אור ברסלב
מביט חלק ב סימן עה

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן עה

סימן עד

שאלה עה ראובן שקבל עליו שלא לומר תפלה זמן עשר שנים במקום אשר יאמר שמעון ואמר שידישירי תפלה אין לוגאר קי שמעון דישירי די אקי אדייז אניוש הריני נזיר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה שעקר דלתות עזה כמי שנקרו עיניו פלשתים בכל חזוקי סופר ותנאי הנזירו' ועתה ראובן מתחר' ותוה' על הראשונו' וחפץ להתפלל במקום שמעון כסבור עצמיו' לעצם ולבשר מפני השלום ילמדנו רבנו מה משפט ראובן זה: תשובה כיון שקבל הנזירות כהלכתו אינו יכול להתחרט ואינו יכול להתפלל במקום ששמעון יתפלל אלא שצריך לבאר כיצד חל הנזירו' ומה יובן בלשון אם יאמר תפלה במקום ששמעון יאמר ואומר קוד' כי יוכל ראובן להתפלל בעזרת בית הכנס' ששמעון מתפלל בו כי העזרה אינה ממקום בית הכנסת ואפילו לפתח בית הכנסת יכול להתקרב מן האגף ולחוץ כדא' לענין נדרים מי שנדר שלא ליכנס' בבי' זה אינו אסור אלא מן האג' ולפני' ומסתימ' הדלת ולחוץ בעובי המפתן מותר וכ"ש בעזרה דאע"ג דמצטרף שם עם הצבור ולענו' קדיש וקדושה דאין מחיצה של ברזל מפסק בין ישראל לאביהם שבשמים אפילו הכי לא נדר הוא שלא להצטרף בתפלה עם שמעון אלא שלא יתפלל במקום ששמעון מתפלל והרי הוא במקום אחר ולא גזרינן דלמא יכנס לב"ה דהא אמרינן בנודר מן הבית דמן האגף ולחוץ מותר ולא גזרינן שמא ישכח ויכנס לפנים דאע"ג דאמרי' בנזי' סחור סחו' לכרמא לא תקרב היינו משום תאות ענבים שיבוא לאוכלם אבל הכא שידע שאינו יכול ליכנס לבית לא גזרינן וה"נ יודע שאינו יכול להתפלל עם שמעון בבית הכנסת ולא יכנס להתפלל כ"ש שיכול הוא ליכנס במקום ששמעון מתפלל אלא שלא יתפלל שם: והבנת לשון שאמר אם אומר תפלה במקום ששמעון יאמר נראה שהוא במקום טהור קבוע לשמעון שמתפלל באותו בית הכנסת בקבע ויוכל להתפלל בבית הכנסת אחר שאינו קבוע לשמעון בו אע"פ ששמעון מתפלל אז באותו בית הכנסת כיון שאינו אלא דרך עראי וכ"ש באיזו בית שמתפללים בו דרך עראי עם החתן או עם האבל דאע"ג שאמר במקום ששמעון יאמר תפלה אין הכוונה אלא במקום שהוא קבוע לו שיכול ליזהר מלהתפל' שם ולא יצטר' בכל עת שיתפלל במקום שיתפלל לחפש ולראות אם שמעון מתפלל שם כדא' גבי מי שנדר לישא אשה או לקנות בית וגבי אשה שנדרה לינשא לכל מי שיתבע אותה דלא נתכוונה אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונים לה וכתב הרמב"ם ספ"ח דנדרים וכו' כל כיוצא בזה דמשמע דהולכים אחר הכוונה דמה שבטא בשפתיו אינו נגד כוונה זו ובנדון זה איכא טעמא אחרינא אע"פ שלא נתבאר בשאל' והוא כי ראובן זה נדר בנזירות שמשון לסבה שנתקוטט עם שמעון ויצא מבית הכנסת שהיה מתפלל בו שמעון וקבל נזירות שמשון שלא להתפלל במקום שהיה הוא מתפלל דהיינו באותו בית הכנסת שהוא קבוע להתפלל בו שמעון והוי כמי שנצטער מללבוש בגדי צמר ונדר שלא יעלה עליו צמר לעולם שמותר לטעון בגדי צמר ולהתכסות בגיזי צמר שלא נתכוון אלא ללבוש בגדי צמר והכא נמי לא נדר אלא מפני שהיה לו כעס עם שמעון ויצא מבית הכנסת שלו ינדר שלא להתפלל במקום שיתפלל והיינו בב"ה שיתפלל הוא בקבע כדא': וא"כ נראה דאין יכול להתפלל בבית הכנסת שמתפלל שמעון בקבע ששמעון אינו שם בב"ה שהרי נדר שלא להתפלל במקום ששמעון בו ובמקום הקבוע לשמעון להתפלל הוא שנדר ואסר עליו בנזירות דמשמע ואפי' שהוא לא יהיה שם באותה תפלה כיון שהמקו' הוא קבוע לו להתפלל כדאמר ואפ"ה יכול ליכנס לב"ה כשמתפללי' אפילו ששמעון הוא מתפלל שם והוא אינו מברכו שהתפלל כבר או יצא ויתפלל ויוכל ג"כ להתפלל עמהם מן הברכות של שחר עד יוצר וכן תחנונים מאשרי וסדר קדושה עד הסוף דלשון תפלה בלשון חכמים אינו אלא תפלת עמידה שהם י"ח ברכות ואפ"ה בנדרים משמעות תפלה בלשון בני אדם הוא ברכות ק"ש וק"ש ועמידה ואזלי' בתר לשון בני אדם בנדרי' כדאמר בנדרים וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט הזהר בעיקר הגדול בנדרים הלך אחר לשון בני אדם שבאותו מקום ובאותו לשון ובאותו זמן וכו' וכיון שזה אמר שי דישירי תפלה משמעות תפלה בלשון בני אדם הוא ק"ש וברכותיה וי"ח ברכות של עמיד' שבזה יצא ידי חובת מצות ק"ש ותפלה י"ח ולזה קורין בני אדם תפלה בכל מקום ואני מתפשט בטעם זה להתיר לנודר זה שיוכל להתפלל תפלת מנחה וערבית באותו בית הכנסת עם שמעון כי תפלה בלשון בני אדם אין משמעותה אלא תפלת שחרית וזה אמר שידישירי תפלה אין לוגאר קי שמעון דישירי ולשון בני אדם אינם קורים למנחה וערבי' תפלה ולפעמים אומרי' תפלת מנחה תפלת ערבית ואינם אומרים תפלה סתם אלא לתפלת שחרית כשרוצים ללכת לתפלת שחרית אומרים נלך לתפלה סתם ולמנחה וערבית אין אומרים נלך לתפלה אלא נלך למנחה או לערבית וכשמזכירים בהם תפלה הוא בשם לווי תפלת מנחה תפלת ערבית והוי כנודר מן הדבש דמותר בדבש תמרים שיש לה שם לווי ובנדון דינן אמר בלשון לעז שי דישירי תפלה במקום קי שמעון דישירי ואין משמעות לשון זה אלא על תפלת שחרית ואפי' שזה שנדר ואמר שי דישירי תפלה לא נתכוון אז על תפלת שחרית בלבד אפ"ה אזלי' בתר לשון בני אדם שאינם קורים תפלה אלא לתפלת שחרית כדאמר במי שנדר מן הדבש דמותר בדבש תמרים ומן השמן דמותר בשמן שומשמין ומן החומץ דמותר בחומץ סתוויות ולירק דמותר בירקות שבה מפני שיש להם שם לווי ואפילו שהנודר לא כיון כשאמר דבש או שמן או חומץ או ירק לאלו לבד אלא סתם נדר והיה חושב שהכל בכלל אפ"ה לא נאסר אלא במה שמשמע בלשון כל בני אדם והכא נמי כל בני אדם בלשון לעז כשאומר תפלה סתם הוא על תפלת שחרית ואינם מזכירים תפלה במנחה וערבית אלא בשם לווי מנחה או ערבית וכחה דהתירא עדיף נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה