אור ברסלב
מביט חלק ב סימן עז

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן עז

סימן עו

שאלה עז כאח לי החכם ה"ר יצחק יצ"ו ראיתי שאלתך על אשה שהית' מפסד' מלבושי' ותכשיטי' ומאבד' אות' ובעלה היה מונע ממנה שלא יהיו תחת רשות' ואח"כ נתפשרו האיש ואשתו שיהיו תחת ידה לאחריות' ושמו אות' כפי השומת שנישומו בזמן הנישואין וכתבו שטר בפני ב"ד כי מהיום ההוא יהיו אות' החפצים ברשותה ובאחריות' אם יאבדו על השומא הראשונה ואבדו קצתם ואח"כ באו לידי גירושין ופרע לה שאר כתוב' וכל החפצי' שהיו כתובים באחריותה חסרו אות' מסך הכתוב' בשומא הראשונה כמו שהי' כתוב ביניהם בפני ב"ד וגם החפצים שנתן לה עתה לתשלום כתובתה אותם שהיו מחפצי' שהביא בנדוני' שמו אותם לה כפי השומ' הראשונה ואחר שגרשה כמה ימים חזרה לערער על גביי' כתובתה ואמרה כי שמו החפצי' שנמצאו בעין בשומא הראשונה בין מאות' שהיו לאחריות' בין האחרים שהיו לאחריות בעלה ואינה רוצה לקבלם כי אם בשוויה בשעת הגביי' כי אות' שנאבדו כבר קבלת' בשומא הראשונה אבל אלו שגובה עתה לא ישומו אותם אלא כפי מה ששוי': ואני משיב כהלכה כי כבר ראית בהרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות אישות שכתב על ענין זה הורו הגאונים כו' שאם היו עושים מעין מלאכת' נוטלת כליה כמו שהן וכו' והרי"ף ז"ל חלק על זה וכת' שהו' חייב לפרוע בשומא הראשונה ולא ישומו כלים אלו אפי' עושים מעין מלאכתם כי אם כפי מה שהם שוים עתה וישלי' לה כל מה שהיו נישומי' קוד' אלא שכתב דאע"ג דדינא דגמר' הכי לא מחייב' לבע' השתא בכחיש' ובפחית' דמים דכיון דלא נהיגי עלמא הכי כל מאן דמקבל וכו' אדעתא דמנהגא מקבל הלכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא וכמו שהבי' בעל מ"מ שם: ובאלו הארצו' נוהגו' כהרמב"ם ז"ל שהוא מארי' דאתר' וכן נהגתי אני פה צפת בפרעון כל כתובו' אשה שקצת מחברי היו חלוקי' עלי לומ' כי זה המנהג הוא למוסתערבי' שהם כותבי' בכתובה עצמה כל חפץ וחפץ כמו ששמו אותו אבל הספרדי' שאינם כותבים כן לא ואני כתבתי זה כמה שני' הכרח כי גם לנו שאנו נמשכי' בתנאי הכתובה שלנו הנהוגים בין המוסתערבים גם בזה אנו נמשכי' אחריהם וגם אנחנו כותבי' בפנקס שומת כל חפץ וחפץ ומוציאי' אותו לעת גיבוי הכתובה ואפילו לדעת הרי"ף ז"ל כתבתי אז כי אעפ"י שיתחייב לשלם פחיתת החפץ אפי' שהוא עושה מעין מלאכתו דוקא מה שפיח' אבל מה שעלו בשומא בשעת הנישואין יותר מכדי שוויין אינו חייב לשלם ד"מ שמו חפץ א' בעשרה פרחים ולא היה שוה כי אם ח' אלא שהעלו אותו כפי המנהג ועתה בשע' גבוי הכתובה איננו שוה אלא ה' יפרע ג' שהוא פחיתת החפץ ממה שהיה שוה לא ממה ששמו אותו בשעת הנישואין ואינו מועיל השומא של נישואין אלא כשכלה מכל וכל ואינו ראוי להשתמש בו מעין מלאכתו כלל אז יפרע כל מה שהעלו אותו בשעת נישואין ועתה בנדון זה ששאלת לפי מה שאני דנתי בכל השנים יפה דנו להחזיר לה כליה בשומא הראשונה ולפי מה שדנים פה אחרים לפעמים כמו שהוא הדין להרי"ף לפי המנהג היינו שישומו כל חפץ כמו שהיה שוה ויפרע הפחת שנפחת כיון שעושה עדיין מעין מלאכתו ואינו חייב לפרוע מה שהעלו על שווייו אלא א"כ כלה מכל וכל זהו מה שיש שינוי בין מה שאני דן ובין מה שדנים אחרי' לפעמים ואחר שדנו הב"ד שם שתקח האשה החפצי' כפי השומא הראשונה אין מחזירין אותו ולפי מה שאני דן לכתחלה היו יכולים לדון כך הנה כתבתי לכ"ת תוכן הענין ומה שנעשה עשוי נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה