מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן צז
שאלה צז ראובן השיא את בנו שמעון צעיר לימים פחות מבן י"ב עם הנערה חנה קטנה פחותה מבת ח' שנים וקדשה כדת וכהלכה בהקהל עם וקריאת כתובה וז' ברכות וכניסת חופה וכתייחד עמה לילה א' ולא שינה לה וישיבת שמונת ימי חופה בדין כל חתן וכלה ואחר עבור זמן גדל שמעון והרי הוא כבן י"ד שנה ויותר והנערה כבת עשרה שנים ויותר ורצה ראובן להביא כלתו לבית שמעון בנו ויש מן החכמי' שאומרי' כי צריך לקדש פעם אחר' ולברך ז' ברכות ואחרים אומרי' כי אין צרי' ושהם ברכות לבטלה ואחרים אומרים כי לפחות צריך קידושין פעם שנית ולא ברכת אירוסין ולא ז' ברכות ואתם אמת ומשפט שלם שפטו בשעריכם: תשובה תניא ביבמות פ"י קטן שנשא אשה וכו' פטורה מן החליצה ומן היבום ועל זה כתבו כל הפוסקים אין קידושי קטן כלום דמשמע דאם קדשה ונשאה אחר אין לחוש לקידושי קטן ואפילו הוא גדולה כשקדשה קטן ופי' רש"י ז"ל פ' המדיר דכתי' כי יקח איש והאי לאו בר קיחה הוא וטעמא כדמפרש פ' חרש דקטן דאתי לכלל נישואין תקנו לזה רבנן נישואין אבל חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין וקטנה אע"ג דאתי' לכלל נישואין תקינו לה רבנן נישואין משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכיון דלא תקינו רבנן נישואין לקטן וחרש אינם כלום נר' דאין לברך ברכות אירוסין על קידושי קטן וכ"ש ברכת נישואין אפילו היא גדולה ובפ' האיש מקדש תנן אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת וכן קטן שיקדש דאם שלח סבלונות אחר שהגדיל מחמת קידושי' הראשונים שלח שהיו קידושין פסולים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ובטור א"ה סימן מ"ג כתב ולאחר שיגדיל חלין הקידושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתיחד עמה צריכה גט ואם קיימא משהגדיל כתובתה קיימת וכו' וכדתניא פ' המדיר גבי מקדש בפחות וכו' וקטן שקדש דאם בעלו קנו דכיון שהוא ידוע שאין קידושיו קדושין אפילו מדרבנן בועל לשם קידושין כשהגדיל וכמו שכתבו התוספות שם פ' המדיר וחיישינן לביאה טפי מסבלונות משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכתב הר"ן ז"ל שאם בעל משהגדיל קנה היינו לומר דקידושין גמורים הם: וקטנה שקדשוה אמה ואחיה לגדול קידושיה קידושין למיאון ומברכין ברכ' אירוסין ונישואין דתקינו לה רבנן נישואין והיינו מו' ועד עשר ואם גדלה ולא מיאנה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות אישו' והיינו מדרבנן דמדאורייתא לא גמרי קידושיה להיות' אשת איש אלא כשנבעלה אחר שהגדיל' וכמו שכתב פי"א מהלכות גירושין ובנ"ד דשניהם קטנים הא דתקינו רבנן נישואין לקטנה היינו כשנשאת לגדול אבל נשאת לקטן לא דקטן לא תקנו לו רבנן נישואי' אפילו נשא גדול' וכיון שכן קידושין שקדש קטן לקטנה אינם כלום מצד הקטן דלא תקנו לו קידושין ולא נישואין ומצד הקטנה נמי דטעמא מאי תקנו רבנן נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר דכיון דנתקדשה לגדול וקידושין תופסין בה ומדרבנן למיאון לא ינהגו בה מנהג הפקר דהיינו טעמא דתקנו לה נישואין אבל נשאת לקטן דאין קידושין קידושיו ואפילו מיאון אינה צריכה אכתי ינהגו בה מנהג הפקר וא"כ בנ"ד שהיו קטן וקטנה אין כאן קידושין כלל אפי' למיאון ומן הדין לא היו רשאים לברך לא ברכ' אירוסין ולא ז' ברכות ואפילו שהגדיל ומה שכתב בא"ה ולאחר שיגדיל חלין הקידושין היינו כשהי' גדולה אבל הכא שעדיין היא קטנה אפילו היה מקדש אותה עכשיו לא היו חלין הקידושין אלא מדרבנן למיאון וכל שלא חלו קידושין אין כאן קידושין כלל דקידושין ראשונ' לא חלו אפי' למיאון כיון ששניהם היו קטנים כדא' וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאסור להשיא את הקטן משום בעיל' זנו' וכ"ש הכא שהיא קטנה ג"כ ועל דרך זה יצטרך עתה קידושין וז' ברכות ועדיין תוכל למאן עד שתגדול אבל הרא"ש ז"ל כתב פ' האיש מקדש דקטן שהשיאו אביו דלא חשיב כאלו היא בזנות אצלו אפי' היא גדולה ובת עונשין דאע"ג דלא תקנו ליה רבנן נישואין מדתנן פ' האשה רבה בן תשע שנים ויום א' שנשא אשה ומת אשתו פטור' כו' וכמו שהבאתי למעלה והיינו טעמא דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין כאן בעילת זנות משמע דפליג אמאי דכתב הרשב"א ז"ל שאסור להשיא את הקטן משום בעילת זנות ונ"ד עדיף טפי שהיא קטנה ג"כ ואינה בת עונשים דלית לגבה איסור דבעילת זנות והשתא לפי זה נוכל לומר דהא דתנן דנישואי קטן פטורה מן החליצה ומן היבום דמשמע דקידושין לא חשיבי מידי היינו כשמת כשהוא קטן פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם גדל עמה יחולו הקידושין למפרע אע"ג דבשעת נתינת קידושין לא הוי מידי ואם היא עדיין קטנה כשהגדיל הוא יחולו הקידושין למפרע להצריכה מיאון וכשתגדיל עמו יהיו קידושין גמורים להצריכה גט מדרבנן ואם בא עליה משגדלה היא נשואה מדאורייתא כמו יתומה קטנה שנשאת שיכולה למאן ואם לא מיאנה וגדלה הויא אשת איש מדרבנן וצריכה גט ואם בעלה הויא א"א מדאורייתא על הקידושין הראשונים ואינו צריך קידושים אחרים ולא ברכות והכא נמי כשגדל הוא הוו קידושין למיאון וכשתגדל היא יהיו קידושין מדרבנן וכשיבעול הויא מקודשת מדאוריית' ועל דרך זה לא יצטרך עוד לא קידושין ולא שבעה ברכות כי הקידושין והברכות חלין למפרע והברכות הן ערוכות ושמורות עד עת בוא הכלה לבית חמיה ועליהם תבוא ברכת טוב ויזכו לבנים זכרים אמן נאם המבי"ט: