא היה מעכב את שלו עד שגירש נראה דהוי אונס. ונראה לי כי אפי' שיהיה ענין עיכוב ממון זה וכתב החוב אונס לא בשביל זה נתבטל הגט כלל כי קודם שנעשה הקומפרומיסו שהוא מה שעשה בשביל האונס לפי דבריו כבר נסתלק האונס של הממון כפי מה שבא בסיפור המעשה דף ה' שכתוב שם שבא לויניציי' ב"ט לחדש אלול השכ"ה מרצונו הטוב ואח"כ הלך לעש"ג וקבל בטחון למען לא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו ולמען לא יוכל לכפור לו ג"כ הבטחון מסר זה חמיו במשפט הפיוגי וכו' אח"כ י"א לאלול תבע חמיו בדין ישראל ע"מ שיברור דיינים עמו ובררו שניהם לפלו' ופלו' בקנין ושבועה ויהי בערב סתר את הקומפרומיסו ולמחרת יום זה יום ו' כ' לאלול שכ"ה לקח ב' מבוררים מאוהביו עם החכם הר' יהודה בן הרב ז"ל ויעש הקומפרומיסו מכתיב' ידו ובאותו יום עצמו גזרו שיתנו לו ק"ן סקודי ושיגרש ואחרי י"ח יום שהוא ח' לתשרי השכ"ו גירש אותה בגט כשר. הרי שעברו כמה ימים מיום שקבל בטחון שלא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו ובי"ט אלול עמד בדין וסתר זה הקומפרומיסו הראשון ובזה כבר נודע לכל כי לא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו וגם כשעמד בדין לפני ב"ד זה הראשון הוא ידוע שנודע לב"ד תביעתו בגדיו ומטלטליו וספריו וא"כ כבר היה בטוח שלא יוכל להכחיש חמיו כל מה שהיה לו ביד חמיו וגם לא היה יכול לתבוע החוב וכבר ידוע ומפורסם היה מקודם בכל העיר כי היו מטלטליו וספריו ביד חמיו כ"ש לדיינים ולאנשים שהי' מפשרים ביניהם ונסתל' כבר מאונס זה שכתב הרב מטריוויש באונס ממון זה שחמיו בא עליו בעקיפים וכו' וכשהניח אצלו תיבותיו וכו' ובכל היה כופר כדי לכופו שיבוא לידי מדה זו מהגירוש' גם הרב החזק נר"י כתב באונס זה שאו' שנאנס ליכנס בקומפרומיסו וליתן את הגט כדי להוציא את שלו מיד חמיו ממטלטליו וכו' והכתוב מק"ן סקודי ואני אומ' שהרי קודם נתן [נודע] (לו) לכל כי כל אשר לו ביד חמיו ויוכל להוציאו מידו בעמדם לדין בד"י ובדא"ה ועדיין הקומפרומיסו שכתב הוא מכתובת ידו בט', אלול לא נעשה ומי הכניסו ליכנס בעובי קור' הקאמפרימסו אם לא שלבו מלאו לעשו' כך להתרצו' ברצי כסף ולגרש כי ביום עשות קאמפרימיסו לא היה לו שום הכרח לעשותו כי לא היה ירא משום הכחש' שכבר נודע לכל וגם לא נאמר שהיה הרופא אלם ושלא היה יכול להוצי' את שלו מידיו כי הדבר גלוי וידוע דלזו אינו מועיל שום אלמות כ"ש בויניצייא שהיא עיר אשר יש בה דין ומשפט בד"י ובדא"ה ולא יוכל שום אדם אלם לעכב של אחרים בידו שלא כדין וא"כ אינו דומה אונס זה לאונס ההוא פרדסא דפ' איזהו נשך דהתם השוכר היה כובש השטר של המשכנתא והיה בא עליו מדין חזקת ג' שנים הידועה לכל והיה יכול לישאר עם כל הפרדס ולכן היה אונס שהוא כפר בב"ד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכיר' אבל בנ"ד קודם שנעש' הקומפרומיסו כבר נסתלק האונס שכבר היה ידוע כי כל אשר לו ביד חמיו ולא היה בידו עוד להכחיש לו כמו שנז' ואם לא היה רוצה ליכנס בחיוב הקומפרומיסו לא היה לו הכרח לזה אלא שעשה מרצונו כמו שהארכתי ואיני יודע למה הרב החזק לא נתחזק בטענה זו לסלק האונס ולא היה מכניס עצמו בקופא דמחטא כי מהרב טרוויש אין לתמוה כ"כ כי לא נתברר לו סיפור המעשה כמו שהוא ברור כאן במעשה הסיפור שבא פה בדפוס כי לפי הנר' שם היו מעלימים הרבנים החולקים אלו מאלו הענינים כדי שלא יתחכמו להשיב זה על זה מה שאינו נכון לעשות לעוסקים בתורה לשמה ולדנים דין אמת לאמתו ועלה בידינו כי אונס זה של ממון נסתלק כבר והגט היה קיים: ובאונס השני כתב הרב מטרוויש נר"ו דשדא עילוה גודא מהערכאות ומחמת הדוחק והלחץ שהיו לוחצין אותו לפרוע לחמיו ש"ח שכבר היה פרוע מק"ן סקודי הניע עצמו לגרש ובכתיבת יד בן הרב הלוח' נר"ו כתב בפי' מה שהביא הרב החזק דף ל"א האונסים אשר בגללם נרא' למעלת הגאון א"א ישרו שהגט בטל הם אונ' החרמים אונס מממון שלא היה יכול לקבל תיבות ספריו ומטלטליו וכו' עד אחר נתינת הגט אונס הגוף בסבת לחיצת הערכאות או בצוילו או בקרמינאלו או זה וזה כנראה הכל באר היטב במודעות אשר ביד הארוס הן נגד הקומפרומיסו והן נגד הגט מצורף לאשר היה מחזיק עליו הכתוב פרוע מק"נ סקודי והאונס שעש' לו בהחזיק או בלקיחת מאצל חותנתו השטר תנאים של השידוכין והאירוסין שהיה ביניהם כנר' הכל מתוך הכתבים וראיות הארוס א' לא' למצו' חשבון עכ"ל ועל אונס זה כתב (הרב) החזק נר"ו כי לא היה ולא נברא לומר שנאנס גופו מהמגרש ובשביל נתינת הגט ואם אמת הוא שחמיו הוציא עליו סווינציו"ן כדי לתפשו בשביל הכתוב מהק"נ סקודי הרי לא עלה בידו וכו' כי המגר' היה בטוח ולא היה ירא מחמיו כי היה לו על מה להסמך מכתיבות של פקידות שהיה לו מהדוכוס יר"ה מפיורינצה לתומכו ולסעדו בצל קורת רוח טפסרי יועצי ויניצייא כו' עכ"ל ובמעשה הגירושין דף ה' כתוב כי הוא הלך בערכאות ש"ג וקבל בטחון למען לא יוכל חמיו לגבות הק"נ סקודי ממנו ושמסר את חמיו בעש"ג המשפט הפיייויגי אשר המסירות ההן אינן נגלות אל הנמסר וכו' גם בהצעת המעשה בדף ב' כתוב שבא לויניצייא בט' לאלול השכ"ה עם השגת בטחון השיג מהשררה ע"י אהובו הר' יוסף ן' יקר יצ"ו ובא והלשין חמיו בעש"ג במשפט בפיוויגי ונעשה ציווי לרופא שלא יוכל לגבות ממנו חובו וכו' ועל זה הסכימו בפני ק"ק לוונטיני ובחרו להם אנשי' מזה א' ומזה א' בקנין ושבועה ובח"ח לקיי' הפסק וטרם כלו לחיוב נרתע אחור וחזר בו עד כי סתר הקומפריומסו וסרב מלעמוד לדין בפניהם ומלעמוד בדין לפני הרבנים עד אשר חשב להטיל הדבר בחיק ב' אנשים אוהביו נושאי איבה אל חמיו רק הג' היה החכ' בן הרב מפדואה ז"ל וכראות חמיו כי כלתה אליו הרעה וכי היתה ידו על התחתונה הטיל גם הוא הפרשותיו בחיק הג' והצעת כל המעשה זה היה ביד החכמים וחתומים על הדפוס מכתיבת יד הרב קפמאן והר' חננאל בן כמר יעקב ז"ל ושלשה ממוני ק"ק לוונטיני על כי בפניהם עבר כל מה שכתוב בהצעת המעשה ומה שלא עבר בפניהם באזנם שמעו וידעו אמיתות הדברים מתוך עדיו וחתימ' נאמנות ומקויימות וכו' הרי מכל זה נראה שלא היה לו שום אונס ע"י האומות לא בצאוילו ולא בקראמינאל אדרבא ידו היתה על העליונה על חמיו וברר ברורי' כמו שרצה וחזר וסרב בהם ובחר אחרים מדעתו ואפי' נעשה לו שום אונס קודם אח"כ הובטח שלא יוכל חמיו לתבוע ממנו הק"נ סקודי וגם היה מפורסם לכל מה שהיה לו ביד חמיו שלא היה יכול להכחיש וגם לא היה לו עוד יכולת בדוחקו ע"י הערכאו' אחר ההבטחה והכתיבו' שהיה לו מאת הדוכוס מפרורינצי"א לשרי יועצי ויניצייא באופן שאפי' היה אי זה אונס קודם כבר נסתלק קודם שיעשה הקומפרומיסו והיה חייב לקיים מה שגזרו כיון שקבל עליו מרצונו לקיים גזרתם ונתבטלו בזה כל דברי הרב מטריוויש אשר האריך באונסים והרחי' לשונו נגד כל הרבנים המורים בכשרות הגט כמו שכתב באונס הג' וכתב באופן שהאונסי' לא סרו לא כולם ולא מקצתם עד אחר נתינת הגט האמור ושכל העם מקצה היו מכירים שגירש לאנסו ואינו כמו שכתוב בהצעת המעשה ומעשה הגירושין ואליהם אנחנו שומעים כי הם נמצאו בכל מה שאירע בויניצייא והעידו על מה שראו ושמעו והרב החזק נר"ו כתב בתירוץ אונס זה אף אם הביאו חמיו בפועל בבית הסוהר לא היה בשביל נתינת הגט אלא כדי לגבות הש"ח שלו וכל זמן שאין האונס בא בשביל הגירושין אלא בשביל ד"א אינו אונס לבטל הגט כמו שכת' בכלל ה"ג בשם הרשב"ץ והכא נמי כל הפחדו' והגיזומים לא היו אלא בשביל הש"ח וכו' וזה אינו אונס לבטל הגט ע"כ ואני חוכך בטעם זה כי גם שכתב הרשב"ץ ז"ל שאם עישו אותו בדברים אחרים ולהציל את עצמו מאותו עישוי נתרצה לגרש לא הוי גט מעוש' ושפי' כן הרמב"ן ז"ל על ההיא דשמואל בירו' שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמי' נראה לי דהיינו כשכופין אותו על דבר אחר לא על כוונת גירושין והוא מעצמו כדי להנצל מאותו עונש מגרש מעצמו וכמו שכתב כן הר"ש ז"ל בלשונו מעצמו מעצמו שני פעמי' והרב החזק נר"ו עצמו בתחלת הכלל הג' כתב כשהאונס בא כדי שיעשה דבר אחר לא כדי שיגרש והוא מגרש כד להנצל מהאונ' ההוא אינו אונס ראוי לבטל את הגט והריב"ש ז"ל בסי' קכ"ז האריך בענין זה שב"ד יכולים לכוף הבעל על העונה או על מה שחייב לאשתו ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה גירש אין זה גט מעושה שהרי אין ב"ד כופין אותו על הגט כלל אלא לקיים מצות עונה וכו' והרי זה כמי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר בעד החוב הנז' ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך אנחנו נפרע בעד' ותצא ממאסר' ונתרצה וגירש אין כאן שום אונס שהרי לא היה תפוס כדי שיגרש והביא תשובת הרא"ש ז"ל שבאבן העזר שמי שידו' שרוצה ללכת ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שיגרשנה לזמן קודם שילך שנר' שכיון שאומרי' לו או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זה כפיה על הגט במוחלט אלא שכופין אותו על מה שהוא חייב מן הדין ואם יגרשנה יפטר מכל זה נראה כי הכפיה היא על דבר אח' שהם מקפידי' בו שאם היה עושה אותו דבר לא היו כופין אותו על הגט אבל כשרוצים לכפותו על הגט ולא היו חוששים לכפותו ולהקפיד עליו על שום דבר אחר שהיו יכולים לכפותו אלא כדי לכפותו אותו על הגט כופין אותו על דבר האחר שיודעים שלא יוכל לקיים ויגרש אז נראה כי הכפייה היא על הגט ממש ובאותה תשוב' של הרשב"ץ ז"ל כתוב עוד ומ"מ מוכח מהכא שכשכופין אותו לפרוע כתובתה ולפעמים מפני פרעון כתובתה הוא צריך לגרש והרי הוא כפוי ועומד בגט זה כיון שלא כפו אותו ממש לגרש אלא שכדי לפטור עצמו מאונס פרעון הכתובה נתפייס לגרש לא מיקרי גט מעושה כלל שהרי האונס בענין אחר היה והגט ברצונו נתנו שהרי לא היו כופין אותו לגרש. עכ"ל שנראה במשמעות לשון זה שהכפי' הוא על דבר אחר כמו על הכתובה שהיו רוצים שיפרע אותו ולפעמי' יקרה שלא יוכל לפרוע ועל זה מגר' כדי שיפטרו אותו מן הפרעון לא יקרא כפיה על הגט אבל אם הוא ידוע כי כשכופין אותו לפרוע אין לו או שלא ירצה לפרוע ויגרש נראה שהיא כמו כפיה ממש על הגט ממה שמדייק בלשונו ולפעמים מפני פרעון וכו' נתפייס לגרש וכו' הגט ברצונו נתנו וכו' והסברא נותנת כן שאם הוא ידוע שזה לא יוכל לקיים הדבר אחר אשר עליו כופין אותו אלא בנתינת הגט הרי הוא כאלו מתחלה כפוהו עליו וא"כ בנ"ד אם היו אונסים אותו על פרעון הק"נ סקודי והיה ידוע שהיה מגרש כדי שלא לפרוע היה אונס על הגט והוא דבר נראה שהאונס היה בא בשביל הגירושין ולא בשביל דבר אחר שהוא המעות של ש"ח ועל זה הוכרח ליכנס בחיו' הקומפרומיסו אשר על זה הוכרח לגרש והיה גט מעושה. עוד טעם אחר שהגט היה מעושה לפי דרך הרב החזק כי תביעת הש"ח לא היה בדין כי עדיין לא היה חייב לו דבר כי רוב אלו הק"ן שבש"ח היו אצלו ממה שנתן חתנו לבתו והוא לקחם ועוד כל המטלטלים ובגדים וספרים שלו היו בידו ומה שכתבו הר"ש ז"ל והריב"ש שכשאונסים אותו על דבר אחר ולא בשביל נתינת הגט והוא מגרש לפטור עצמו מן הדבר האחר דלא הוי אונס על הגט היינו שאונסים אותו על דבר אחר כדין כמו שפי' על יוציא ויתן כתובה שהדין נותן שיפרע לה וכופין אותו עליה והוא מגרש כדי להפטר מלפרוע מה שהיה דין לפרוע או כמו שכתב הריב"ש ז"ל הרי זה דומה למי שהיו נושין בו והיה תפוס ואמרו קרובי האשה אם תגרש נפרע בעדך ונתרצה וגירש אין כאן אונס כי בדין היה תפוס על מה שהיו נושים בו אבל כשתופסים אותו על דבר שהוא שלא כדין וע"י כך מגרש הוי עישוי וכמו שכתב הרשב"ץ ז"ל וז"ל ומיהו מסתברא דכשכפוהו בדין באותם דברים אחרי' כגון הכא שהדין נותן לפרוע כתובתה ובדין כפוהו בפריעתה אבל אם כפוהו שלא כדין בדבר אחר ומתוך אותה כפיה גירש אפשר דהוי גט מעושה דנקטיה לכבסיה דלישבקיה לגלימיה הוי עכ"ל וגם שכתב איפש' והניחו בצ"ע אפ"ה אזלי' לחומר' ויצטרך גט אחר גם כי הסבר' נותנ' שהוא אונס וגם לשון הגמ' יוציא ויתן כתוב' ופי' בו על דרך הנז' שיכפוהו על הכתוב' ואם יתן גט מעצמו הוי גט דמשמע בהדיא דוק' כעין כתובה שהוא דין לכפותו עליה ופריעת ב"ח מצוה אבל דבר שהוא שלא כדין כי הכא הוי אונס כמו שפי' ותשוב' הרא"ש ז"ל מוכחת כן שכתב או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זו כפיה דמשמע הא שלא כדין הוי ודאי כפיה וא"כ לפי דברי הרב החזק נרו אכתי הוי' כפיה ואין תירוץ לאונס זה כי אם מה שתרצתי על האונס הראשון כי קודם שנעש' הקומפרומיסו נסתלק אונס הגוף אם היה לו אונס הגוף כי לפי האמת לא היה אונס גוף והוא ידוע כפי מה שכתוב ומבורר למעלה שלא היה לו לחמיו שום כח ויד עוד לתפוש את חתנו על שום דבר ולא לתבוע ממנו הש"ח אדרבה חתנו היה לו יד וכח עליו כמו שכתוב למעלה ועכ"ז נתרצה בקומפרומיסו ואין כאן שום אונס והרב החזק עצמו כתב אח"כ כל אלו הדברים הם אותות ומופתים שאף אם היה לו שום אונס בעשיית הקומפרומיסו נסתלק לגמרי ונשתנה לרצון כ"ש שלא היה שם שום אונס כלל כאמו' ע"כ גם כי איפשר שלא כיון בדבריו אלו אלא כי כשעשו הקומפרומיס נסתלק' האונסים כמו שכתבתי אני וכמו שהיה לפי האמת כי באמצעות הימים שבין ט' לאלול יום בואו לויניציא עד יום כ' לאלול שנעשו ביניהם הקומפרומיסו באלו הימים קבל בטחון שלא יוכל חמיו לגבות חובו ומסר את חמיו בעש"ג וכו' וביום י"ט ברר דיינים וסירב בהם כרצונו נראה שהי' לו יד וכח יותר מחמיו וכבר נסתלק נסתר מחמתו ועכ"ז רצה להיו' נקשר בעבותו' הקומפרומיסו וכמו שמבואר כל זה בהצעת המעשה ומעש' הגירושין דף ה' וכמו שהבאתי למעלה והרב החזק נר"ו היודע כל זה אגב ריהטיה לא השגיח כי על דרך זה נסתלקו כל האונסים ולא היה צריך להכניס עצמו במה שהושג עליו ועל דבר אונס הנידויים והחרמי' שכתבו על הארו' שתוך ל' יום לכנוס או לפטו ובשביל שלא קיי' החרימוהו האריך הרב מטריוויש לשונו על הרבנים מכשירי הגט וחוץ מכבודו לא צדק בכל מה שכתב בזה נגדם בפרט בדברים של קטטות שכ' עליהם והחכם החזק נר"ו כתב כי אלו החרמות היו על שגזרו עליו הרב המאיר מפדואה וב' רבנים עמו אחר זמן הרבה שקדש והלך לו מרחוק שיבוא ויכנוס או יפטור ועבר על גזרתם ונידוהו כדין והרב הלוחם במלחמתה של תורה אמר שהיה שלא כדין מה שגזרו עליו שלא היתה יכולה לומר או כנוס או פטור עד שיתן לו אביו הנדונייא שנדר לתת לה ונמשך מזה שהחרמים של כנוס או פטור היו שלא כדין: ואני אומר כי גם שהיתה האמת אתו מה שאינו כן היינו כשבא לויניצייא ואמרה היא או כנוס או פטור ואח"כ תעמוד בדין עם אבי אבל כששלחו אליו גזרה שיבוא לכנוס או לפטור אותה משם כדין גזרו שאם ירצה לכנוס חייב לבוא פה מקום מושבה ויכניסנה ואח"כ יוליכנ' למקום שהתנו או למקום מושבו וכמו שכתב ריב"ש ז"ל באותה תשובה שהביאו וכדאי היה הרב המאיר ז"ל עם חברו שלא יזלזלו בנידוייו אחר פטירתו עם היותם כתלמידים חברים לו והיות נימוקו עמו התשובה הנז' שהוכיח כן מן התוספתא והביא פי' ר"ת ופי' אחר וא"כ החרם שגזרו עליו לא היה אלא שיבוא לכנוס או יפטרנה משם בגט ואחר שבא לויניצייא נולדו הטענות ביניהם עד שנחלקו הרבנים אם יכולה לומר לו עתה כנוס ואח"כ תעמוד לדין עם אבי או לאו ואם היה שלא כדין אם תאמר כך לא מפני זה יהיה שלא כדין מה שהכריחו אותו לבוא לויניצייא ושעל זה יהיה הגט שנתן אח"כ מעושה ואפי' לפשט דברי תשוב' מהר"ם כי בדין לא יהיה מחוייב לבוא למקום הארוסה לישא אותה לא מפני זה יהיו כופין אותו לגרשה כשבא לויניצייא ואין האונס של החרמים שיבוא לעמוד בדין שייכים לנתינת הגט כי הכפיה היתה שיבוא לכנוס או יפטור ואם היה רוצ' לפטר' משם ושלא לבוא לא היה נלכד בחרם וא"כ עיקר החרם היה שיבוא לכנוס שאי אפשר לכנוס בלא ביאה ואפי' שיהי' הדין שהיא תבוא אצלו לינש' אין כפיה זו אלא לכנוס ולא לפטו' כי לפטרה היה יכול לפטר' משם כמו שכתבתי זה אפי' שהיינו מורים שאינו בדין שיבוא הוא למקומה ולכנו' אבל לפי האמת בפרט בנ"ד לא היה שלא כדין אפי' לדעת מהר"מ ז"ל לכוף אותו שיבוא לכנוס כי אחר ג' שנים או ד' שארסה היה מוכרח שיכנו' ולא יעגן אותה יותר ואם נאמר שתלך היא אפי' מהר"ם ז"ל כתב ודאי היכא דהבעל היה בא לכוף את האש' לא היינו כופין אות' הואיל ונפק מפומיה דר"ת ז"ל וכו' כ"ש בנדון זה שהוא לא היה תובע ממנה שתבוא אצלו מפני שהיה לו דין עם אביה וגם שתבוא היא אצלו לינשא עדיין צריך ללכת הוא שם אחר אביה לעמוד עמו בדין על כל תביעותיו ופשיטא לכ"ע שהוא ילך אצלו תחילה שהתובע הולך אחר הנתב' לתבוע מה שיש לו אצלו ואם הנתבע מכחיש או שיש להם טענות אז יטענו זה על זה באיזה מקום ידונו ובמשרים נתיב א' חלק י"ג כתב אבל אם זה טוען וזה טוען או טענה ריקנית שאין שם ראי' דן בעירו ר"ל בעירו של נתב' וכיון שאין כופין אותה הואיל ונפק מפומי' דר"ת ז"ל א"כ יכופו אותו לכ"ע אחר שעברו כמה שנים ולא תתעגן יותר ומשום תקנת עגונות יודה ג"כ מהר"ם ז"ל שכופין אותו וכמו שכתב בתשובה שהביא הרב החזק נר"ו שכתוב בה אבל היכא דתלו בדעתיה לכנוס אין זה עישוי ואם רוצה לפטור יפטור ובזה יש ביד החכמים לעשות גם בזה המעשה דעת חכמים לפי דברי רבותינו שיש למקדש לבוא למקום שקדש לכנוס או לפטור ויש לכופו ברידוי ונידוי כי יש לחוש לתקנת העגונות ושלם לרבותינו שבאשכנז יחיאל בר' יעקב הלוי תנצב"ה עכ"ל ואם לא נודע לנו רב בעל תשובה זו אם הוא בר סמכא הרי הוא מסכי' לדברי הריב"ש הנודע שמו בשערים וגם נקבל האמת ממי שאמרה דאיכא בהאי תקנת עגונות וגם תשובה זו היתה קבועה בקובץ תשובו' של הרב הנז' סי' קע"ו כנראה שהיה מורה הוראות בישראל ומשיב תשובות כגדולים שבכל דור ודור ועל זה נאמ' כי אפי' מהר"מ ז"ל יודה בנדון זה דאיכא ביה תקנת עגונות וגם מהטעם שכתבתי ונחזור לענין דין כנוס או פטור ואח"כ תעמוד לדין עם אבי אם הוה כדין או לאו והרב החזק כתב כי הרב הלוח' טעה בעיונו בזה כי רצה להוליד מזאת המשנ' תולדה כוזבת ולומר אבל כשיש לאב והוא חייב מן הדין לפרוע כגון שפסק בשעת קידושין או שנשתעבד בשטר השידוכין כנהוג אז אינה יכולה לומר עוד או כנוס או פטור אלא יעמדו בדין עם האב בתחלה ואם יתן לו נדונית' שפסק יכנוס ואם לאו אינו מחויי' לכנוס כי בזה לא אמרו במשנה כנוס או פטור לפי דעתו ונמשך מזה שהחרמים של כנוס או פטור היו שלא כדין כיון שיש לו לאב מה לפרוע וחייב מן הדין לפרוע כאמור וכתב הוא שזה שבוש גמור כי אמת הוא דלא פליגי חכמים ואדמון בענין זה אלא בענין שאינו יכול החתן לקבל הנדוניא שפסק לו חמיו ואינו יכול לכופו בדין או כגון שלא קנה אעפ"י שפסק או שקנה ואין לו או שמת או הלך לארץ אחרת ולא הניח נכסים בהא פליגי חכמים ואדמון והלכה כאדמון דיכולה לומר או כנוס בלא נדונייא או פטור אבל כשיש לו לאב והוא כאן חי וקים וחייב מן הדין ויש לו כח לכופו בדין בהא לא פליגי חכמים ואדמון דאפי' חכמים מודו שאומרים לו כנוס או פטור אבל אין אומרים לו כנוס בלא נדונייא אלא כנוס ולך עמוד בדין עם האב שפסק לך ואם אביה אלם אז אומרים לו כנוס בלא נדוניא שהרי הוא כמי שאין לו ודברים פשוטים הם וכו' עכ"ל: ואני אבאר לשון פשט המשנה ומשם יתבאר אל מי מאלו הקדושים אפנה תנן הפוסק מעות לחתנו ופשט לו הרגל כמו שפירש רש"י ז"ל לשון בזיון או תלה אותי שאין לי מה ליתן או כפירוש הראב"ד ז"ל פשט לו את הרגל שמת או הלך ואין שם נכסים כלל שאם היו שם נכסים כיון דכדברים הנקנין באמירה גובין מנכסיו ע"כ כמו שהביא הר"ן ז"ל והוכרח הראב"ד ז"ל לומר דאין שם נכסים דאם יש נכסים אחר שמת או הלך למה תשב עד שתלבין ראשה לרבנן יגבו לו מנכסיו לכן כתב שאין לו נכסים ומתוך קושיא זו שהרגישו התוספות למה תשב עד שתלבין ראשה לרבנן כיון שהם דברים הנקנים באמירה כמה אתה נותן לבנך וכו' כמימרא דרב גידל הוצרך רשב"ם לחלק בדברי רב גידל דדוקא שקדשו מיד כדמשמע לשון עמדו וקדשו אבל קדש לאחר זמן ולא הזכירו התנאים לאו דברים הנקנין באמירה הן ובכה"ג דקדש לאחר זמן אמרינן הכא דתשב עד שתלבין ראשה דלא מצי תבע ליה בדינא ואפ"ה תשב עד שתלבין ראשה דיכול לומר כיון שהתנינו כך מקודם על דעת זה קדשתי ואם אין אתה רוצה לקיים התנאי הראשון שאינך חייב בדין גם אני לא אכנוס ולא אפטור ופירוש זה כתב הר"ן ז"ל אחר שהביא פירוש הראב"ד ז"ל ליישב דברי רבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראשה כתב דאיפשר נמי ליישב דברי רבנן בכה"ג דכתבו התוספות וכמו שכתב ז"ל ואיפשר דלאו בפוסק עמו בשעת קידושין מיירי דבכי הא לכ"ע יכולה לומר לו או כנוס או פטור כיון דבידו הוא לכוף אותו לפרעו אלא הכא בפוסק עמו בשעת שידוכין עסקי' ואחר זמן קדש ובה"ג לא קנה ואפ"ה אומדנ' דמוכח הוא שעל דעת תנאים הראשונים קדשה ומשום הכי לרבנן תהא יושבת עד שתלבין ראשה ואמרי' בירושלמי וכולי ע"כ הרי זה פירוש רשב"ם ממש והכל הולך למקום אחד ליישב דברי רבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראשה והתוספות לא נראה להם לחלק בדברי רב גידל כמו שחילק רשב"ם וכתבו דממשנה זו דאמרי רבנן תשב עד שתלבין ראשה אין שום ראיה לחלק בדברי רב גידל כי אעפ"י שדברי רב גידל יהיו בסתם אפילו שלא עמדו וקדשו מיד מצינן לתרוצי דברי רבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראש' כשאין לו לאב כלום או הבעל אינו רוצה לטרוח ולהביאו לדין והיינו כעין פי' הראב"ד ז"ל שמת או הלך ולא נשאר מה לפרוע: מכל אלו הפרושים נראה דכשיכול לגבות מה שחייב ויש לו מה שפסק האב כדין אז יכולה היא לומר כנוס או פטור אפי' לרבנן ומשמע דכיון דיכולה היא לומר כנוס או פטור משום דיכול לתבוע מאביה או מנכסיו בדין אינו יכול הוא לטעון לא אכנוס עד שאגבה אלא אם איפשר לגבות קודם יגבה ואם לאו תטעון היא כנוס או פטור ואח"כ תגבה דדוקא כשאינו יכול לגבות כלל הוא דאמרי רבנן תשב עד שתלבין ראשה אבל כשיכול לגבות יכולה לומר כנוס וכו' ואח"כ תגבה דאי לא תימא הכי אלא שאינה יכולה לומר כנוס או פטור קודם שיגבה ובין כך וכך תשב עד שתלבין ראשה לרבנן למה נתחבטו בכל אלו הפירושים לפרש דאיירי פלוגתא דרבנן ואדמון בשאינו יכול לגבות בדין כפי כל א' מן הפירושים דאם יכול לגבות בדין מאי טעמא דרבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראשה ליפלוג בדידיה דיכול לגבות דאיפשר להעמי' פלוגתייהו אפי' יהיה יכול לגבו' בדין אלא דלרבנן אינה יכולה לומר כנוס ואח"כ תגבה ולכך תשב עד שתלבין ולאדמון יוכל לומר לו כנוס או פטור ואח"כ תגבה ולכך תשב עד שתלבין ולאדמון יוכל לומר לו כנוס או פטור ואח"כ תגבה וכיון דלא חלקו המפרשים בזה ולא מצאו מקום לרבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראשה אלא בהני גווני דאינו יכול לגבות משום דאינו חייב בדין משמע דכל שהוא חייב בדין לפרוע אפי' שלא פרע עדיין יכולה היא לומר כנוס או פטור ואח"כ תגבה ואפי' לרבנן לכל הפירושים ולמאן דפסקי הלכה כאדמון בכל גוונא תאמר כנוס או פטור וצדק הרב החזק בענין הדין שתוכל לומר כנוס או פטור לכ"ע ואח"כ תגבה אלא שלא כיון לראיה זו שכתבתי וסמך על ראיות הסברא שמכרחת כן ותמהני עליו במה שכתב שהראב"ד ז"ל כפי מה שנמצא בפי' הר"ן ז"ל כתב ואיפשר דלאו בפוסק עמו בשעת קידושין וכו' ואינו כן כי פי' הראב"ד הביא קודם שכתב והראב"ד ז"ל כתב שמת או שהלך למ"ה ואין שם נכסים כלל וכו' כמו שכתבתי למעל' פי' הראב"ד ז"ל אחר פי' רש"י ז"ל כמו שהביאו הר"ן ז"ל: ומכל זה נראה בהדיא כי טענת כנוס או פטור ואח"כ תגבה כדין היתה והחרמים היו ג"כ כדין אם היה תלוי זה בזה לסברת הרב הלוחם מה שאינו כן כי אינו תלוי זה בזה כי החרמות לא היו אלא על שיבוא לויניציא לעמוד בדין וכפי מה שכתוב למעלה וגם זה היה בדין כמו שכתוב למעלה: ועתה אחדש אני אונס אחר רביעי שלא ראיתיו מפורש בדבריהם שיהא נחש' אונס והוא בקומפרומיסו האחרון שעליו נגמר ונחתך הדין ביניהם על יד הב' ברורים והחכם בן הרב המאיר זלה"ה אשר כתוב בו מיד המגרש שקבלו הוא וחמיו עליהם בתורת חרם ושבועה חמורה דאורייתא לאשר ולקיים כל מה שיפשרו ביניהם הג' אנשים הנז' ובטלו שניהם כל המודעות שבעולם שמסרו או שימסרו וכו' ומצד חומרת קומפרומי' זה פשרו ופסקו הג' ברורים שהיו גוזרים ומסדרים אל הבחור כמ"ר שמואל שיחוייב לפטור ארוסתו בגט כשר תוך ה' ימים מאותו היום ושחמיו יתן לו ק"נ דוקטי קורינטי וכו' מיד אחר נתינת הגט ואחר שנתחייב לקיים ולכתוב לה גט כשר כמו שגזרו הם וכתב בספר מצות קטן שאם נשבע האיש ליתן הגט צריך שיתירו לו קודם שיתן שלא יהיה דומה לאונס אך ערבון יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס עכ"ל והרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבועות כתב נשבע שיגרש אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו וכו' אם תגרש את אשתך אתה מוציא לעז על בניך כו' ושמא תנשא לאחר ואי אתה יכול להחזירה וכו' ונראה דיכול לגרשה בלא התרה וכן כתב בפ' השולח על האי מתני' דמעשה בצידן וכן בתשובת הריטב"א שהביא בבית יוסף סי' קנ"ד בא"ה כתוב על איש שנשבע לגרש אשתו וגרשה קודם שיתירו לו ואח"כ היה מערער לפסול הגט מפני כך והשיב זו אינ' טענ לפסול הגט בדיעבד שלא מצינו שיהא חשוב אונס אלא כאונס שבא לו שלא מעצמו אבל שבוע' זו הוא הביא' על עצמו שהרי מרצון עצמו חייב עצמו לגרש לפי שגמר בדעתו לגרש עכ"פ ולזרוזי נפשי' ואם נתחרט אחר שבועה ואינו מגרש אלא מחמת' ה"ל לבקש צד להיות נקי משבועתו או לגלות דעתו למסור מודעא בכך ומה שכתב ה"ר פרץ שצריך שיתירו לו וכו' לפי דעתי לא כתב אלא שצריך כן לכתחלה לעשות גירושין ברורים לא שיהא פוסל הגט כזה בדיעבד וכמו שכתב שם בהלכ' ההם דברים רבים דרך חומרא ולמעשה מובחר וכן נראה מלשונו שכת' כאן כדי שלא יהא דומה לאונס הרי שלא כתב רבי' שיהא זה אונס וזה נראה ברור וכמדומה לי שכן דן הרב ז"ל וכן הסכים עכ"ל עוד כתב שם כי הרב ה"ר לוי ן' חביב ז"ל עשה מעשה במי שנדר בנזירות שמשון לגרש אשתו וגירשה בבית דינו וכתב על זה פסק ארוך והביא כמה ראיות לדבריו וכתב בסוף דבריו על ה"ר משה קאטרו ז"ל ואנהרינהו לעיינין דפ' השולח המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' א"ר יוסי מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשיך וגירשה כו' ע"כ ובתשובה לה"ר מיימון נגא"ר שהביא ג"כ בב"י סימן קל"ד שכתבו רבותי' הצרפתי' שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהיה דומה לאונס סבירא ליה דמתני' דקונ' כיון שתלה נדרו בדבר אחר שאמר כל פירות שבעולם עלי וכו' אין בזה אונס כלל כשגירש אבל בנשבע לגר"ש דומה לאונס שתלה הגט בשבועתו ובנדון זה נמי תלה גיטו בדבר אחר ואין כאן אונס וכו' עכ"ל ונדון ששאלו לו היה שקנס עצמו בק' זהובים לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גירשה בביטול מודעה הנה בשני תשובות אלו הביאו דברי הסמ"ק או הגדת רבי' פרץ ותירץ הרשב"א שלא כתב זה אלא לכתחלה דרך חומרא אבל בדיעבד הגט כשר ובתשובה האחרת נראה שעל פי הדין כתב זה כי מה שנר' מן המשנ' דקונם דלא הוי אונס הוא משום דתלה נדרו בדבר אחר אבל מה שכתב הרמב"ם ז"ל נשבע שיגרש את אשתו וכו' נראה שהוא הפך מה שכתב רבי' פרץ ואני מתרץ תירוץ אחר מלבד שני התירוצי' של שתי התשובות שלא תקשה המשנה של קונם לדבריו וגם לא דברי הרמב"ם ז"ל והוא כי השבוע' שהאדם נשבע מעצמו ומרצונו לגרש אשתו אינו נקרא אונס ואינ' צריכה התרה אבל השבועה שמשביעי' אותו אחרי' ע"י פתוי או ריצוי כדי שלא יחזור בו ממה שאומר כדי שיגרש את אשתו דומה לאונס אם לא יתירו לו והיינו מה שכתב רבי' פרץ ז"ל וכן נשמע מלשונו שכתב ואם נשבע האיש לתת הגט צריך שיתירו לו לא כתב ואיש שנשב' לתת גט לאשתו אלא לתת הגט נראה שהיו מכריחי' אותו לישבע שיתן גט כדי שלא יחזו' בו וכמו שנרא' ממה שכתב אח"כ אך ערבון יתן שנראה שרוצים להכריחו כדי שלא יחזו' בו ולכן דומה לאנוס אפי' לדברי המשנה ולדברי רבינו משה ז"ל ומצאתי סעד לחילוק זה בפי' הרב ה"ר ישעיה מטראני ז"ל על מתני' דקונם ואי קשי' אמאי פשיטא לן הכא דמותר כו' אבל זה שרצה לגרש את אשתו וקשר עצמו בנדר שלא יוכל להתחרט הרי אנו רואים שבכל לב הוא מגרשה ואינו חפץ בה כלל שהרי בזכרו בכל כחו על ידי נדר שלא יתרצה עמה הלכך שום קלקול אינו יכול לעשות עכ"ל וכן נראה מאות' תשובה של ה"ר מיימון ז"ל שכתב על אותו הנדון ששאלו ממנו שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו כפיה שכל זמן שהוא מגרש ברצונו הוא מגרש וכו' והקנס שעשה ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ולא ה"ל אונס וגבי מוציא אשתו משום ש"ר אמרי' באומר יאסרו כל פירו' כו' אם איני מגרשיך היעל' על הדע' כשגירש' שנא' שהיה אנוס בעבו' כך אין לנו לומר כן כיון שברצונו נדר כ"ש בנדון זה כו' ע"כ וגם מעש' שעשה הרב ה"ר לוי ז"ל על מי שנדר נזירות שמשון לגרש יתיישב אם מעצמו קבלו עליו וברצונו לזרז עצמו והאירו עיני כבודו המשנה של קונם שהזכירה לו החכם ה"ר משה קשטרו ז"ל שהיא מדברת ג"כ כשקבל הנדר מעצמו כמו שכתבתי שאם קבלו הנזירות על ידי אחרים לא היה מעש' רב ושמעתי על מורינו הרב הגדול כמה"ר יעקב בירב ז"ל שעשה מעשה על מי שקבל נזירות שמשון לגרש אשתו שיגרש אותה ויחזור ויכתוב לה גט שני הראשון לקיים הנזירות מפני שהיה בו חשש עישו וכבר יצא ידי חובת הנזירות והשני לשתהיה מגורשת מרצון גמור ואפשר שקבל הנזירות על ידי אחרים שחייבוהו לקבלו ולכן הוצרך ב' גיטין כמו שפירשתי ולפי זה האונס הד' שכתבתי הוא אונס או דומה לאונס שנשבע לגרש ומה שכתב רבי' פרץ ז"ל שדומה לאונס הוי השתא לכ"ע כפי מה שפירשתי שהשביעוהו אחרים והכא נמי השביעוהו אחרים. ומצאתי תשובה להרשב"ץ על אותה תשובה של ה"ר מיימון ז"ל שכתב וזה קצור לשונו שהוקשה לו מנשבע לגרש שצריך היתר דמ"ש מהאו' קונם פירו' וכו' וכתב דלא קשה כלל שהנודר מפירות אם רוצה יגרש אם רוצה לא יגרש אבל הנשבע לגרש ע"כ יש לו לגרש אם לא ימצא פתח לנדרו והרי כפוי לגרש בהורמנא דמלכא בלאו דלא יחל דברו והוי גט מעושה בישראל שלא כדין ופסול זהו דעת רבותינו הצרפתים אבל הנראה חומרא בעלמא הויא ויכול לגרש בלא היתר שבועתו ולא דמי לאונס שהרי כשנשבע לגרש דעתו הויא לגרש בגט כשר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואם גירש בא' מג' גיטין פסולין לא קיים שבועתו דלגירושין גמורים נתכוון וכיון שכך יגרש בלא היתר וגיט' כשר ממה נפשך שאם היא אונס אם כן כשנשבע לגרש נשבע על דבר שאין בידו שהרי אין בידו לגרש בגט כשר אם הוא אנוס ואין זו שבועת ביטוי וחייב מלקות ויגרש אם ירצה וגטו גט שאין זה אונס עתה שאינה שבועת ביטוי ואינו חייב לקיימה ואם אינו אונס יגרש וחייב לקיים שבועתו שהרי שבועת ביטוי היא להבא ואמר לו לגרש שיקיים שבועתו משום מצות עשה ככל היוצא מפיו יעשה כדאי' בפרק הכות' ולא הוי גט מעושה שהרי מצוה עליו לגרש והכי מוכח פ' חזקת גבי תלוה וזבין וכו' אלא מסיפא וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמא התם נמי סבר מצוה לשמוע דברי חכמים ואינו אונס וכ"ש אי מצוה דאורייתא רמיא עליה דכייפי' ליה ומכל מקום מדברי הרב ז"ל שכתב דנתינת ערבון לא הויא אונס למדנו שהמחייב עצמו בממון אם לא יגרש וגירש שאין זה אונס ואין חשש בדבר וכו' עכ"ל ולדעתו אין שום אונס ולא דמיון אונס כמי שנשבע לגרש וגירש בלא היתר בין נשבע מעצמו או השביעוהו אחרים ואני מגמגם בטעם זה דאע"ג דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולגט כשר נתכוון הרי הוא מקיים שבועתו וגט זה כשר מדאורייתא דלא הוי אונס ממש אלא דומה לאונס ונימא דלא נחית האי אספקא דרבנן כיון דמדאורייתא כשר הרי הוא מקיים שבועתו בנתינת גט זה ואכתי אגידא ביה מדרבנן דבעי גט אחר משום דראשון דמי לאונס והדרא קושיא לדוכתא דזה שנשבע לתת הגט דמי לאונס כרבותי' הצרפתים ולזה אני אומר דזה שאמרו אונס או דומה לאונס היינו כשהוא נשבע כך בפי' לתת גט לאשתו אבל כשנשבע לקיים מה שיגזרו עליו הברורים וגזרו עליו שיגרש לא דמי לאונס כיון שאינו חייב לקיים משעת השבועה אלא משעת הגזרה ולא היה יודע בשעת השבוע' שיגזרו עליו שיגרש. עוד כיון שהשבועה היתה כוללת דברים אחרים מכל ההפרשות שהיו ביניהם שיהיו חייבים לקיים מכח השבועה אינו דומה אונס נתינת הגט כיון שנשבע על דברים אחרים גם כי הוא חייב גם כן מכח השבועה לגרש דכיון דהא מלתא לא הוי אונס ממש אלא דמי לאונס משום חומרא מקלינן ביה בטעמא כל דהו.. עוד יש בנדון דידן טעם נכון שאין בשבועה זה שום דמיון אונס ולא לתא דידיה כמו שנר' מסדר המעשה שנסתלק מכל האונסים הג' הנזכרי' למעלה ועתה לא היה מוכרח בשו' דבר כי ביום א' קודם קומפרומי' זה עשה קומפרמיסו אחר ע"י החכם חייט וה"ר שמואל תלמיד וסתרו מיד כמו שכתוב בדף ה' ולא היה מי שמחה בידו ואחר כך ביום המחרת נתרצה מעצמו לקיים מה שיגזרו עליו הג' כשלא היה מי שיכריחנו על זה והיה יודע כשנשבע שאולי או ודאי יגזרו עליו שיגרש ועכ"ז נתרצה לקיים כל מה שיגזרו עליו והוא בעצמו ולשונו היתה עט סופר מהיר לכתוב הקומפרומיסו כמו שכתוב בדף ו' וכתב בידו מחמת שרצונו ברצון נפשו וכו' הן מדבר א' הממונה והן מעסק כנוס או פטור וכו' שנראה מכל הקדמה שיגזרו עליו שיגרש נתחייב בשבועה לקיים דבריהם והרי הוא כמו שנשבע מעצמו ברצונו וגם אחר השבועה והגזרה היה ברצונו לגרש לא לבד היה מדבר בפיו אלא מלבו מלא לאמר כי לא היה רצונו לישא אות' קודם הקומפרמיסו ואחריו כמו שכתוב דף ח' בעדות כ"ר יוסף ן' יקר שאמר הארוס קודם הקומפרומיסו שאמר אין אני חפץ לכנוס בשום אופן וכאשר שמע מפיו שכן היתה כונתו נכנס להיו' א' מן המבוררים נראה כי על מונח שהיו גוזרים עליו שיגרש נתחייב בקומפרומיסו ואחר שגזרו עליו מכח הקומפרומיסו שיגרש חתם הוא תחת הפסק וכתב אני שמואל הקטן יצ"ו מפירושא מרצוני הטוב מקבל עלי לקיים ככל אשר פסקו למעלה מעלת הדיינים הנ"ל כמו שכתוב בדף ו' ושם כתוב כי בכ"ב אלול שכ"ה התירו מעל הארוס כל החרמים הנ"ל י"ז גאונים וראשי ק"ק ליוואנטיני יצ"ו גם כי כל אלו החומרות לא הטילום עליו על הגירושים כי אם על שיבוא לכנוס או לפטור כמו שכתוב למעלה ועל שפקר בשליח ב"ד וכן כתוב שטר עדו' ק"ק הנז' איך הארוס תבע לפניהם את חמיו בחדש תשרי ז' בו השכ"ו שיקיים פסק ג' המבוררים הרופא וחמיו קבל עליו את הדין שהשליש את כל מה שצוו עליו ואחר יום כ"ח תשרי נתן הגט מרצונו הטוב עם ביטול מודעות לכ"ע ולהוציא מלב' כל חשש מסירת מודעא נתרצה ונתחייב על מאתים פרחים לשרר' אם ימצא לעולם שום מסיר' מודעא ושם כתוב ג"כ כתב יד המגרש שקבל הכל מיד השליש ביום ט' לתשרי הנז' ועוד כתוב שם ראיה מכתב יד המגרש כמו ב' חדשים אחר נתינת הגט איך פוטר את חמיו מכל יתר הדברים שהיו ביניהם עד היום ההוא ועוד גילוי דעת המגרש כי בכסף נכספה נפשו וגילוי דעתו שהיה רוצה לפטור ולקבל מעות וכאלף שנים בעיניו לגרש מכל זה נראה לעין כל כי מלב' לפומי' גלה כי מרצונו גירש ונסתלקו האונסין כולם ועל שלא התירו לו החרמות אלא אחר הקומפרומיסו כבר נתן טוב טעם ודעת הרב החזק שהחרמות היו כדין ולא היו על הגירושין וכמו שכתבתי אני ג"כ וגם שכבר התירום קודם נתינת הגט כמה ימים ונתבאר כי גט שנתן משה וינטורו לארוסתו תמר בת התמרי ניתן בהכשר ואין עליו שום טענת אונס או ערעור מודעות וכל המודעות שהרא' אח"כ הן בטלות כי כבר בטלם ע"פ החכמי' מסדרי הגט ולא היה לו שום אונס בנתינת הגט כי החרמות היו כדין ולא היו על נתינת הגט כמו שנז' למעלה וכשניתן הגט כבר היה מסולק מן החרמות ולא טוב עשה הרב הלוחם להראות לו פנים כשהראה לו המודעות והיה לו לשלוח אותו אצל החכמים מסדרי הגט שיראו אם היה בה' ממש שהם ידעו כפי מה שניתן הגט אם אותן המודעו' פוסלות אותו ואחרים אפי' חכמים גדולים מהם לא ידעו אם היה כדאי באותן המודעות לפסול הגט מפני שלא היו יודעים אופן נתינתו ואם המגרש לא היה רוצה ללכת שהיה ירא שלא יענישוהו ושלא יתבעו השררה המאתים פרחים ממנו היה צריך לשלוח המודעות שם אליהם או הטופס שלהן מועתק ע"י ב"ד ואם הוא הסכיל עשה על הרב א' שסמך עליו היה מוטל להלחם עמו שישלח' שם כדי שיצא לאור ענין קיום הגט או ביטולו כי גם החכמים שסדרוהו יחושו לנפשם ולא לכבודם אם היו רואים שום ממשות במודעו' נגד הגט כי לא היה להם בזה שום זלזול בגט שניתן על ידם אלא מצד המודעות שהם דבר מחוץ והיה איפשר שבטל הגט בין כתיב' לנתינה גם כי בשעת נתינה חזר לבטל מודעות ואיפשר שהיה שגלה דעתו בדיבור א' בביטול הגט אחר ביטול של שעת נתינה ולא השגיחו ולא ראו העומדי' בשעת נתינת הגט עצמו שבטל מודעו' בשעת נתינה ובאו ב' עדים מן הנמצאי' שם ואמרו כי נמצאו אצלו ולחש באזנם אח"כ שהיה מבטל את הגט ושלא הרגישו בזה מסדרי הגט ולא ראוהו שבטל סוף סוף אין לא ראינו ראיה והיה איפש' להאמין ביטול כשתהי' מבטלת נתינת הגט ומזה לא היה שום אשם על מסדרי הגט. גם בין כתיבה לנתינה לדעת הרמב"ם ז"ל פירו' שאם בטל הגט עצמו בפי' איני מגרש בו לעולם ולא מהני ביטול מודעות בשעת נתינה דדוקא אם מבטלו קודם כתיבה הוא דאית ליה תקנה בביטול מודעא שיאמר שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן לבעל גט זה הרי הן בטלי' אבל כשמבטלו אחר שנכתב אז אין לו תקנה לגרש בו ואם גירש בגט זה תצא והוולד ממזר וכמו שכתב הרב מ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל וכתב הרמב"ן והרשב"א והתוס' כתבו שחוזר לגרש בו אלא שכתבו שיש לחוש בדבר א"כ היה איפשר ביטול זה שלא נודע למסדרי הגט ולא עליהם יהיה הרעש לומר שיצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כי לא היו מחוייבים לידע מה שלא היה לפניהם ולכן היה ראוי לרב הלוחם שיודיע להם ענין המודעות שאם היו ממשות באופן שלא היה מוטל עליהם לדעת בכגון זה שכתבנו היו הם עצמם פוסלים הגט ולא היה להם שום זלזול כבוד בזה ואפי' היה באופן שהיה מוטל עליהם לתקן ולא תקנו גם בזה היו חוששים לנפשם יותר מעל כבודם והיו פוסלים הגט מה שלא היה חשש בחלוקה זו כי הם חשו לכל המודעו' וביטולם לחומר' לכ"ע כמו שכתוב בסדר נתינתם גט זה ולהם היה ראוי משפט ראיי' המודעו' שביד המגר' אם היה בהן ממשות לבטל נתינ' הגט או לאו: והרי אני קרוב לבן שבעי' שנה וניתנו על ידי גיטין הרבה יותר ממה שניתנו על יד שום חכם מחברי בני גילי ולא זכיתי לתת לב לכך לתקן ענין לביטול הגט עצמו שאין לו תקנה אפי' בביטול מודעות בשע' נתינ' כמ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל אלא שאנחנו נוהגים שלא יפרד המגרש מעם הסופ' והעדים מתחלת כתיבת הגט עד נתינתו ובזה היה. קרוב לודאי של' בטל הגט עצמו ועוד אני חושב שיהי' תקון בזה שלא ימצאו בזמן כתיב' הגט עד נתינתו כי אם המגרש והסופ' והעדי' ומסדר הגט כדי שלא יוכל המגרש, לבטל הגט בלי ידעת מסדרי הגט כי צריך שיהיה בפני שנים ולא יזדמנו. לו אז גם כי זה ביטול הוא רחוק כי אין הכל בקיאי' בדין זה שיוכל לבטל בכמו זה הענין ולבקיאי' היודעי' ומגרשים. צריך לחוש ולתקן כפי מה שכתבתי וכן אלמד לחברי הישיב' ולחכמי' הקרובים לי ונחזור לענין כי לא היה נאה ראיית המודעות שהראה אח"כ המגרש כי אם לחכמי' מסדרי הגט מניעת הראות' נותן מקום לחשוב ודאי שלא הי' בה ממשות שענין זה הוא הוצאת לעז על הגט ויהיו נתפסי' ח"ו בחר' ר"ת ז"ל גם ראיתי רוב החכמי' והרבני' שהיו בעזר' הרב הלוחם שלא עזרו בפיסול הגט אלא בענין שלא היה נלכד המגרש ברשת החר' שגזרו עליו ולא החכמי' הפוסלי' בחרם ר"ת ז"ל אלא החכ' ה"ר יוסף אמיגו הוא שכת' בפיסול הגט וגם הוא לא גזר אומ' בפיסולו אלא לכשיתבר' עניני האונסי' הכתוב' במודעות וכבר נתבאר למעל' כי נסתלקו כולם כמו שהארכתי למעל' וכת העוזרי' את רב החזק כולם כתבו להכשר הגט בטעמו ועונש החולקי' ומוציאי' דב' ט"ו חכמים מורים בחתימת' להתר בדף י"ד מלבד ששה חכמי ישיבת מנטובא כולם מחזיקים סבר' הרב החזק נר"ו והרב רויקו נר' וקצת מאות' החכמי' שעזרו אותו קודם כשלא היו נלכדי' בחרם חזרו בהם כמו הרב מלאטש והחכם ה"ר יוסף אמיגו יצ"ו והוא ברור כי לא היו צריכי' לרדת אחרי רבים כי המתירי' הם רבים כמנין הדני' דיני נפשות והאוסרי' לא עלו למנין ב"ד שלשה כי אם הב' רבני' הרב הלוחם וחברו הה"ר פנחס נר"ו וגם הם לא הודיעו עדין שום טעם פיסול בגט כי אם שראו מודעות שיש בהם כדי לפוסלו ולא רצו להראות' לא הן ולא טופסן והוא ידוע כי אין בהן ממשו' וכמו שכתבתי למעל' ולא היה ראוי לרב הלוחם וחברו להתחזק נגד רבים בלי כתיבת שום טעם ולעגן בת כהן כמה שנים כי הוא ברור שהגט כשר ולכתחל' תנשא בת כהן זה ולא יחושו לענין האוסרי' הנז' כי אינם עולים למנין ובית שמאי במקום ב"ה אינו משנה ואם עוד יוסיפו' לחלוק יהיו נידונים פה כדין ז"מ וכל חכמי ישראל ישמעו ויראו ומשנתינו תהיה שלימה נאם המבי"ט: