מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן סז
שאלה סז כתוב בב"י ח"מ סימן ל"ו כתב מורי הרב הגדול הריב"ר ז"ל עדים שלא באו להעיד אלא מצד הכרזה אפילו באו להעיד כשרים ופסולים תתקיים העדות בכשרים אפילו מי שזימן עדים בערבוביא ואמר שלא כיון אלא לעדות הכשרים ואף על פי שבאו גם כן פסולים להעיד אין בכך כלום ואף על פי שמלשון הטור נר' דדוקא כשהזמין הכשרים והוציא הפסולים אבל אם זימן בערבובי' לא א"א לומר כן דא"כ קשיא דידיה אדידיה שכתב אח"כ מי שצוה להחרי' כל מי שידע לו עדות שיבוא ויעיד והעידו כשרים ופסולים לא נתבטלו הכשרים וכו' וז"ל הר"י ואם הזמין התובע עדים כשרים וכו' עד שלא היתה כוונתו אלא בראויים להעיד וכן הם דברי רבי' ירוחם ז"ל וכ"כ בנמקי יוסף וכתב עוד כי לדעת הרי"ף ובעל העיטו' והרמב"ן והמרדכי והר"ן אם העד אינו מכי' בפיסול חברו עדות הכשר קיימת ואף אם הרא"ש חולק עליה' וכתב על זה הר"ש חכים במחילה אין פי' דברי הטור כן שאינו מדבר אלא בהזמנת העדים בשעת המעשה לראותו להעיד עליו אח"כ וזה פשט המדוקדק בדברי הרא"ש ורבי' ירוחם ונמוקי יוסף עכ"ל ב"י ולא ידעתי על מה שאל מחילה הר"ש ז"ל מהרב ז"ל דכתב שאין פי' דברי הטור כן שאין מדבר אלא בהעדאת העדים בשעת מעשה לראותו להעיד עליו אח"כ וזה פשוט וכו' ומי הכחיש לו זה שהרי הרב ז"ל הביא לשון הרי' ז"ל כלשונו ולא פי' בו שום דבר ועם הפי' הזה בדברי הר"י ז"ל הביא ראיה שאם זימן עדים בערבוביא שלא כיוון אלא לכשרים ממה שכתב מי שצוה להחרים וכו' שאם העידו כשרים ופסולים לא נתבטלו הכשרים כי גם שהכרזה זו היא אחר המעשה אפי' באו אח"כ להעיד ביחד ואמר שלא בטלו הפסולים את הכשרים וכן בתשובת הרב ז"ל ממקום שהובא לשון זה כתב יותר בארוכה כי לשון זה הוא בשעת מעשה שכתב שם ומה שכתבו כל הפוסקים הרא"ש ורבי' ירוחם זצ"ל ודאי שמדברים בשע' מעשה חוץ מבענין מצוה להחרים וכו' וכתב אח"כ ומה שכתב הרא"ש ורבי' ירוחם ז"ל ואם הזמין התובע עדים וכו' מתחלה הוא כותב מציאות הדין שמי שמיחד עדים כשרים בשעת מעשה אעפ"י שנתכוונו הפסולים להעיד לאו כל כמינייהו לפסול את הכשרים ואחר זה כתב הדין שמי שמצו' להחרים כו' אין כוונתו אלא לכשרים כן כתבנו למעלה דהמיח' לכשרים אין הכשרים נפסלים בעדות הפסולים כן מי שמצוה להחרים אין כוונתו אלא לכשרים וכו' ומכאן שאם הזמין אפילו בשעת מעשה בערבוביא שלא כיוון אלא לכשרים ובזה יובן לשון רבי' ירוחם כי מקודם כתב מציאות הדין שהמזמין את הכשרי' אין עדות הפסולים פוסלין אותם אח"כ כתב שאפילו הזמין בערבוביא לא היה דעתו אלא לכשרים דומה למצוה להחרים עכ"ל הרב ז"ל באות' תשובה הרי שידע הרב ז"ל שפי' דברי הר"י הם בשעת המעשה ועכ"ז מביא ראיה נכונה לדבריו ואיני תמה על הר"ש חכים ז"ל שחשב שנתעלם מעיני הרב ז"ל פי דברי הר"י ז"ל אלא מה שאני תמה הוא מבעל ספר ב"י תלמיד הרב ז"ל שהביא דברי הר"ש ז"ל על דבר הרב ז"ל כאלו היא קושיא גדול' שהוצרך לשאול מחילה עליה והניחה במונח פשוט ומדוקדו' ולא השיב עליה מה שראה כתוב בפי' באותה תשובה כמו שכתבתי למעלה כי הלשון שהביא הוא למעלה כתב מורי הרב הגדול וכו' הוא בזאת התשובה עצמם שהבאתי ועל כיוצא בזה נאמר יאמרו רבן דקרו