מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן צה
שאלה ראובן לוה משמעון וכתב לו אחריות פרחים דקנאי ודאקני ואח"כ לוה מלוי ונתחייב לעשות לו מלאכת האריגה ושלא יעשה לשום אדם כי אם לו וינכה לו שכר המלאכה מחובו לבד מה שיצטרך לו למזונו' ונשבע על ככה ושמעון הוליך את ראובן לדין שיפרע לו חובו ולא נמצא לו במה לפרוע וסדרו לו ב"ד שיפרע לו סך ידוע בכל שבוע ממה שירויח ובא לוי ליקח מראובן הבגד שארג לו ושמעון הוא מעכב עליו עד שיפרעו לו הסך הידוע בכל שבוע יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה הדין עם לוי דאע"ג דכתב דאקני לראובן הרי כתבו המפרשים ז"ל שיוכל לחזור בו עדיין כל שלא קנ' והכא אין לך חזרה גדולה מזו שנתחייב ללוי לעשות לו מלאכת אריגה על מה שחייב לו: ועוד מכח השבועה שנשבע ללוי חייב אפילו שלא היה מלאכה שלו אלא שנשבע ללוי שיפרע לו ממה שירויח צריך לקיים שבועתו ולתתו לו כי מאותה שעה שנשבע קדם וזכה בה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה שהביא בחזה התנופה והביאה ב"י סימן ס' וכ"ש הכא בנ"ד שאינו פורע לו מעות מן הריוח אלא מה שמרויח באריגה הקנה לו על חובו וכשנותן לו הבגד שארג הוי הריווח בכלל: ועוד למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי כשהוא אורג בין למ"ד ישנה שכירות מתחיל' ועד סוף בין למ"ד אינה אלא לבסוף כשהשלים לארוג חייב לוי דמי האריגה והרי הוא תופס אותם על מה שחייב לו וכשלוה ולוה ואח"כ קנה הרי דינא דיחלוקו כיון שכתב לשניהם ודאקני ואם תפס א' מהם אפילו המאוחר קנה והכא לוי הוא תפוס בשכר האריגה ואין מוצאין מידו נאם המבי"ט: